1ויש לחקור כי האתון הרבתה לדבר והעיקר לא אמרה כי מפני המלאך עשתה ואפשר דרמזה לו באומרה למה הכיתני זה שלש רגלים זה מורה באצבע כלומר המלאך הזה שלש רגלים עמד לפני ולא אמרה בפירוש כי ודאי לא ראה המלאך ומה תאמר אם אינו רואה אבל רמזה לו והוא לא נרמז, וז"ש הלא אנכי אתונך וכו' ההסכן הסכנתי וכו' והי' לך להבין כי לא לחנם, ומה נעים לשון חכמים שאמרו דעת בהמתו לא הוה ידע כלומר טח מראות עיניו הפלא הזה שדברה האתון והיה בה דעת ולא נתעורר דלא עביד ניסא לשקרי ואלו האתון עשתה שלא כהוגן לא באה לידי מדה זו להתווכח עמו בביטוי שפתים, והוא ברשעו הרבה להשיב באף ובחימה לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך ולא שת לבו כי זה ממפלאות תמים דעים ולא לחנם, וזה דעת בהמתו זה שנתוסף בה דעת ודבר דבר לא הוה ידע ואין בשר המת מרגיש, ומה שאמר לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך לכאורה תיבות כי עתה טפילות ויתירות דהול"ל לו יש חרב בידי הרגתיך, אך כלפי שלא יאמרו הוא הולך להרוג אומה שלימה בדיבורו וברוח שפתיו ימית ולאתון צריך חרב וכמ"ש רז"ל והוא רשע ערום כשהתחיל לומר לו יש חרב בידי, חש לזה ואמר מה שאני צריך חרב ואיני מקללך ותמותי היינו שצריך להמתין שעה הראויה לקלל ואקללך ואחר הקללה תמותי אבל אני רוצה לשכך חמתי ולהורגך כרגע, וז"ש לו יש חרב בידי ונתן טעם מה שאני צריך חרב היינו עתה ברגע הרגתיך, ובערמתו כנחש כשדברה האתון דברים מרים להבזותו נגד מה שאמרו לו מ"ט לא רכיבת אסוסיא והשיב ברטיבא שדאי וכו' וכמשז"ל בריש פ"ק דע"ז, וגם שגלתה חרפתו באומרה ההסכן הסכנתי שהיה עושה בה מעשה אישות הוא השיב על דבריה בערמה בדיבור אחד ויאמר לא, והוא לישנא דמשתמע לתרי אנפי דמשמע שהוא מקיים דבריה שלא עשתה כזאת מעולם ויש במשמע נמי שהוא מכחיש כל מה שאמרה נגדו.
