רקנאטי על התורה, עקב כ״א

וטעם אשר הוצאת בכחך הגדול ובזרועך הנטויה. כבר פירשתי כי גאולת מצרים היתה במדת רחמים ומדת הדין זהו כחך הגדול וזרועך הנטויה. וטעם לא אבה יי' השחיתך כתב הרב ז"ל ועל דרך האמת לא רצה שתהיה מושחת ממנו שלא יהא שמו הגדול עמך וכבר רמזתי הענין בסדר כי תשא עכ"ל: