רש"י על צפניה ב׳:ב׳

1 בְּטֶרֶם לֶדֶת חֹק. לִפְנֵי בֹּא הַגְּזֵירָה.

2 כְּמֹץ עָבַר. הֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר, כְּמֹץ הָעוֹבֵר מִלִּפְנֵי רוּחַ, וּכְעָשָׁן הָעוֹבֵר מִלִּפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ. וְזֶהוּ תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל ״עָבַר יוֹם״. כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״תֶּהֱווֹן דָּמַן לְכְמוֹצָא דְּנָשֵׁב בֵּיהּ רוּחָא, וּכִתְנָנָא דְּעָדֵי מִן קֳדָם יוֹמָא״. נֻסָּח אַחֵר: כְּטוּלָא דְּעָדוֹ וְכוּ׳״, זֶהוּ לְשׁוֹן ׳צֵל׳.