רש"י על שיר השירים ח׳:ט׳

« רש"י על שיר השירים ח׳:ח׳ רש"י על שיר השירים ח׳:י׳ »

9 הכתב והקבלה פתח ↗

ובטירתם. ת"א ובכרכיהון, והם ערי מבצר, ערים גדולות ובצורות דברים א כ"א תרגמו וכרכין, ובלשון יוני עיר מוקפת חומה נקרא כרך, וכן יב"ע תרגם טירותם קסטרוותהון, והוא בלשון רומי מבצר עיין ערוך קסטר לדעתו יהיה טירותם מענין נוטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי לשון שמירה, ונקראה עיר מבצר טירה להיותה משומרת מן השלל והביזה, גם על ידה משתמרת כל המדינה ממלחמת האויבים, ערש"י שה"ש נבנה עלי' טירת כסף. ובמטות ל"א יו"ד ואת כל טירותם:

10 פסחים פתח ↗

מַתְנִי׳ הָאִשָּׁה בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, שָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ וְשָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ — תֹּאכַל מִשֶּׁל בַּעְלָהּ. הָלְכָה רֶגֶל רִאשׁוֹן לַעֲשׂוֹת בְּבֵית אָבִיהָ, שָׁחַט עָלֶיהָ אָבִיהָ וְשָׁחַט עָלֶיהָ בַּעְלָהּ — תֹּאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה. יָתוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ עָלָיו אַפּוֹטְרוֹפְּסִין — יֹאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. עֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל רַבּוֹ. גְּמָ׳ שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ יֵשׁ בְּרֵירָה? מַאי רוֹצָה — בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה. וּרְמִינְהוּ: אִשָּׁה, רֶגֶל הָרִאשׁוֹן אוֹכֶלֶת מִשֶּׁל אָבִיהָ. מִכָּאן וְאֵילָךְ, רוֹצָה — אוֹכֶלֶת מִשֶּׁל אָבִיהָ, רוֹצָה — מִשֶּׁל בַּעְלָהּ. לָא קַשְׁיָא: כָּאן, בִּרְדוּפָה לֵילֵךְ. כָּאן, בְּשֶׁאֵינָהּ רְדוּפָה. דִּכְתִיב: ״אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּכַלָּה שֶׁנִּמְצֵאת שְׁלֵימָה בְּבֵית חָמִיהָ, וּרְדוּפָה לֵילֵךְ לְהַגִּיד שִׁבְחָהּ בְּבֵית אָבִיהָ. כְּדִכְתִיב: ״וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה׳ תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּכַלָּה בְּבֵית חָמִיהָ, וְלֹא כְּכַלָּה בְּבֵית אָבִיהָ. ״אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ עֵילָם, שֶׁזָּכְתָה לִלְמוֹד, וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד. ״אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״אֲנִי חוֹמָה״ — זוֹ תּוֹרָה, ״וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת״ — אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְרָבָא אָמַר: ״אֲנִי חוֹמָה״ — זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, ״וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת״ — אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל״, ״אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים״ — אֵלּוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא. ״בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת״ — אֵלּוּ בְּתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹגְדוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיֹּת מִזְבֵּחַ״, אִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא: ״מְזָוֵינוּ מְלֵאִים מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן״, ״מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל״ — אֵלּוּ וָאֵלּוּ מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב כְּאִילּוּ נִבְנָה הֵיכָל בִּימֵיהֶן. ״דְּבַר ה׳ אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ וְגוֹ׳ בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה״. בְּפֶרֶק אֶחָד נִתְנַבְּאוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים, וְגָדוֹל שֶׁבְּכוּלָּן הוֹשֵׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תְּחִלַּת דִּבֶּר ה׳ בְּהוֹשֵׁעַ״. וְכִי בְּהוֹשֵׁעַ דִּבֵּר תְּחִלָּה? וַהֲלֹא מִמֹּשֶׁה עַד הוֹשֵׁעַ כַּמָּה נְבִיאִים! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תְּחִלָּה לְאַרְבָּעָה נְבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק, וְאֵלּוּ הֵן: הוֹשֵׁעַ, יְשַׁעְיָה, עָמוֹס וּמִיכָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹשֵׁעַ: בָּנֶיךָ חָטְאוּ. וְהָיָה לוֹ לוֹמַר: בָּנֶיךָ הֵם, בְּנֵי חֲנוּנֶיךָ הֵם, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, גַּלְגֵּל רַחֲמֶיךָ עֲלֵיהֶן. לֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא אָמַר כָּךְ, אֶלָּא אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כׇּל הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ הוּא, הַעֲבִירֵם בְּאוּמָּה אַחֶרֶת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אֶעֱשֶׂה לְזָקֵן זֶה? אוֹמַר לוֹ: לֵךְ וְקַח אִשָּׁה זוֹנָה וְהוֹלֵיד לְךָ בָּנִים זְנוּנִים, וְאַחַר כָּךְ אוֹמַר לוֹ שַׁלְּחָהּ מֵעַל פָּנֶיךָ. אִם הוּא יָכוֹל לִשְׁלוֹחַ — אַף אֲנִי אֲשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים״, וּכְתִיב: ״וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם״, ״גֹּמֶר״, אָמַר רַב: שֶׁהַכֹּל גּוֹמְרִים בָּהּ. ״בַּת

11 שיר השירים רבה פתח ↗

כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ה, ז: כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. הָיָה לִשְׁלֹמֹה, לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. בְּבַעַל הָמוֹן, הָמוֹן בַּעַל, שֶׁהָמוּ אַחֲרֵי הַבַּעַל, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר שופטים י, ו: וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת, לְפִיכָךְ בָּאוּ עֲלֵיהֶן הֲמוֹנוֹת, הֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם מִשְׁמָרוֹת. אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף, הֵבִיא אִישׁ עַל פִּרְיוֹ וּמָצָא בוֹ אֶלֶף צַדִּיקִים שְׁלֵמִים בְּתוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. דָּבָר אַחֵר, כֶּרֶם, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ב, ז: וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל, דברים יא, יב: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ. הָיָה לִשְׁלֹמֹה, לַמֶּלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ. בְּבַעַל הָמוֹן, שֶׁהָמוּ אַחֲרֵי הֲמוֹנֵי הֲמוֹנִיּוֹת דְּמַלְכְּוָותָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב יהושע ז, כא: וָאֵרֶא בַשָּׁלָל אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה. רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר פּוֹרְפִּירָא בָּבְלָיָה, מַה בָּבֶל עָבְדָה הָכָא, תָּנָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי מֶלֶךְ בָּבֶל הָיָה וְקָנָה בִּירִיחוֹ, וְהָיָה זֶה מְשַׁלֵּחַ לָזֶה כּוֹתָבוֹת וְזֶה מְשַׁלֵּחַ לָזֶה דּוֹרוֹנִיּוֹת, הֲדָא אָמַר כָּל מֶלֶךְ שֶׁלֹא הָיָה לוֹ קָצִין בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה תּוֹפֵשׂ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מֶלֶךְ. נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר. אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף, הֵבִיא אִישׁ עַל פִּרְיוֹ וְלִקֵּט מֵהֶן אֶלֶף צַדִּיקִים שְׁלֵמִים בְּתוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב מלכים ב כד, טז: וְהֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף, הֶחָרָשׁ אֶלֶף וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף, וְרַבָּנָן אָמְרֵי זֶה וְזֶה אֶלֶף.

12 חתם סופר על התורה פתח ↗

ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו ופירש"י בשיר השירים האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו היינו תוס' חומש שיצטרכו או"ה להוסיף על אכלם את ישראל שנקראו קודש נמצא לפ"ז נדונים כשוגגים ובירמי' כתיב קודש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם כאוכל תרומה במזיד שחייב מיתה בידי שמים וסתרי אהדדי ונ"ל היינו דאמרינן רפ"ק דע"ז דאו"ה טוענין ישראל שקבלו התורה היכן קיימוה ואמר הקב"ה מכם יבואו ויעידו ע"ש ונראה לא שיטענו שישראל לא קיימו והקב"ה יעות משפט ח"ו כי בוודאי אם הקב"ה מרים קרן ישראל מסתמא ראוים הם לכך אך הם טוענים שעכ"פ האו"ה אינם חייבים מיתה כאוכל תרומה במזיד כי מאן לימא לן שקיימוה וחשבנום כחולין ולא כתרומה ואין אנו חייבים רק חומש כאוכל תרומה בשגגה ולא כמזיד והקב"ה יאמר יבואו מכם ויעידו נמצא יש עדים שהייתם יודעים שהם קודש לה' ואכלתם ונתחייבו מיתה עפ"י עדים ומ"מ לא נפטרו מהחומש שחייבו א"ע בהוראת בע"ד כמאה עדים דמי ונמצאו נתקיימו ב' המקראות:

9 אִם חוֹמָה הִיא. אִם תֶּחֱזַק בֶּאֱמוּנָתָהּ וּבְיִרְאָתָהּ לִהְיוֹת כְּנֶגְדָּם כְּחוֹמַת נְחֹשֶׁת שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לְתוֹכָהּ, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא תִתְחַתֵּן בָּם וְהֵם לֹא יָבוֹאוּ בָהּ, וְלֹא תִתְפַּתֶּה לָהֶם:

10 נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף. נִהְיֶה לָהּ לְעִיר מִבְצָר וּלְכֶתֶר וּלְנוֹי, וְנִבְנֶה לָהּ אֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ וּבֵית הַבְּחִירָה:

11 וְאִם דֶּלֶת הִיא. הַסּוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ, וּבְהַקִּישׁ עָלֶיהָ הִיא נִפְתַּחַת, אַף הִיא, אִם תִּפְתַּח לָהֶם לִהְיוֹת הֵם בָּאִים בָּהּ וְהִיא בָהֶם:

12 נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז. נָשִׂים בְּדַלְתָּהּ נְסָרִים שֶׁל עֵץ הַנִּרְקָבִים, וְהַתּוֹלַעַת גּוֹרַרְתָּן וְאוֹכַלְתָּן. וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת:

« רש"י על שיר השירים ח׳:ח׳ רש"י על שיר השירים ח׳:י׳ »