רש"י על תהילים מ״ט:ב׳

« רש"י על תהילים מ״ח:ט״ו רש"י על תהילים מ״ט:ג׳ »

2 שִׁמְעוּ־זֹ֭את כׇּל־הָעַמִּ֑ים הַ֝אֲזִ֗ינוּ כׇּל־יֹ֥שְׁבֵי חָֽלֶד׃

פירוש רש"י על תהילים מ״ט:ב׳

2 שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים. לְפִי שֶׁמִּזְמוֹר זֶה מְיֻסָּד עַל בְּנֵי אָדָם הַבּוֹטְחִים בְּעָשְׁרָם, אָמַר: כָּל הָעַמִּים, שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִים יִסּוּר:

3 חָלֶד. הִיא הָאָרֶץ, עַל שֵׁם שֶׁהִיא נוֹשֶׁנֶת וַחֲלוּדָה, רדוייל״ייא בְּלַעַ״ז; וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ חולין קכז.: עַל שֵׁם הַחוּלְדָּה, שֶׁהִיא בַּיַּבָּשָׁה וְאֵינָהּ בַּיָּם; דְּתָנוּ רַבָּנָן חולין קכז.: כָּל שֶׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה יֵשׁ בַּיָּם, חוּץ מִן הַחוּלְדָּה:

« רש"י על תהילים מ״ח:ט״ו רש"י על תהילים מ״ט:ג׳ »