רש"י על משלי י׳:י״ב

12 שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים. אֲפִלּוּ עֲבֵרָה שֶׁנִּתְּנָה לְשִׁכְחָה נִזְכֶּרֶת עַל יְדֵי מַרְבִּית עֲוֹנוֹת; בָּאָה שִׂנְאָה אַחֲרוֹנָה וּמְעוֹרֶרְתָּן. שֶׁכֵּן יְחֶזְקֵאל הוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל עַל עֲבֵרוֹת מִצְרַיִם: ״וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וְגוֹ׳״ יחזקאל כ:ז – כַּמָּה שָׁנִים הָיְתָה שִׂנְאָה זוֹ כְּבוּשָׁה וְלֹא הִזְכִּירָהּ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַד עַכְשָׁו, שֶׁהִרְבּוּ עֲבֵרוֹת עַל פִּשְׁעֵיהֶם ויקרא רבה ז:א:

13 וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה. כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל מֵטִיבִים מַעֲשֵׂיהֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַסֶּה עַל פְּשָׁעֵיהֶם: