רב פנינים על משלי י״ז

1 כי אם יפנה לבבך לאמר אולי על דברי ריבות הייתי נוטל מנה אחת אפים לא זו הדרך הטובה כי הלא טוב פת חרבה ושלוה בה על ידי הגורל הנזכר כי מדינים ישבית הגורל מבית מלא זבחים נמשכים לך מהריב שתרויח בו:

2 ומה גם כי הלא זו היא דרכה של מריבה להתפשט עד בא א' מהאחים בראותו שא' מאחיו נותן עינו בחלק יפה שיבחר לו א' מהעבדים בעל זרוע משכיל בחלוקה וימשילהו על אחיו כי יתנהו למורשה בעדו או ישית במקומו א' מגויי הארץ בעל זרוע הנקרא עבד בערך בני ישראל וימשול בבן מביש המסרב ויהיה סבה שיטול העבד ההוא חלק בנכסים כי לא יעשה בחנם וזה רעה חולה כי טוב לך כי חותר לאחיך מזכותך ולא יעבור זר ביניכם ובין אחים יטול נחלה ותפסידו אתה ואחיך וזה אמר עבד משכיל ימשול בבן מביש הוא בנותן עינו בחלק יפה וימשך שבתוך אחים יחלוק נחלה:

3 ושמא תאמר כי איך אומר אליך תפיל גורל כי מה' כל משפטו ולא מהמזל והלא אפשר יפול חלק היפה לקל הכשרון מהאחים וחלק הגרוע לכשר שבהם ואיך מה' יצא משפט מעוקל הלזה חלילה לזה אומר לך אל תשית לבך כי הלא מצרף לכסף ויש כור לזהב ובוחן לבות ג' אלה הוא ה' והענין כי לא יבצר אם אתה שנפל גורלך גרוע צדיק בינוני כערך הכסף אשר בו מקצת סיגים כי עם היותך כשר לא יעדרו ממך חלאת דברי עונות צריך מצרף להסיר כל בדיליך וסיגיך ואולי הוא יתברך מיסרך לצרוף אותך מעינותיך ואם אתה כזהב בעיניך הלא גם כן יש כור לזהב עם היותו משולל סיגים להחשיבו יותר כמז"ל שעשה שלמה בחכמתו שהשליך לכור אלף ככרי זהב אלף פעמים עד שטיהרו והעמידו על אחד כן גם אם צדיק אתה הקב"ה מזקק אותך ביסורין של אהבה עד יטהרך לאור באור החיים בשלמות אין קץ והן כל זה הוא אם כדברך הוא כי אתה שלם וטוב מאחיך שנפל להם חלק יפה וכ"ש כי גם ובוחן לבות ה' ומי יודע אם לב אחיך טוב לפני ה' מלבך:

4 לג או יאמר בחיק וכו' ללמדנו דעת בל יאמר איש שההשתכר והצליח בטובות העה"ז יהיה לאחת מג' סבות או מפאת המזל כאשר נראה בהטלת גורלות כי בנוהג שבעולם כי אשר השעה משחקת לו בהשליך חבל בגורל חבלים יפלו לו בנעימים שנית על ידי חריצות כאשר נראה הרפה ידים ועזוב מאשר לו אצל בעל דינו ובעל חריצות ישתדל ויריב ריבו עד יוציא לאור משפטו ירבה הונו שלישית על ידי השכלה כי הנה יקרה בהיות לאיש הון רב ולו בכלל בניו בן מביש ועבד משכיל לשאת ולתת נאמן ביתו ימשילהו בכל אשר לו וגם את הבן מביש יסירהו אל משמעתו על פיו יצא ועל פיו יבא כי למה שהוא משכיל ינחהו בדרך אמת ולא זו בלבד כי אם לסבת הצלחתו בהשכלתו ביום צותו את בניו יצו יחלקו עמו חלק כחלק כי הוא איש משכיל ומצליח בכל הנכסים ימשך מזה כי הממשלה ההצלחה תבא מפאת ההשכלה כי נראה עבד ימשול בהשכלתו ויחלק נחלה על כן בא ויאמר כי האומר כדברים האלה אינו אלא טועה כי אשר חשבת למשפט כי הגורל תלוי במזל לא כן הוא כי הלא מאז בחיק יוכל את הגורל כבר מה' כל משפטו ועד נאמן חלוקת הארץ כי מהיות בחיק הגורל טרם יוטל והוצאת הפתקים היה אלעזר הכהן אומר באורים ותומים אם שבט פלוני יעלה חלק פלוני יעלה בגורלו ולא יחטיא הנה כי הדבר אשר יעלה על רוחך כי במזלא תליא מה' הוא כל משפטו:

