רש"י על שיר השירים ז׳:י״ג

13 נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים. אֵלּוּ בָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת:

14 נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן. אֵלּוּ בַעֲלֵי מִקְרָא:

15 פִּתַּח הַסְּמָדַר. כְּשֶׁהַפֶּרַח נוֹפֵל וְהָעֲנָבִים נִכָּרִים, הוּא פִּתּוּחַ הַסְּמָדַר, וְלָהֶם דִּמָּה בַעֲלֵי מִשְׁנָה שֶׁהֵם קְרוֹבִים לֵהָנוֹת מֵהֶם בְּהוֹרָאַת הַתּוֹרָה:

16 הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים. כְּשֶׁהֵם גְּמוּרִים וְהַנֵּץ שֶׁסְּבִיבוֹתֵיהֶן נוֹפֵל. "הֵנֵצוּ", נוֹפֵל נִצּוֹ וְלָהֶם דִּמָּה בַעֲלֵי תַלְמוּד, שֶׁהֵן בְּחָכְמָה גְמוּרה וּרְאוּיִין לְהוֹרוֹת:

17 שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי. שָׁם אַרְאֶךָ אֶת כְּבוֹדִי וְגָדְלִי שֶׁבַח בָּנַי וּבְנוֹתָי: