רש"י על שיר השירים ב׳:ז׳

7 הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם. אַתֶּם הָאֻמּוֹת:

8 בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת. שֶׁתִּהְיוּ הֶפְקֵר וּמַאֲכָל כִּצְבָיִים וְאַיָּלִים:

9 אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה. שֶׁבֵּינִי לְדוֹדִי, לְשַׁנּוֹתָהּ וּלְהַחֲלִיפָהּ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהִתְפַּתּוֹת אַחֲרֵיכֶם:

10 עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. בְּכָל עוֹד שֶׁהִיא תְקוּעָה בְלִבִּי וְהוּא חָפֵץ בִּי:

11 עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. כְּמוֹ "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ", בְּעוֹד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ:

12 אִם תָּעִירוּ. אִם תַּשְׂנִיאוּ, כְּמוֹ "וַיְהִי עָרֶךָ", "וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָיךְ":

13 וְאִם תְּעוֹרְרוּ. כְּמוֹ "הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה" קלניי"ר בְּלַעַ"ז. יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים וְאֵינָם מִתְיַשְּׁבִים עַל סֵדֶר הַדְּבָרִים, כִּי רוֹאֶה אֲנִי שֶׁנִּתְנַבֵּא שְׁלֹמֹה וְדִבֵּר עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם וְעַל מַתַּן תּוֹרָה וְהַמִּשְׁכָּן וּבִיאַת הָאָרֶץ וּבֵית הַבְּחִירָה וְגָלוּת בָּבֶל וּבִיאַת בַּיִת שֵׁנִי וְחֻרְבָּנוֹ: