1ויראה וירצה בהקדים מאמרם ז"ל בסנהדרין דף ל"ט אמר ליה ההוא מינא לר' אבהו אלהכון גחכן הוא דקאמר ליחזקאל יחזקא' ד' שכב על צדך השמאלית וכתיב ושכבת על צדך הימנית, אדהכי והכי אתא ההוא תלמידא א"ל מאי טעמא דשביעתא א"ל השתא אמינא לכו לכו מילתא דשוייא לתרוייהו אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו, מנהגו של עולם מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה וכו' מיסר הגדולים שבהם אף הקב"ה מיסר יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל. וכבר שמעתי אומרים לבאר משונה ביאה זו של תלמיד הלזה הנכנס בין הדבקים ואנא בריה קלה ארחיב הביאור בס"ד, והנני יוסיף לדקדק מה הלשון אומרת השתא אימא לכו מילתא דשויא לתרוייהו מאי קאמר השתא דמשמע קצת דעתה יאמר כך דוקא, וצריך לדעת מה כונתו עתה ומה הוא סובר בדעתו לפי האמת, ואפשר דההוא מינא סבר דיש לישראל דין עבדים וגם ההוא תלמיד ס"ל דאין לישראל דין בנים, והנה כתבו המפרשים דטעם מצות השמיטה כדי שלא יהיה להם חזקה בארץ ישראל וההוא התלמיד אפשר דסבר הכי, ולפ"ז מוכח דאין לישראל דין בנים דאלו הם בנים מה צורך לשמיטה להורות דאין להם חזקה והלא קי"ל ב"ב דף מ"ב. דאין לבן חזקה בנכסי אביו וגם אין להם דין עבדים דמה שקנה עבד קנה רבו, אלא ישראל כמו זר נחשבו ואמטו להכי איכא למיחש פן יאמרו דיש להם חזקה על כן נצטוינו בשמיטה, והנה אם יש להם דין עבדים יש מקום לומר עבד שמכרו רבו פקע שעבודא דמריה קמא ואין לו עליו כלום, וכבר אמרו רז"ל סנהדרין דף ק"ה. שבדורו של יחזקאל היו קצת אומרים עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה יש להם כלום זה על זה והמין זה דעתו דכיון שהם עבדים וימכרם ה' לנבוכדנצר א"כ יצאו משעבודו יתברך ואינם חייבים בעבודתו, והוא אומרו אלהכון גחכן כלומר שאמר ליחזקאל לסבול יסורין לכלא הפשע והלא עבד שמכרו רבו אין להם זה על זה כלום, ומשום דלזה יש תשובה דישראל הם בנים וכל ימי עולם ברשותיה קיימי דלא יצוייר דהבן לא יהיה בן, ושפיר קאמר ליחזקאל לכפר על עונם ביסוריו, להכי אתא ההוא תלמיד לדחות תשובה זו ולהעיר לר' אבהו דלא לישני לההוא מינא דיש לישראל דין בנים הוא אשר דיבר מאי טעמא דשביעתא כלומר דמהשביעית מוכח דאינם בנים, ור' אבהו ירד לעומק כונתו ההוא אמר השתא אימא מילתא דשויא לתרוייכו, כלומר כשאני לעצמי רוח אחרת אתי דדין בנים לישראל, אכן השת"א דייקא אימא מילתא דשויא לתרוייכו דהמין סבר דדין עבד יש להם והתלמיד סבר דזר נחשבו, ולפי שיטתם השיב להם דטעם השביעית אינה משום חזקה רק להודיע שהארץ שלו וכיון שחטאו גלו ולא מכרם ח"ו ויסורי יחזקאל למרק, וזו תשובה לכל הדברות ולכל האמירות ולא רצה לבא במשפט בנים ועבדים ולהטריח עצמו להוציא מלבם אשר סברו דישראל עבדים או זרים ולהוכיח כי הם בנים, כי יען הם לא דיברו בעצם ובפירוש על זה רק מכללא אתמר לא נתוכח על זה רק בחכמתו השיב תשובה נצחת לכל הדעות, אך רמז להם כי הוא לא כן ידמה ולבו לא כן יחשוב והוא אומרו השת"א אימא מילתא דשוייא לתרוייכו כי ידעתי שאנו חלוקים בעיקר הדבר, ומיהו השתא אין רצוני לעמוד עמכם בזה אלא אימא מילתא דשוייא לתרוייכו כי הלא כה דברי יש בו מן הישוב לכל דעת אם כבנים אם כעבדים אם כזרים, דטעמא להודיע שהארץ שלו וממילא שאם התלמיד כל תוקף סברתו שאינם בנים הוא מכח מה שהיה סובר דטעם השביעית משום חזקה ומהא הכריע דאינם בנים על דרך האמור, עתה כשמעו טעם לשבח מר' אבהו דין הוא הד"ר ביה שודאי הם בנים שכן ראוי להיות חוזר, וזו חכמת ר' אבהו בדבור אחד לתרץ לכל צד ולהשיב התלמיד מדרכו כי אותה הוא מבקש כי המין עוד טומאתו בו לא ישוב מפני כל רק משום ענה כסיל פן יהיה חכם בעיניו בדברי תורה אהדר ליה.
