רש"י על שיר השירים ב׳:י״ז

17 עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם. מוּסָב לַמִּקְרָא שֶׁל מַעְלָה הֵימֶנּוּ: "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ", עַד זְמָן שֶׁגָּרַם הֶעָוֹן וּשְׁזָפַתְנִי הַשֶּׁמֶשׁ כְּחֹם הַיּוֹם וְגָבַר הַשָּׁרָב:

18 וְנָסוּ הַצְּלָלִים. חָטָאנוּ בָעֵגֶל, חָטָאנוּ בַמְרַגְּלִים. "וְנָסוּ הַצְּלָלִים", זְכֻיּוֹת הַמְגִנּוֹת עָלֵינוּ, פָּרַקְתִּי עֻלּוֹ:

19 סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי. גָּרַמְתִּי לוֹ לְהִסְתַּלֵּק מֵעָלַי עַל הָרִים הַמֻּפְלָגִים מִמֶּנִּי:

20 בָתֶר. לְשׁוֹן חֲלֻקָּה וְהַפְלָגָה: