רקנאטי על התורה, בראשית קל״ט

מהדורה: רקנאטי על התורה

139 ספר הזהר פתח ↗

במדבר ב׳:ב׳ אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאוֹתוֹת. אִלֵּין אַרְבַּע מַשִּׁרְיָין דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן תְּרֵיסָר שְׁבָטִין, תְּרֵיסָר תְּחוּמִין, סְחוֹר סְחוֹר לָהּ. כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, כְּתִיב תהילים קכ״ב:ד׳ שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ וְגוֹ'. שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, אִלֵּין י"ב שְׁבָטִין, י"ב תְּחוּמִין דִּלְתַתָּא. שִׁבְטֵי יָהּ, הָא אוּקְמוּהָ בְּגִין דְּיָ"הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל וַדַּאי. וּבְגִין דָּא, הָראוּבֵנִי, הַשִּׁמְעוֹנִי, יָ"הּ בְּכָל חַד וְחַד. אֲבָל וַדַּאי הָכִי הוּא, דְּהָא אִילָנָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, בְּהוּ אַחְתָּם בְּחוֹתָמוֹי. וְאוֹקְמוּהָ דִּכְתִּיב, יחזקאל א׳:י׳ וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין וְגוֹ'. דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם אִתְכְּלִיל בְּכֻלְּהוּ, וְאַפִּין הֲווֹ לְד' סִטְרִין דְּעָלְמָא, וּמִתְפָּרְשָׁן בְּדִיּוּקְנֵיהוֹן, וְכֻלְהוֹן כְּלִילָן בֵּיהּ בְּאָדָם. מִיכָאֵל מִימִינָא, גַּבְרִיאֵל מִשְּׂמָאלָא, אוּרִיאֵל לְקַדְמַיְיהוּ, רְפָאֵל לַאֲחוֹרַיְיהוּ, שְׁכִינְתָּא עָלַיְיהוּ. תְּרֵין מִכָּאן, וּתְרֵין מִכָּאן, וְהִיא בְּאֶמְצָעִיתָא. כְּגַוְונָא דָּא בְּאַרְעָא דִּלְתַתָּא, תְּרֵי מִכָּאן, וּתְרֵי מִכָּאן, וְיָ"הּ בֵּינַיְיהוּ. כֵּיוָן דְּנַטְלִין תְּרֵין דְּגָלִים, מַה כְּתִיב. וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם וְגוֹ'. וּלְבָתַר, אִינּוּן תְּרֵין אַחֲרָנִין ד' מַשִּׁרְיָין אִינּוּן לְד' סִטְרֵי עָלְמָא, וְאִשְׁתְּכָחוּ תְּרֵיסָר. אוּף הָכִי לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. וְנָסַע בָּרִאשׁוֹנָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, לָקֳבֵיל מַשִּׁרְיָיא דְּאוּרִיאֵל. וּמַחֲנֶה דִּרְאוּבֵן לָקֳבֵיל מַשִּׁרְיָיא דְּמִיכָאֵל. דָּא לַדָּרוֹם, וְדָא לְמִזְרָח. מִזְבֵּחַ הָכִי נָמֵי דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. וּמַחֲנֵה דָּן לַצָּפוֹן. מַחֲנֵה אֶפְרַיִם יָמָה. מַחֲנֵה דָּן לָקֳבֵיל מַשִּׁרְיָיא דְּגַבְרִיאֵל. מַחֲנֶה אֶפְרַיִם לְמַעֲרָב, לָקֳבֵיל מַשִּׁרְיָיא דִּרְפָאֵל מִזְבֵּחַ הָכִי נָמֵי צְפוֹנִית מַעֲרָבִית. כֹּלָּא אָחִיד דָּא בְּדָא, עַד דְּסַלְּקָא כֹּלָּא וְאִתְאֲחָד בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּאִיהוּ שֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא. עִלָּאָה דְּכֹלָּא קַדִּישָׁא דְּכֹלָּא. כֹּלָּא אִתְכְּלִיל בֵּיהּ. י' מִזְרָח הוּא שֵׁירוּתָא דִּנְהוֹרָא, אָזִיל וְשָׁאט וְאַפִּיק לְדָרוֹם. וְדָרוֹם נָפִיק וְתַלְיָיא בְּשֵׁירוּתָא דְּמִזְרָח. ה' דָּרוֹם. מִנֵּיהּ נָפִיק דָּרוֹם בְּעָלְמָא. וְעָיִיל י' בְּשֵׁירוּתָא דְּמִזְרָח, וְאַפִּיק לֵיהּ. וּמִן ה' תַּלְיָיא דָּרוֹם וְצָפוֹן, וְהַהוּא אד"ג דְּבֵינַיְיהוּ, י' מִזְרָח יָ"הּ דָּרוֹם וְצָפוֹן תַּלְיָיאן בֵּיהּ. ו' בְּאֶמְצָעִיתָא. וְדָא הוּא בֵּן דְּכָר. בְּגִין כָּךְ אִיהוּ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, מַאן