רש"י על משלי י״ג:י״ט

« רש"י על משלי י״ג:י״ח רש"י על משלי י״ג:כ׳ »

19 תַּאֲוָ֣ה נִ֭הְיָה תֶּעֱרַ֣ב לְנָ֑פֶשׁ וְתוֹעֲבַ֥ת כְּ֝סִילִ֗ים ס֣וּר מֵרָֽע׃

פירוש רש"י על משלי י״ג:י״ט

19 תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ. כְּשֶׁבָּאָה תַּאֲוָתוֹ לוֹ לָאָדָם, הִיא עֲרֵבָה לְנַפְשׁוֹ; וּלְכָךְ תּוֹעֲבַת כְּסִיל לָסוּר מֵרָע, לְפִי שֶׁעָרֵב לָהֶם לְמַלֵּא תַּאֲוָתָם:

20 נִהְיָה. הֹוֶה. דָּבָר אַחֵר: תַּאֲוָה נִהְיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה שֶׁיַּעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל רְצוֹנוֹ, וּבִהְיוֹת תַּאֲוָתוֹ בָּאָה, עֲרֵבָה לוֹ. וְתוֹעֲבַת רְשָׁעִים – שֶׁיָּסוּרוּ מֵרָעָתָם, לְמַלֹּאות תַּאֲוָתָם:

« רש"י על משלי י״ג:י״ח רש"י על משלי י״ג:כ׳ »