רש"י על שיר השירים ג׳:ז׳

« רש"י על שיר השירים ג׳:ו׳ רש"י על שיר השירים ג׳:ח׳ »

7 שפתי חכמים פתח ↗

אהל מועד והארון שהיו נושאין במדבר. דק"ל קודם זה אמר מה שאירע במדבר איך יסמוך לזה הנה מטתו. לכ"פ דגם זה מספר מה שהיה במדבר ופירש הנה מטתו אוהל מועד וכו' ואוהל מועד נקרא מטה כדפירש לעיל וכאלו אמר הנה מטתו שהוא המשכן של מלך שהשלום שלו:

7 רש"י על שיר השירים פתח ↗

אחת דיבר אלהים, שתים זו שמעתי תהלים סב יב. מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, וסוף דבר אין לך מקרא יוצא מידי פשוטו ומשמעו. ואף על פי שדיברו הנביאים דבריהם בדוגמא, צריך ליישב הדוגמא על אופניה ועל סדרה, כמו שהמקראות סדורים זה אחר זה. וראיתי לספר הזה כמה מדרשי אגדה: יש סודרים כל הספר הזה במדרש אחד; ויש מפוזרים בכמה מדרשי אגדה מקראות לבדם, ואינם מתיישבים על לשון המקרא וסדר המקראות. ואמרתי בלבי לתפוש משמעות המקרא ליישב ביאורם על סדרם, והמדרשות מרבותינו אקבעם מדרש ומדרש, איש איש במקומו. ואומר אני, שראה שלמה ברוח הקודש שעתידין ישראל לגלות גולה אחר גולה, חורבן אחר חורבן, ולהתאונן בגלות זה על כבודם הראשון, ולזכור חיבה ראשונה אשר היו סגולה לו מכל העמים לאמר הושע ב ז אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה, ויזכרו את חסדיו ואת מעלם אשר מעלו, ואת הטובות אשר אמר לתת להם באחרית הימים. ויסד הספר הזה ברוח הקודש, בלשון אשה צרורה אלמנות חיות, משתוקקת על בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת נעוריה אליו, ומודה על פשעה. אף דודה, צר לו בצרתה, ומזכיר חסדי נעוריה ונוי יופיה וכשרון פעליה, בהם נקשר עימה באהבה עזה, להודיעה כי לא מלבו ענה, ולא שילוחיה שילוחין, כי עוד היא אשתו והוא אישה, והוא עתיד לשוב אליה. שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: "כָּל שְׁלֹמֹה דְּקָשֶׁה לָהֶם לָמָּה לֹא מְיַחֲסוֹ אַחַר אָבִיו כְּמוֹ בְמִשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת הָאֲמוּרִים בְּשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ, מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ". שִׁיר שֶׁהוּא עַל כָּל הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר נֶאֱמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאֵת עֲדָתוֹ וְעַמּוֹ, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: "לֹא הָיָה הָעוֹלָם כְּדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: "לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַל סְאָה חִטִּים וּנְתָנָהּ לְנַחְתּוֹם. אָמַר לוֹ: 'הוֹצֵא לִי כָךְ וְכָךְ סֹלֶת, כָּךְ וְכָךְ סֻבִּין, כָּךְ וְכָךְ מֻרְסָן, וְסָלִיתָ לִי מִתּוֹכָהּ גְּלֻסְקִיָּא אַחַת, מְנֻפָּה וּמְעֻלָּה'. כָּךְ, כָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, שֶׁכֻּלּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם וְקִבּוּל עֹל מַלְכוּתוֹ":

7 הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה. אֹהֶל מוֹעֵד וְהָאָרוֹן שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין בַּמִּדְבָּר:

8 שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ. שִׁשִּׁים רִבּוֹא סָבִיב לָהּ:

9 מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל. מִיּוֹצְאֵי הַצָּבָא, לְבַד פְּחוּתִים מִבֶּן עֶשְׂרִים וְהַיְתֵרִים עַל בְּנֵי שִׁשִּׁים:

7 סדר משנה על משנה תורה, הלכות יסודי התורה פתח ↗

כל שלמה האמור בשיר השירים קדש וכו' חוץ מזה האלף לך שלמה וכו'. מרן בכ"מ העיר על רבינו בשם הר"ן מתלמודא דשבועות ל"ה ב' דאית' שם כל שלמה האמור וכו' חוץ מזה כרמי שלי וכו' האלף לך שלמה כלומר לדידי' וכו' וי"א אף זה הנה מטתו שלשלמה אף זה ול"מ האיך אלא הא דאמר שמואל כל מלכותא דקטל חד משיתא בעלמא וכו' שנאמר האלף לך שלמה כמאן לא כת"ק ולא כי"א אלא ה"ק זה קדש כצ"ל וכ"ה בגמרא וזה חול וכו' וכיון דשמואל ס"ל כי"א הכי ראוי לקבוע הלכה והתימא על רבינו דפסק כת"ק ולי נראה כיון דלשמואל אנו צריכים להגי' יע"ש בכ"מ ולא אוכל לירד בעניי לסוף דעתו הרחבה וכי חכים יתקרי רבינו טפי משמואל ואם לפניו הגון להגי' הברייתא למה תעמוד ברחוק בעיני רבינו, והנראה לענ"ד ליישב דעת רבינו והוא דייק בלישנא דתלמודא דקאמר ושמואל כיש אומרים, ולא קאמר ושמואל ס"ל כיש אומרים או כדרך הרגיל בתלמוד לומר אנא דאמרי כי"א ומזה הבין רבינו דודאי שמואל לנפשי' לא ס"ל כי"א דלא מסתבר להניח ולרחק דברי המרובים שהוא הת"ק הנשנה בסתמא ולאחוז ולקרב דברי היחיד דהי"א יחידאה היא כנודע אולם הדבר אשר דבר הוא אליבא די"א דלדידהו הדין כך מכח הראיי' מהפסוק ההוא, ויותר נראה דבאמת שמואל ס"ל להלכה כי"א אבל סתמא דגמרא לא הסכימה עמו ולפיכך קאמר סתם גמרא ושמואל דאמר כי"א כלומר דשמואל הוא דאמר כי"א ולגרמי' עבד עובדא אבל באמת אין הלכה כן אלא הלכה כרבים ורבינו בחר בדעת סתמא דתלמודא ועוד נראה ליישב דעת רבינו דביבמות ק"ט ב' אמרינן ואבע"א תוקע עצמו לדבר הלכה בדיינא דאתי' דינא לקמי' וכו' עד לעולם יראה הדיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וכו' שנא' הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וכו' ופירש"י גבורים דיינים שלשלמה שהשלום שלו מטתו בה"מ דשם לשכת הגזית, וכ"ה בסנהדרין זיי"ן א' הרי דרשב"נ ור' יונתן תרווייהו לא ס"ל כשמואל אלא כהת"ק דאמר מטתו שלשלמה ג"כ הוא קודש כמו שארי המקומות שנאמר בהם שלמה והם רבים לגבי שמואל ועוד דסתמא דתלמודא דיבמות וסנהדרין הביא להך מימרא בלי שום חולק, וביבמות קאמר התלמודא ואבע"א תוקע וכו' ולדעת הרי"ף ורבינו בכל מקום הלכה כשיטת ואבע"א, ומשמע דגם סתמא דגמרא מסכמת לדעת רשב"נ ור"י והוא עיקר להלכה נגד שמואל, וכן כולהו תנאי במדרש שיר השירים ובמדרשים כולם כאחד דעתם דמלת שלמה בפסוק הנה מטתו וגו' הוא קדש דקאי על הקב"ה שהשלום שלו, לכן תפסו במושלם כל הפוסקים הגדולים להך מימרא דרשב"נ ומהך קרא הנה מטתו שלשלמה הוא דנפקא לי' ולא מדרשא אחריתי ש"מ דהנך פוסקים כולם הושוו בדעה אחת דאין הלכה כשמואל אלא כת"ק כזה ראה וקדש רבינו דעת הת"ק דכל שלמה קדש חוץ מאחד. ודע שהתרגום על שיר השירים מפרש מלת שלשלמה על שלמה המלך שהוא בנה את בהמ"ק, אבל גם הוא לא פי' מלת גבורים על הסנהדרין אלא על ברכת כהנים שיש בהן ששים אותיות יע"ש ומה שרש"י ורבינו מיאנו בפי' התרגום נראה לענ"ד משום דקשי' להו בין אם הוראת גבורים תסוב על הסנהדרין ובין דתסוב על ברכת כהנים, אף אם קאי על שם המפורש הנאמר במקדש דוקא מ"מ אינו תלוי דוקא במקדש ד' שבנה שלמה דאף במשכן ובגלגל ובשילה ובנוב וגבעון היו הכהנים מברכים בשם המפורש וסנהדרין גדולה היו יושבים סמוך למקום מזבח, לפיכך פירשו דקאי מלת שלמה על הקב"ה. ומדי דברי בהסוגיא דסנהדרין ויבמות אציגה נא עמך מה שהעליתי בס"ד ישוב לקו' התו' ביבמות ד"ה ששים גבורים וכו' שתמהו על רש"י שכתב דקאי אלשכת הגזית והל"ל ע' או ע"א, ונראה להסיר מעל רש"י ז"ל השאלה הנפלאה הזאת דהנה פסוק זה נאמר על דור המדבר כמ"ש רש"י בשיר השירים וכ"ה מבואר מהכתוב לפניו ולאחריו והנה בדור המדבר היו הסנהדרין ששה ששה מכל שבט חוץ משבט לוי שלא היו מהם בסנהדרין אלא חמשה אנשים עם מרע"ה והובא בילקוט רמז תשל"ו בפסוק אספה לי שבעים איש אמר משה כיצד אעשה אם אבחר ה' מכל שבט ושבט וכו' ששה יתירים שנים נ"ל המדרש הזה ס"ל כר' יהודה דלא בעינן בסנהדרין אלא שבעים ומרע"ה הוא המופלא שבסנהדרין וכמ"ש התו' סנהדרין ג' ב' ד"ה ר"י אומר שבעים, ושם ט"ז ב' ד"ה אחד ממונה וכו' דאלו לרבנן חסרים י"א אם נוטל חמשה ואם נוטל ששה אין כאן אלא א' יתר על המנין הקצוב אלא כדאמרי' דאתי' כר"י ואין המופלא נחשב עמהם לפיכך סיים המדרש שלא נטל משבט לוי אלא ד' ומכל שבט ששה והמנין מכוון הרי מבואר מדברי התו' דלרבנן דר"י הי' המופלא שבסנהדרין ממנין הסנהדרין וגם הוא הי' נחשב ממנין הסנהדרין וכן מוכח בגמרא דף ט"ז מה עשה הביא ששה מכל שבט ומשבט לוי ד' אמר יודע אני בשבט לוי שהוא עניו וכו' וא"כ לדידן דקיי"ל כרבנן היו משבט לוי בסנהדרין ה' ומשבט יששכר ששה ועולים יחד י"א, ואמרי' ביומא כ"ו אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא אי דאתי משבט לוי או משבט יששכר וכו' ומסיק אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא קא אמינא, הרי מבואר מהסוגיא הזאת דשבט לוי ושבט יששכר לא היו צריכים לפחוד בדין לא מפחד גיהנם שדומה ללילה ולא להיות כאלו חרב מונחת בין ירכותיהם פן יטעו בדין דהם מכוונים בהוראותיהם להלכה וכך הטביע להם הקב"ה בטבע ואף אם לא יעמיקו בעיון מ"מ יכוונו להלכה, אבל שאר השבטים הם היו צריכים להתפחד פן יטעו ח"ו בדין דאין בטבעיהם לכוון ההלכה לאמתתה, וא"כ עם יחסרו מהשבעים ואחד של סנהדרין אותן י"א אנשים של שבט לוי ושל יששכר לא ישארו בסנהדרין אנשים שיתפחדו מגיהנם ולהיות כאלו חרב מונחת בין ירכותיהם רק ס' אנשים אותן שהן משאר השבטים, ושפיר כתב רש"י ביבמות דששים גבורים דקאמר קרא קאי על ס' סנהדרין מסנהדרין גדולה שישבו בלשכת הגזית או סמוך למזבח ועלייהו סיים הכתוב כולם אחוזי חרב וגו' איש חרבו על יריכו מפחד בלילות כאמור אבל י"א הנותרים לא היו צריכים להתפחד דאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ועיין מדרש רבה סדר נשא פרשה י"א. ועוד בה שלשית מה שנראה בישוב דברי רבינו דיש לו ראיי' ברורה דשמואל גופי' ע"כ ס"ל מלת שלשלמה קדש הוא דבמדרש שיר השירים על פסוק הנה מטתו מייתי ר' זעירא ורב יהודה בשם שמואל אלו ת"ח שמלמדין לכהנים הל' שחיטה והל' זריקה וכ"ה במדרש סדר נשא פרשה י"א, הרי דשמואל גופי' מוקי מלת שלשלמה שהוא קדש דמטתו רומז על המקדש והגבורים הם ת"ח שהם אחוזי חרב מלמדים הל' שחיטה לכהנים, וא"כ תקשי שמואל אהדדי דמאמר שמואל במדרש מתנגד למאמר שמואל בשבועות ודוחק לומר דס"ל לשמואל במדרש דהוראת שלשלמה הוא שלמה ממש והיינו מקדש ה' אשר בנה שלמה דתקשי כקושיותינו על התרגום דגם בגלגל ושילה ונוב וגבעון היו הת"ח מלמדים לכהנים וע"כ צריכין לומר דבאמת ס"ל לשמואל כת"ק שלשלמה קדש הוא והך דשבועות אליבא דהי"א אמרה ולי' לא ס"ל דמסתמא שמואל ס"ל כרבים והיינו כת"ק וגם רובי התנאים והאמוראים במדרשים ס"ל כת"ק ואפשר דבדין הזה של כל מלכותא דקטל חד משיתא לא מצינו בפירוש דת"ק פליג על הי"א ואולי אית לי' לת"ק דרשא אחרינא על זה או שהוא הלכה מפי השמועה ולכן שפיר פסק רבינו כת"ק ולא כהי"א, ודע דמ"ש מרן דעת רבינו דכשאמרו דשלמה האמור בשיר השירים וכו' לא אמרו לענין שאינן נמחקים וכו' וכ"כ הריטב"א וכו' עיין בחידושי הריטב"א למסכת שבועות דף הנ"ל ד"ה כל שלמה האמור וכו' מ"ש בזה.

« רש"י על שיר השירים ג׳:ו׳ רש"י על שיר השירים ג׳:ח׳ »