דְּיָהִיב מִטָּתוֹ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, הַוְיָין לֵיהּ בָּנִים זְכָרִים. דְּהַאי בֵּן דְּכַר אִיהוּ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. ה' עִלָּאָה בָּהּ תַּלְיָא צָפוֹן וְדָרוֹם, וּבֵן דְּכָר בֵּינַיְיהוּ, בְּרָזָא דְּיו"ה. ה' בַּתְרָאָה מַעֲרָב. וְעַל דָּא דָּרוֹם אָחִיד מִזְרָח, דְּאִיהוּ שֵׁירוּתָא דְּשִׁמְשָׁא וְתַלְיָיא בֵּיהּ. וְעַל דָּא תָּנֵינָן, מִסִּטְרָא דְּאַבָּא אָחִיד וְתַלְיָיא חֶסֶד עִלָּאָה. מִסִּטְרָא דְּאִימָא תַּלְיָיא גְּבוּרָה. כְּגַוְונָא דָּא אָחִיד כֹּלָּא דָּא בְּדָא. זַוְויָין דְּמַדְבְּחָא הָכִי נָמֵי אִסְתַּחֲרָן, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. דְּדָרוֹם תּוּקְפֵּיהּ בְּמִזְרָח, דְּאִיהוּ שֵׁירוּתָא דְּשִׁמְשָׁא, וְתּוּקְפָּא דְּשִׁמְשָׁא לָא שַׁרְיָיא אֶלָּא בְּשֵׁירוּתָא. מִזְרָחִית צְפוֹנִית. כֵּיוָן דְּדָרוֹם נָטִיל תּוּקְפֵּיהּ דְּמִזְרָח, הוּא אַנְהִיר לַצָּפוֹן וְצָפוֹן אִתְכְּלִיל בְּדָרוֹם, דְּהָא שְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא. צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, דְּהָא מַעֲרָב דְּאִיהִי בְּה' בַּתְרָאָה, נַטְלָא מִצָּפוֹן. וְעַל דָּא צָפוֹן אָזִיל לְמַעֲרָב. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, הִיא אַזְלָא ס"א לאתחבקא לְאִתְחַבְּרָא בְּדָרוֹם, כְּמָה דְּדָרוֹם תַּלְיָיא בְּמִזְרָח, וְתוּקְפֵּיהּ אָזִיל בְּשֵׁרוּתָא. הָכִי נָמֵי מַעֲרָב, אַזְלָא ס"א לאתחבקא לְאִתְאַחֲדָא בְּדָרוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, שיר השירים ב׳:ו׳ וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. יְמִינָא דָּא הוּא דָּרוֹם. בְּגִין כָּךְ יַנְקָא מִתְּרֵין סִטְרִין, מִצָּפוֹן וּמִדָּרוֹם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, שיר השירים ב׳:ו׳ שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. שְׂמֹאלוֹ דָּא הוּא צָפוֹן, וִימִינוֹ דָּא הוּא דָּרוֹם. וְרָזָא דָּא אוֹלִיפְנָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב מִטָּתֵיהּ, בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. וַאֲחִידַת לְהַאי בֵּן ודַּאי. וְעַל דָּא אִית לְהוּ לִבְנֵי נָשָׁא לְמֵיהַב מִטָּתַיְיהוּ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. וְהָכִי אוֹלִיף לִי אַבָּא. דְּיַהֲבִין לְהוּ בְּנִין דִּכְרִין. דְּהָא אִיהוּ אִתְכְּוָון כְּלַפֵּי מְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָא עִלָּאָה, בִּשְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא. לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִיהוּ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, וּלְגַבֵּי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְאַנְהִירִין ס"א דאיהי בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. וַדַּאי יֶהֶוְוָן לֵיהּ בְּנִין דִּכְרִין. וּבְכֹלָּא בָּעֵי לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וּכְמָּה דְּאַחְזֵי עוֹבָדָא לְתַתָּא, הָכִי נָמֵי אִתְּעַר לְעֵילָּא, וְאוֹקְמוּהָ. שָׁמַע רִבִּי פִּנְחָס, וּנְשָׁקֵיהּ לְרִבִּי אֶלְעָזָר, וּבָכָה וְחַיִיךְ אָמַר, זַכָּאָה חוּלָקִי בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

139 בראשית רבה פתח ↗

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, כְּתִיב תהלים לז, יד: חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וגו', חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם, זֶה קַיִן. תהלים לז, יד: לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ זֶה הֶבֶל. תהלים לז, טו: חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם וגו', בראשית ד, יב: נָע וְנָד תִּהְיֶה בָּאָרֶץ. בראשית ד, ט: וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וגו', מָשָׁל לְאִיפַּרְכוֹס שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא, מָצָא הָרוּג וְאֶחָד עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אָמַר לוֹ מִי הֲרָגוֹ, וַאֲמַר לֵיהּ אֲנָא בָּעֵי לֵיהּ גַּבָּךְ, וְאַתְּ בָּעֵי לֵיהּ גַּבִּי, אֲמַר לֵיהּ לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְגִנָּה וְלִקֵּט תּוּתִין וְאָכַל, וְהָיָה בַּעַל הַגִּנָּה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי יָדֶיךָ מְלֻכְלָכוֹת. כָּךְ אָמַר לוֹ קַיִן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בראשית ד, ט: הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָא רָשָׁע בראשית ד, י: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים וגו', מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִכְנַס לְמִרְעֶה וְחָטַף גְּדִי אֶחָד וְהִפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהָיָה בַּעַל הַמִּרְעֶה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי הוּא מַפְעֶה אַחֲרֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיִן: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ וגו'. רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא וְרַבָּנָן. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבִּי הוּנָא אָמַר מלכים ב ט, כו: אֶת דְּמֵי נָבוֹת, דַּם נָבוֹת וְדַם בָּנָיו אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבָּנָן אָמְרִין דברי הימים ב כד, כה: וַיָּמָת בְּדַם יְהוֹיָדָע, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בִּדְמֵי יְהוֹיָדָע, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי קָשֶׁה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְפָרְשׁוֹ, לִשְׁנֵי אַתְּלִיטִין שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִלּוּ רָצָה הַמֶּלֶךְ פֵּרְשָׁן, וְלֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ לְפָרְשָׁן, נִתְחַזֵּק אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ, וְהָיָה מְצַוֵּחַ וְאָמַר מַאן יִבְעֵי דִּינִי קֳדָם מַלְכָּא, כָּךְ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה, לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה שֶׁעֲדַיִן לֹא עָלְתָה לְשָׁם נְשָׁמָה, וּלְמַטָּה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבַּר שָׁם אָדָם, וְהָיָה דָּמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים.