5 א ועל הב' בענין החריצות בראיית השובת מריב שלוקח מבעל דינו מגמלא אונא והרב את ריבו בכל מאמצי כח השג ישיג והצל יציל חלק טוב ורב וימלא ביתו כסף וזהב הנה נהפוך הוא כי טוב פת חרבה ושלוה בה לשובת מריב מפני השלום מבית מלא זבחים ובשר שגיא הנקנים בריב כי בפח חרבה בזכות השלוה תחול ברכה וההפך במחזיק הריב כנודע וכן אמרו רז"ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא שלום:

6 ב וגם השלישית אשר תראה עבד משכיל וכו' לא תדון מזה כי ההצלחה תמשך מההשכלה כי מה שמושל העבד משכיל על הבן מביש לא מפאת השכלת העבד היה לו רק מפאת הבן למה שהיה מביש:

7 ג כאשר יקרה לכסף ניתך במצרף שלא נאמר גדול המצרף מהכסף כי הלא נכנע וניתך בתוכו כי איננו רק כלי להשביח בו הכסף על ידי התיך אותו כן העבד הלז המושל ומתיך ומושל על הבן מביש הוא כלי להשביח ולמרק את המביש כמצרף לכסף המתיכו להעביר חלאתו ועל יתר אחיו הבלתי מבישים ובתוכם יחלוק נחלה אמר וכור לזהב כי גם אם כזהב המה יושבחו ע"י התכה ע"י העבד הנוטל בתוכם ושמא תאמר הלא יקרה יהיו האחים חסידי עליון וגם המביש לא יהיה מביש רק בדבר הנכסים שיבזבז אך צדיק וישר הוא ואין להם צורך מצרף וכור לזה אמר ובוחן לבות ה' כי אנחנו נראה לעינים וה' יראה ללבב:

8 הנה יש רעים וחטאים דוברי הוות על רעיהם בשקר ובמרמה ומה יעשו לשיאמנו דבריהם יחלו בדברי אמת ויסיימו בגנאי וטוב לגבר היודע זאת רעתם לאטום אזנו משמוע גם אל ההתחלה פן ישמע גם אחרית פיהו שהוא אחרית רעה וזהו מרע מקשיב וכו' לומר מרע קטן האיכות שהוא היות מקשיב כל שפת און עם שאינו שקר רק נאמר על שפת און ואונאה להונות את השומעים שיקבלו גם אחרית דבר ימשך רע גדול מזה והוא להיות שקר מזין כו':

9 ואל תתמה על החפץ אם מרעה קטנה תעלה אל גדולה הימנה כי גדולה מזו אודיעך כי הנה הלועג לרש הוא חרף עושהו של לועג חלילה שמורה שאשר עשהו רש לא יוכל לעשות גם אותו רש והן זאת תכלית הרשע לחרף עושהו והנה מדבר קל יעלה אל הרעה הגדולה הזאת והוא מהיותו שמח לאיד רעהו כי מטה ידו כי מזה יבא ויעלה הדרגה להיותו גם לועג לרש בעל האיד וזהו שמח לאיד לא ינקה מהאמור שהוא מהיותו לועג לרש והנה עלות האיש מהיותו שמח לאיד בנפול רעהו ורדתו לשערים להיות אחרי כן לועג לו הוא דבר משתלשל ונראה לחוש עם היות הרעה רבה שהוא חרף עושהו חלילה על כן מזו נקח ראיה אל הדרגת הפסוק הקודם וזה מוסר גדול לעשות סייג לפרישות מהמדות הבלתי טובות הקלות פן ימשך מהן אל החמורות:

10 ארז"ל האבות עטרה לבנים דכתיב ותפארת בנים אבותם והבנים עטרה לאבות דכתיב עטרת זקנים בני בנים והנה ראיית היות הבנים עטרה לאבות הלא תהיה כי בכלל מאתים מנה שאם הבני בנים עטרה לזקנים כ"ש הבנים אך האבות עטרה לבנים אין הכתוב מזכיר רק תפארת אמנם הוקשה להם שמקביל אל החלוקה הראשונה הנה היה ראוי לומר ותפארת בני בנים זקנם וגם החלו בעטרת וצאתו בתפארת על כן פירשו הכתוב שעמנו שהבנים עטרה לאבות עד דור שלישי שאם הבן צדיק עטרה לאב ואם אין הבן צדיק רק בן הבן גם הוא עטרה לזקן כי בני בנים הרי הם כבנים וזהו עטרת זקנים בני בנים אך לא יתהפך שגם עד דור ג' יהיו האבות עטרה לבנים שאם האב צדיק יהיה עטרה לבן אך אם אין האב צדיק כי אם הזקן אינו עטרת לבן בנו והטעם כי לא תהיה תפארתו של איש מה שאבי אביו היה שלם כאשר בן הבן עטרה לזקן כי סוף סוף הוא ילדו וממנו יצא וגיל יגיל אבי צדיק וזהו ותפארת בנים אבותם לומר לא יתהפך שעטרת בני בנים זקהם כי הלא ותפארת בנים הוא אבותם בלבד אך לא זקנם ולכן למה שלא תהיה תפארתם של בנים רק האבות בלבד הוא לבדו תהיה עטרת ולא הזקן לכבדו גם היה אפשר לומר לדעתם כי אמרו ותפארת מוסיף העטרת הנז' והראשון נכון: ועל דרך הפשט יאמר כענין מאז"ל על אם תשקור לי ולניני ולנכדי עד כאן רחמי האב על הבן עד דור שלישי והנה זו רעה חולה ורבה היא על האדם כי האב אין צריך לומר שיתפאר אם יהיה לו בן חשוב כי אם גם יענדנו עטרות לראשו. ואת בן בנו להועילו ולרוממו אך הבן הן אמת שיתפאר באב אם חשוב הוא אך לא יענדנו עטרות לו להועילו כאשר אביו אליו ומה גם לזקנו כי ישליכנו אחרי גוו וז"א עטרת זקנים עד בני בנים אך לא יתהפך כי אם ותפארת בנים אבותם להתפאר בם בלבד אך לא להועילם ולרוממם כעטרה לראש ואף גם התפארת לא יגיע עד דור שלישי עד זקנו:

11 וגם שתראה איש מתהלל שמרבה להטיב גם את זקנו כאשר ייטיב איש את בנו וגם תראה אב מדיר את בנו מהנאתו והוא הפך כל האמור אל תשית לבך כי גם באמרם כדבר הזה לא יעשו כן כי לא נאות לנבל שהוא הבן לגבי האב שפת יתר שיתהלל אינו נאות וצודק אליו כי לא יעשה כן וב"ש שלא נאוה גם כן לנדיב הוא האב לגבי הבן שפת שקר כי מה שמורה בשפתיו שלא יהנהו שפת שקר הוא כי לא יעשה כן רק ליסרה אותו וחיים ברצונו כי הלא יחתור היבשה ויבקש צדדים רבים לו להועילו או שאומר כן לפנים ושקר מליו:

12 אמר ראה נא רעת השוחד איך יפתה את הדיין וטורדו מן העולם כי הנה כאבן המסוגלת לחן הוא השוחד בעיני בעליו הוא בעל השוחד המקבלו כי אל כל אשר יפנה בדעתו אל כל צדדי הדין והטענות ישכיל ויצליח כי יהיו לחן כל טענות נותנו ויזכהו בדין:

13 ומה הוא עושה לבל יורגש מכסה פשע קחתו השוחד במה שמבקש אהבה במקום שאינה שהוא עם אשר יחייב שלא כדין מחמת שוחד שכנגדו ואומר אליו אל ירע בעיניך כי חייבתיך כי לא שונא אני לך כי אהבת עולם אהבתיך כבבת עיני וכיוצא בדבר יבקש קורבה ואהבה יש מאין לפייסו בל יתרים נגדו ואם המחוייב ההוא שונה בדבר להמתיק טענתו שנית לאמר לו הלא זכאי אני בדיני כאשר הוא אמת ורק שנאתני ולא אהבתני אז אין צריך לומר שלא יבקש אהבה אתו כי אם אפילו אם הוא אלופו מפרידו ממנו:

14 וכועס עליו ואומר לו או לעומדים לפניו תחת גערה במבין וכו' כלומר מהראוי היה שתחת גערה כזו באיש מבין שהפרדתי אותו ושיתפעל יותר מהכות כסיל מאה:

15 אך הוא מרי דלא ציית דינא ויבקש רע שינדו אותו ושמלאך אכזרי מהשוטרים המכים לדלא ציית דינא ישולח בו הנה זה דרכן של מקבלי שוחד שתחלתן רך וסופן קשה וזולת מה שעוות דינו גם ידכאנו בשער על אשר עשקו:

16 ח או יאמר אבן וכו'. לומר ראה נא איך יתפתה דיין אחר השוחד כי הנה אין לך דיין שמתחלה יקח כדי לעוות דין אך אומר בלבו אני אקח שלא אסור משפוט צדק ואמת ועולה בדעתו לעשות כן אך כל זה איננו שוה לשפוט צדק כי השוחד הוא כאבן יקרה המסוגלת לחן כן השוחד כי הדיין הלא איננו רואה חובה אל צד המשחיד ואל כל אשר יפנה לחייב לא בלבד תתעלם חובתו כי אם גם יראה לו שמשם ראיה להצליחו ולזכותו וזהו אל כל אשר יפנה ישכיל ויצליח:

17 ט ובזה מכסה פשע לקיחת השוחד לחושבו כי הדין הוא עושה ועוד שמת יעשה לכסות פשע ולהורות היתר כי יבקש אהבה שיעשו שלום ואהבה בעלי הריב ויתפשרו דרך אהבה ושלום אומר בלבו הלא איני מטה משפט ואדרבה צדקה תחשב לי שעשיתי שלום ביניהם והמה נתפשרו באהבתם ואני לא עשיתי דבר במשפט והן כל אלה יעשה מדאגה מדבר כי אלהים נצב בעדת הדיינים ויחתור לבקש היתרים אך אין זה רק בפעם הראשונה כי אחר ששונה בדבר שעבר עבירה זו ושנה בה שוב לא יהרהר בהתרים רק בשאט בנפש ביד רמה הוא מפריד אלוף הוא אלופו של עולם הנצב בעדת הדיינים מפרידו מבית דינו בכונה ורשע ופשע וזהו ושונה בדבר מפריד אלוף:

18 י והנה היה ראוי תחת גערת התורה הגוערת בו ואומרת ארור לוקח שוחד במבין הדיין הלזה יותר מאלו הכו לכסיל מאה:

19 יא אך מרי הזה לא שוה לו כי יבקש רע לעצמו כמאמר רבותינו ז"ל על וקבע את קובעיהם נפש שהמעביר ממון מזה לזה הקב"ה נוטל ממנו נפש וגם אחרי מותו ומלאך אכזרי אשר פעל ועשה בעבירת השוחד ישולח בו כענין ותמוגנו ביד עונינו:

20 אמר כי רבה רעת כסיל בעת אולתו וכעסו מרעת דוב שכול כי הדוב גם שיטיל כעם שכלותו על איש שלא שכל את בניו הנה גם שהאיש ההוא לא הרע לו גם לא הטיב לו ואולי אם האיש ההוא היה מטיב לדוב לא היה נוגע בו כדרך כלבים וחיות שלא ירעו ולא ישחיתו את אשר ייטיב למו:

21 אך הכסיל באולתו גם את אשר הטיב לו עושה רעה ולכן טוב פגוש דוב שכול באיש מפגוש כסיל בעת אולתו כי הלא הוא משיב רעה תחת טובה ולכן לא תמוש רעה מביתו:

