1וקרוב לזה אפשר לרמוז מאי דאמרינן בירושלמי פ"ק דברכות ה"ב ופ"ק דשבת ה"ב דמי שתורתו אומנותו כגון ר' שמעון בן יוחאי אינו פוסק לא לתפלה ולא לק"ש דהאי שינון והאי שינון ות"ת חביב ליה טפי אך במצות מעשיות שקבוע להן זמן כסוכה ולולב וכיוצא פוסק והזכירו הירושלמי הזה התוספות במועד קטן דף ט' ומה שקשה מזה על מ"ש בש"ס והתוספות פ"ק דשבת דף י"א כתבנו במקומו בס"ד ועל מ"ש גדולי האחרונים על זה וכד הוינא טליא הקשיתי מדברי גמרין ותוס' דפ"ק דשבת על מ"ש בסוף ס' פני שלמה בשם הרב מהר"ם גאלנטי ע"ש, ויש להעמיד דבריו לשיטת הירושלמי. ועתה נבא לפרש ולרמוז בקראין דאפשר דהכתוב איירי כלפי מי שתורתם אומנותם כר' שמעון בן יוחאי דת"ת חביבא להו טפי ולכן פתח בתורה אם בחוקותי תלכו שאתם עמלין בתורה והיא חייכם ואומנותכם, עם כל זה ואת מצותי תשמרו ואיזה מצות אותם שהם מעשיות כסוכה ולולב, וז"ש ועשיתם אותם הן המצות שיש בהם מעשה לאפוקי ק"ש ותפלה דהאי שינון והאי שינון, ורמז באומרו ואת מצותי תשמרו לשון ואביו שמר בראשית ל"ז י"א שתמתינו לזמנם ועשיתם אותם באופן שאף אם בחוקותי תלכו והיא עיקר אומנותכם, שאפי' בדרך תלכו בה עכ"ז תפסקו למצות מעשיות שקבוע להם זמן, וזהו תשמרו לזמנם ועשיתם וכשיטת ר' שמעון בן יוחאי כמו שנאמר.
