גילוי וכיסוי בלשון קל״ז

מהדורה: מסכת גלוי וכסוי בלשון עם פירוש עלי באר מאת עלי אלון ויריב בן אהרון. המדרשה אורנים, 2001

137 פירושים על גילוי וכיסוי בלשון פתח ↗

בסדק שנפתחנ. רוטנשטרייך: גו"כ – ביאליק ביצירתו בראי הבקורת עמ' 326שוב ראוי להעיר במקום זה על הקירבה הקיימת בין הנוסח העיוני או הווידויי שבמסה לבין מוטיבים פנימיים של שירת ביאליק. השיבה לתוהו הלא היא עולה בפנינו בשירה: "אולם יש אשר יקוץ המדבר ונקט בדמי העולמים / והתעורר להנקם באחת נקם שוממותו מיוצרו / … יעז לשפוך הקתון על פניו ולזרקו בחמת אף לרגליו / ולערבב עליו כל עולמו ולהשיב התוהו על כנו – ". ולהלן: "ונערק למדבר ונאמר לציה 'אמנו!'". ב"מתי מדבר", שמשם הובאו הבתים האלה, ניתן למוטיב זה של התוהו גילום מיתולוגי של התעוררות של אלה שנקברו במדבר. יש להעמיד אפוא על הצירוף בין המוטיב המיתולוגי של התוהו לבין המוטיב של המוות המופיע ב"מתי מדבר". כי גם להלן נראה, כי קיים קשר בין המציאות של התוהו לבין כניסת המוות לתוך רשות הגדורה והשלווה של החיים האנושיים. מובן שבשירה "מתי מדבר" נתעשר המוטיב של התוהו במיתוס ההיסטורי של העם היהודי על תקופת המדבר ועל דור המדבר.

1 לְפִי־שָׁעָה. הָאָדָם מֵצִיץ רֶגַע בַּסֶּדֶק שֶׁנִּפְתַּח, וּלְפַחְדּוֹ הַגָּדוֹל מוֹצֵא וְהִנֵּה

137 עלי באר פתח ↗

בסדק שנפתחח.נ.ב, מתי מדבר: מסתנו מסתיימת בקטע: "אבל עוד לאלוה לשונו בלא מלים --- הללו מתחילים ממקום שהמלים כלות ולא לסתום באים אלא לפתוח. מבעבעים ועולים הם מן התהום. הם הם עלית התהום עצמו. --- ולפיכך יש שהם מוציאים את האדם מן הדעת". וכך גם המִדבּר הנוהם, מתנער ורותח עם אנשי דור המדבר – שהם הם התהום עצמה. ולא תחול מהפיכה בהיסטוריה היהודית ללא כוחות התהום הללו "שיקיצו אדירי איֻמה". האם אלה כוחות הרס או יצירה – על כך נסב 'הדיאלוג' עם ג. שלום ה"תהו" האיום, 138, עמ' 79.שאלה זו ממשיכה ללוות אותנו גם בהווה: איפה, מתי, יונק ייצר החיים לשד חיים מן התהום – ומתי הוא טובע בכוחות ההרס שבה. דבר אחד ברור: אם משמעות חילון השפה, התרבות והנשמה היא גדיעת שורשים, איבוד היכולת לינוק את השפע מן התהום ולקיים דיאלוג עם האינסוף – זהו אבדננו.