22 יב או יאמר מה שכתבנו בס' חבצלת השרון כי קל כצבי לצדיק להנצל מחיות רעות כי בצדקתו מורא וחתת צלם אלהים אשר על פניו תפול עליהם אך הנופל בידי אדם רע אין תקומה כי הלא בחירתו חפשית וזה אמר טוב פגוש דוב שכול בנקרא איש הוא השלם כנודע מכל אנשים שבמקרא ואל כסיל באולתו שלא יפול מורא הצדיק לשוב מרעה ועל פי בחירתו יכלה רעה:

23 יג ולא עוד כ"א גם משיב רעה תחת טובה באולתו ולא יתן אל לבו לשוב מדרכו ואיש כזה לא תמוש רעה מביתו כי תמיד יגדיל וישריש ברעת עון כפית טובה כמאמרם ז"ל כי הפה שאמר לא ידע את יוסף אמר לא ידעתי את ה' חלילה באופן שמשיב רעה וכו' מוכן לש"א תמוש רעה מביתו כי גם עם אלהים גם עם אנשים יתמיד ברעה זו: או יאמר משיב וכו'. מה שאמרו ז"ל בשחיטת חולין כי ר' מאיר עושה שלום בין שכניו על מריבה ישנה ושמע את השטן אומר וי דאפקריה ר"מ מביתיה דההוא גברא הנה כי בית הריב שם ישכון השטן ובהשלימה ימוש יאמר כי משיב רעה תחת טובה כל כך יושרש במדנים כי לא תמוש רעה מביתו כי לא ישלימו לעולם והשטן ורוח רעה הנברא בריב שם תבא מנוחתו תמיד:

24 יאמר הא דאמרי אינשי האי תיגרא דמיא לבידקא דמיא כיון דרווח רווח שהריב ידמה לבדק המים שהמים בזחילתם הולכים ומרחיבים הבדק עד יעשה כפתחו של אולם כן הריב מתחיל למעט והולך ומתרחב עד בלי די וז"א פוטר מים כי כפוטר מים מן הצד שלא היתה זחילתם משם שהבדק ההוא הולך וגדל כן הוא ראשית המדון שהולך וגדל עד כי יגדל מאד וממדון מה נעשה ריב לכן לפני התגלע הריב ויגדל נטוש:

25 פן תהיה סבה שהדיין בבואו לדון את ריבכם יצדיק רשע וירשיע צדיק כי בהתגלע הריב יתבלבלו הדברים ולא יתברר מי הזכאי והחייב וזהו סמיכות פסוק שאחריו:

26 יד או יאמר גם שפוטר מים הוא ראשית מדון ועליו תלוי קולר הריב אל תאמר א"כ אפוא הרשות נתונה אלי אבוא אחריו ואריב אתו ביד חזקה כי אם גם שפוטר המים וכו' ואשם הוא ממך אתה לא תעשה כמוהו רק לפני התגלע הריב נטוש:

27 טו פן בהתבלבל הריב לא יכוון מי התחיל ומי גמר וזולת אשמת הריב תהיה סבה אם יתגלע הריב שיצדיק את הצדיק כאמור בקודם:

28 מצדיק וכו'. הנה אמרו גם שניהם הוא מיותר ובלתי צודק אך יאמר בל יעלה על רוח הדיין אם יתבע ראובן את שמעון ומצדיק את הרשע בדינו ומרשיע את הצדיק בדינו כי תועבה אחת עשה שהפך את הדין כי הלא שתים הנה כי הוא יתברך מונה את הצדיק את הרשע לא' והרשיע את הצדיק לשמ' עם שהכל תגר א' וזהו גם שניהם וירבה הגם את הרשע בדינו שאם ידע שהדין עם שכנגדו והדיין טעה לא יסמוך על הדיין ויקבל שלא כדין כי גם הוא תועבה:

29 אמר כמתלונן כל מצדיק רשע ומרשיע צדיק הנזכר בפסוק הקודם חבל על המחיר שהוצאת ללמוד חכמה לדון אחר היותך חסר לב להתנהג בה ולהבין את אשר יקרך בהעותך משפט וזהו למה זה מחיר ביד הכסיל הלז שנכנס בו רוח שטות לחטוא למה זה היה המחיר בידו לתת למורים אותו אחר שלב אין להתנהג בה לדעת ולחשוב אשר יקרנו בהעותו משפט כלומר כי קנה בכסף ומחיר מה שיאבד עצמו בו:

30 והנה שתים הנה סבות המסבבות עוות משפט או לאהבה את רעהו יצדיקנו בדין וירשיע בעל דינו או לאהבה שוחד ועל האחד אמר הביטה וראה פתיות איש הזה כי הלא בכל עת אוהב הרע וכו' כי למה שלב אין לא יבין כי את רעהו אשר יאהב לא בכל עת ראוי לאהבו כי בבוא לפניו לדין אין להעריך אותו בגדר אוהב לזכותו בדין אך כסיל זה בכל עת אוהב הרע גם בעת דין ואין לב להבין כי באהבו את רעהו ישנא את עצמו ולא עוד אלא שעתה בעת צרת רעהו יוסיף לאהבה אותו ולהחזיק בידו כאלו לצרה זו נעתק מאוהב לאח כאלו עתה נולד לו אח. או יאמר חושב שמטיב לו להצילו מצרה זו שעליו ואדרבה הוא כאלו נולד אח לאותה צרה שבעון זה שמסייעו בל יפסיד ממון הראוי לו להפסיד בדין חושב שמצילו מצרת הפסד ואדרבה נעשה אח לצרה כי כאשר דרך אח להחזיק ביד אחיו כן דיין זה מחזיק ביד הצרה בל תמוש מביתו של בעל דין אוהבו ואין זה לו רק חוסר לב כמדובר:

31 ואמר שלמה בחכמתו אל יתאנה הדיין הלז לאמר כי גודל השרשתו באהבתו את רעהו ממנו מביאו לידי כך כדרך הערב שמשתעבד מאהבתו את רעהו כי דע אפוא כי גדר רעת הדיין הלז רבה מהכיל כי אני אגיד לך עד היכן יד הערב מגעת לאהוב רעהו וכל הרעה הבאה עליו בגלל הדבר ואיננה א' מני אלף מהמצדיק רשע לאהבת רעהו והוא כי הנה אדם חסר לב מלראות את הנולד עד פה תבא גדר יערבנותו לאהבת רעהו א' שתוקע כף שמת שלא יעשה לו ערב פרען רק קבלן רצה מזה גובה כו' שיוכל לתבוע את הערב תחלה וזהו עורב ערובה לפני רעהו כלומר קודם רעהו שיתבעו אותו קודם רעהו הלוה שיגבה ממנו תחלה:

32 והנה איש כזה זאת רעתו אשר יקרה לו כי לא יבצר או לא ישלם בתבעו אותו תחלה או ישלם או אם אין לו יצטרכו למשכנו והנה אם יש לו ולא ישלם הוא אוהב פשע לעבור על שבועתו ואם ישלם אוהב מצה כשנעשה ערב שיריב עם הלוה שלא החל לתבוע את הלוה גם שכדין עשה וגם עם הלוה שלא יתרפס וישלם את הנושה בו או את הערב אחרי שגבו ממנו וזה אמר אוהב זה פעמים על ב' הבחינות ואם אין לו לשלם מגביה פתחו ליכנס למשכנו כי את הלוה אפילו שליח בית דין אינו רשאי ליכנס לפתחו למשפט מה שאין כן לערב שילקח בגדו כי ערב זר נמצא משקופו ופתחו גבוה מפתח הלוה כפתחו של אולם ליכנס בה באופן שכלל העולה הוא שמבקש שבר וזהו אוהב פשע אוהב מצה מגביה פתחו מבקש שבר:

33 וגם ירע ללוה כי לא יבצר אם הוא עקש לב ומתחלה היה לבבו למרע לאכול על גבי הערב גם ה' יסכים עמו שלא ימציא לו טוב ואף אם ירצה לשלם לא יוכל כי לא ימצא טוב וריוח ואם יש לו אלא שהוא נהפך בלשונו מתאנה ומהתל ודוחה מיום אל יום יפול ברעה באופן כי יאבד כל אשר לו שגם אם יחפוץ לפרוע הכסף אזל הנה עד פה תבא רעת תוקע כף עורב ערובה כו':