1 ספר הזוהר במדבר קי"ח ב' ורזא דא אוליפנא קודשא בריך הוא יהיב מטתו בין צפון לדרום ואחידת להאי ולהאי. . ועל דא רזא הוא לבני נשא דיהבי מטתם בין צפון לדרום. . והכי אוליף לי אבא והוויין להו בנים זכרים דהא אכוון כלפי הימנותא עילאה בשלימותא דכולא לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. . ודאי הויין להו בנים זכרים. . ובכולא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא וכמה דאחזיאו עובדא לתתא דכי ודאי איתער לעילא ואוקמוה. . הבן זה המאמר מאד כי כפי הפעולה הנעשה למטה כך נעשה למעלה ועל כן דמה הקדוש ברוך הוא את ישראל לחתן ולכלה שנאמר ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך ישעיה סב ה וכתיב והיית עטרת תפארת שם וגו'. במסכת נדה שלשה שותפין יש בו באדם וכו' אביו מזריע לובן ואמו מזרעת אודם ר"ל זרע האם אדום כי היא מצד הדין וזרע האב הרומז לרחמים הוא לבן והמוח שבראש הוא מאביו ובו כל התולדות שלפניו כי על כל פנים מוח הבן נמשך ממוח האב והמוח הוא כמין יו"ד ובו החכמה והבינה כי אם יבא במוח שום הפסד מיד האדם מבולבל בדעתו ובו עומדים בכח כל תולדות האדם ומשם יפרדו והם בו כמין רשימות דקות בתכלית הדקות ועכ"פ התאוה באה מרצון הנפש ונשמת הזכר ונשמת הנקבה יונקות מנשמת הב"ה ולכך התקינו לומר שלא עשאני גוי כי לפעמים מתחלפות הנשמות ומטעם זה בא העקרות ועל ידי התאוה נדבקות הנפש בנפש ולפי שבמוח כל תולדות האדם אמרו בבראשית רבה קול דמי אחיך דמו ודם זרעיותיו. והטפה שהולד נוצר ממנו נמשכה מן המוח ומתפשטת בחוט השדרה ומשם לגידים אילך ואילך עד הברית ומשם קבלת האשה. ועתה הבן השבח כי דוגמתו ממש הוא במרכבה עליונה כי האצילות נמשך מן ההוייה הראשונה הנרמזה במוח לחוט השדרה הרומז לתפארת ישראל ומשם לצדיק שהוא הברית והבן כל זה ועל כן קרא הכתוב משכב ידיעה לפי שהטפה באה ממקום הדיעה. אשרי המקדש עצמו בשעת תשמיש ואשרי הולד הנוצר מן הטפה ההיא כי כפי המחשבה יהיה העובר וזה הענין כולו פלא נורא מאד. ובספר הזוהר קדושים פ' א' רבי יהודה אומר מאן דלא חס על נפשיה היך ישליף נפשא דכשרא לבריה. . זכאין אינון צדיקייא דמשתדלי באורייתא וידעין אורחוי דקודשא בריך הוא ומקדשי גרמייהו בקידושא דמלכא ואישתכחו קדישין בכולא. . ובגין כך משתלפא רוחא דקדשא מלעילא ובנייהו כולהו זכאי קשוט ואיקרון בני מלכא בנין קדישין. . ווי להון לרשיעייא דכולהו חציפין בעובדייהו בגין כך ירתי בנייהו נפשא חציפא מסטרא דמסאבה. . כמה דכתיב ונטמאתם בם אתא לאסתאבא מסאבין ליה. . גם צריכה האשה להתברך בשבע ברכות כי היא השביעית ומקבלת משש קצוות שפע וברכה:

139 נדה פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין יֵשׁ בָּאָדָם — הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָבִיו, וְאִמּוֹ. אָבִיו מַזְרִיעַ הַלּוֹבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ עֲצָמוֹת, וְגִידִים, וְצִפׇּרְנַיִם, וּמוֹחַ שֶׁבְּרֹאשׁוֹ, וְלוֹבֶן שֶׁבָּעַיִן. אִמּוֹ מַזְרַעַת אוֹדֶם, שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹר, וּבָשָׂר, וּשְׂעָרוֹת, וְשָׁחוֹר שֶׁבָּעַיִן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ, וּנְשָׁמָה, וּקְלַסְתֵּר פָּנִים, וּרְאִיַּית הָעַיִן, וּשְׁמִיעַת הָאוֹזֶן, וְדִבּוּר פֶּה, וְהִלּוּךְ רַגְלַיִם, וּבִינָה, וְהַשְׂכֵּל.

רקנאטי על התורה Noach »