ראש דוד, בהר מ״ד

1 מעתה נבא לביאור הפסוקים שמוע שמעתי אפרים מתנודד, כלומר בנועם מוסרו מתנודד לבד ואינו מתריס ח"ו רק נוע ינוע ודינא קתבע ההוא אמר יסרתני ואוסר כיון שהבאת עלי יסורין הו"ל כהכישה במקל וכביכול נתחייב להחזירני בתשובה מדין השבת אבידה, כי אף דזקן ואינו לפי כבודו פטור מ"מ לכ"ע בבהמה אם הכישה במקל חייב ליטפל בה דאנקטה נגרי בריתא, וה"ה לחוטא כיון שיסרתני הו"ל כעגל לא לומד דחייב ליטפל וא"כ השיבני ואשובה לקיים מצות השבת אבידה, וכי תימא מצד אחר קשיא דאיכא לאו לא יוכל בעלה הראשון וכו', לז"א השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי רמז טעם רז"ל בספרי ר"פ האזינו הן ישלח איש כתיב ולא אל, וז"ש כי אתה ה' אלהי והכתוב אמר הן ישלח איש, וכי תימא דיש מקום לומר דכל התורה לישראל נאמרה ובככמה אזהרות איש כתוב בפרשת ועם כל זה הימנותא בידן דכביכול מקיים המצות וזו כיוצא בהן וליתא בבל תשוב, לזה אמר יש לי טענה אחרת לא שייך לא יוכל וכו' שהרי אחרי שובי נחמתי וכו' בושתי וגם נכלמתי שהוא גדר תשובה, ואז"ל ברכות דף י"ב: כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה נמחלו עונותיו, וא"כ אין גט בעולם דכבר נתכפרו העונות דאיכא גלוי דעת דהגט בשביל העונות כמ"ש ובפשעכם שלחה אמכם וכאמור ויאמר ה', עוד אלמדך להועיל שתי טענות אחרות דלא שייך לא יוכל בעלה הראשון וכו' זה יצא ראשונה הבן יקיר לי אפרים בנים אתם לה' אלהיכם והו"ל כבן המתגרש שכן ראוי להיות חוזר יכנס בן אצל אביו ואף מחיצה של ברזל אינה מפסקת ולא יצוייר שהבן לא יהיה בן, וזאת שנית אם ילד שעשועים כי על ידי התשובה נעשה בריה חדשה ילד דייקא כמספר הימים אשר שב ואהיה שעשועים דפנים חדשות באו לכאן ולא שייך לא יוכל וכו' ותשובתכם היא העולה למרום, הלא תראו כי מידי דברי בו דיבור קשה שאני דנו בפורענות על חטאיו עם כל זה זכור אזכרנו עוד אם לעתיד יעשה טובה, על כן המו מעי לו להקל עונשו בשביל הטובה שעתיד לעשות ומכל שכן בעת ששב בכל לבו רחם ארחמנו רחמים כפולים נאום ה'.