34 ואיננו דומה לרעת הדיין כי הלא גורם רעה לעצמו ולמולידיו כי טוב טוב היה לאביו יוליד בן עם הארץ נבל ולא חכם כזה כי הלא יולד כסיל כדיין הלז שנכנס בו רוח שטות ליקח שחד הלא במקום שבן חכם ישמח אב יהיה לתוגה לו כי ימות בעונו ושמחת אביו בו לתוגה תהפך ואלו עם הארץ היה גם שעל ידי העדר ממנו תורה לא ייטיב לאביו ויהיה נבל הלא כל רעת אביו לא תהיה רק העדר שמחה כי לא ישמח אבי נבל אך לא תוגה:

35 ולא תאמר הלא טרם מות בנו שמח בחכמתו לא חנוכה בזה דאגתו כי לו שמח לא הטיב רק את הגהה היא הפנים אך במותו רוח נכאה תיבש גרם הפנימי וחזק ומה גם כל בשרו:

36 ותדע איך לא יבצר מלמות בלא עתו כי הלא זה דרכן של מקבלי שוחד שכל כך יושרש בדבר שגם שמתחלה לא יקחנו עד יתנוהו לו ואף גם בכוונה לשפוט צדק הנה אחרי כן ימשך שלא ייחל ינתן לו כי אם שוחד מחיק רשע יקח הוא הרשע בדינו ולא שיטעה בשקול הדעת רק להטות בכונה ארחות משפט:

37 ולא בלבד בפני הבלתי יודע שורת הדין רק את פני מבין חכמה שרואה ומביט עותתו ולא יביט אל אשר לפניו כי עיני כסיל בקצה ארץ:

38 ועל ידי זה חרב מונחת על צוארו כי הוא יתברך יקבע נפשו כמז"ל על הנוטל מישראל ממון שלא כדין כי הוא יתברך נוטל נפשו שנאמר וקבע את קובעיהם נפש והוא בארור מן התורה ארור לוקח שוחד וכו' באופן שלא יבצר מהכרת ויהיה כעס לאביו על כי ימות רשע בעונו וממר ליולדתו על מציאות מיתתו וזהו כעס לאביו כו':

39 גם וכו'. אחר תתו דופי במרשיע צדיק בכל הכתובים הקודמים אמר בל יאמר הדיין טוב לענוש לצדיק בדינו ויסבול הצדיק למען יהיה פתחון פה לכוף את זולתו אם איש חשוב הוא שיעשה מה שהוא דין באמרו הלא צדיק זה ענשתי שלא כדין וסבל ואתם לא תאבו לעשות היושר ובזה יהיה פתחון פה להכות את הנדיבים הם נדיבי עם החשובים העשירים המתנדבים בעם גשם נדבות וצדקות ומתגדלים על ההמון כדי שיעשו לפחות מה שהוא יושר אמר שגם ענוש לצדיק לא טוב כדי להכות נדיבים אלו על יושר כי מה פשעו של צדיק: או יאמר גם ענוש לדיין צדיק העושה צדק כדי שיכה את הנדיבים על עשותם יושר ולא לפנים מן השורה כנקדימון שלא היה עושה כפי הראוי לו לא טוב כי אין לכפות רק על הצדק אך לא על לפנים מן השורה:

40 הנה איש תבונה גדול מנבון שהתבונה מתייחסת אחריו ובזה נבוא אל הענין והוא כי יש נמנע מלדבר עם היותו יודע דעת ודבריו בהשכל ויש נמנע מלדבר על בלתי היותו יודע דעת להשיב רק אמרי אולת ועל שני אלה אמר על הא' חושך אמריו שהיה בא לאמרם וחושך אותם עם היותו יודע דעת באופן היו אמרי דעת הנה הוא באמת יקר רוח בעל רוח ונפש יקרה כי יחסותא דבבל שתיקותא וגם הוא איש תבונה רואה את הנולד מרוב דברים:

41 אך אם מה שמחריש הוא להיותו אויל ואין בפיו רק אולת להשיב אין להחזיק לו טובה על שתיקתו ליקרא נבון כי אם חכם בלבד כי גם אויל מחריש חכם יחשב ואם אולתו השיאתו לגמור בלבו לדבר ואחרי כן אטם שפתיו הוא גם נבון מבין את הנמשך מהן: