גילוי וכיסוי בלשון ק״ח

מהדורה: מסכת גלוי וכסוי בלשון עם פירוש עלי באר מאת עלי אלון ויריב בן אהרון. המדרשה אורנים, 2001

108 פירושים על גילוי וכיסוי בלשון פתח ↗

געגועים כמוסים להציץביאליק, איגרות, כרך א' עמ' לט־מוהנני בחדרי – אני מביט צר מעון, עוד הפעם עולמי הצר והתהו עם ארבעת כתליו ועם ארבע אמותיו, חלומותי, עוד הפעם שואה, אמש ומשואה וגם קרן אור אחד לא יגיה אֱשׁוּן חָשְכָם, אפי ישום וישאף עוד הפעם אד וקטור מחנק־נפש הממלאים את כל חללו של עולמי השוכן בערפל, העורב השחור עם שירתו השחורה משחור ינקר עוד הפעם את מוחי, את ראשי ואת כליותי…הוי ראשי כבד עלי כמו כבד עופרת יצוק בקרבו ויסך מעבור בו כל התמונות הצוהלות והחיות אשר ראיתי יומם, רק זכרונות אֲפֵלִים וּמְטֻשְׁטָשִׁים, רשמים בלתי נכרים… ושמה ושאיה תבואנה לרגלם, ובלבי תהו ובהו… צפור בכלוב!… ארי על מסגר!… טנטלוּס אומלל!…

1 אֵלֶיהָ כָּל יְמֵי עוֹלָם אֶת לֵב הָאָדָם בַּסֵּתֶר וּמְעוֹרֶרֶת בּוֹ גַּעְגּוּעִים כְּמוּסִים

108 עלי באר פתח ↗

געגועים כמוסים להציץהומרוס, האודיסיאה, קפקא, שתיקת הסירנות: "הלא דוקא אותה האפלה הנצחית, זו המטילה אימה כל-כך – הלא היא לבדה שמושכת אליה כל ימי עולם את לב האדם בסתר ומעוררת בו געגועים כמוסים להציץ בה --- הכל יראים ממנה והכל נמשכים אליה".זו המשיכה-הדחייה, האיסור-המושך שכאילו נועד מטבע ברייתו שיפרצוהו – מוצא א מקומו במיתוסים של עמים רבים. סיפור עץ הדעת הוא המאבק בין הסוד האלוהי המכוסה ותשוקת האדם לגלותו. את צוו האיסור אפשר לתפוס כ'גריַת היֵצֶר' ע"י האֵל כדי להביא את האדם להמרות את פיו ולהשיג את ה'דעת'. ועם זאת הפרת האיסור מהווה מקור לתחושת החטא ולגירוש מגן-העדן.התהום היא מקום השטני-הדימוני אבל גם מקום האלוהי, גם המוות וגם החיים. לתהום שני שמות: זוהי ממלכתו של האדס מלך השאול, הנקרא גם פלוטו. האדס פירושו 'מעמקים' ופלוטו – 'עושר'. השם הנרדף בא כדי לכסות על החרדה. האֵלה השוּמרית ארשקיגל היא מלכת ממלכת המתים ופירוש שמה "הגברת של המקום הגדול שם למטה". לממלכתה שבעה שערים שהם מערות וסדקים, נקיקים ולועי הרי-געש. האמביוולנטיות של התהום-השאול מתבטאת גם בכך ששמו של לוציפר המורֵד הוא דווקא "מביא האור". יונג מזהה את מיתוס הירידה תהומה כצלילה לנבכי התת-מודע. גילגמש צולל תהומה כי שם נמצא צמח חיי הנצח. תמוז יורד לשְאול מדי שנה כדי להוולד מחדש. פורמתיאוס, הטיטאן חודר לתחומו של זאוס כדי לגנוב את הידע האלוהי – האש, האמנויות והמדעים – עבור בני האדם, אבל האל, שיכול היה לקחתם בחזרה, לא עשה זאת, כלומר, רצה בכך מלכתחילה. גם כאן, כמו בסיפור עץ הדעת, בא העונש על פרומתיאוס, וכן נקמה בבני-האדם בדמות פנדורה הסקרנית, שליחה מיוחדת של האל, הפותחת את התיבה האסורה ממנה מגיחים כל תחלואי המין האנושי – אבל גם התקווה תקוות-שווא?.