רש"י על שיר השירים ה׳:י׳

10 דּוֹדִי צַח. לָבָן, כְּמוֹ "צַחוּ מֵחָלָב":

11 וְאָדוֹם. אֲפָרֵשׁ תְּחִלָּה כָל הָעִנְיָן לְפִי פְשׁוּטוֹ, בְּקִילוּס נוֹי בָּחוּר כְּשֶׁהוּא לָבָן וּפָנָיו אַדְמוֹנִיּוֹת:

12 דָּגוּל מֵרְבָבָה. נִדְגָּל בַּחֲיָלוֹת הַרְבֵּה, רַבִּים חֲיָלוֹתָיו. רְבָבוֹת הַרְבֵּה קְרוּיִין רְבָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר "רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָׂדֶה נְתַתִּיךְ":