רקנאטי על התורה, במדבר ח׳

1 ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור וגו'. כי לי כי בכור ביום הכותי וגו'. לפי שמכת בכורות היתה ע"י מדת הדין כאשר בארנו על כן בחר לחלקה הבכורות כמו שרמזנו במקומו. ובכורי ישראל שניצולו הוצרכו לתת כפרם אליה. והנה לוים שהיו מכחה וחלופיה נכנסו תחתיהן. והיו פקודי הלוים שנים ועשרים אלף לכבוד כ"ב אותיות שבתורה וכתיב במניינם ויהיו אלה בני לוי בשמותם הבן מלת אלה כי כבר פירשתי ועל כן הזכירם במניינם בני לוי ומספר ישראל והלוים היו בין כלם שש מאות ועשרים וחמשה אלף רומז לסוד גדול כי השש מאות ועשרים רומזים למנין כתר אותיות שבעשרת הדברות והה' ירמזו לחמשה חומשי תורה הכוללת הכל. גם פסוק ה' מלך ה' מלך וגו' עולה כולו בגימטריא כתר ובהיות ימלוך מלא בוא"ו והרמז לספירה הראשונה הנקראת כך וכבר רמזתי זה. והטעם שבני קהת נמנו מבן שלשים ועד בן חמשים פירשתי בפרשת ואתה תצוה כי אינן ראויין לעבודה רק בעוד שהכח והאש גובר עליהם. ואמרו רז"ל במה דברים אמורים שנפסלין בשנים באהל מועד שבמדבר אבל בשילה ובבית עולמים אינן נפסלין אלא בקול והטעם כי במדבר שם כחה של מדת הדין כמו שרמזתי בענין העגל. ומכאן סוד שנצטוו הכהנים שלא להתערב בעבודת הלוים והלוים בעבודת הכהנים כי מדותיהן חלוקין דוגמא לדבר אמרו רז"ל בירושלמי דשבת והקימות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים אלא איזה קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון בדרום בדרום. וטעם וזאת עבודת בני קהת באהל מועד קדש הקדשים כבר פירשתי מלת זאת והיא עבודת בני קהת שנאמר ומשמרתם הארון והשלחן: