רש"י על במדבר ח׳:ז׳

רש"י על במדבר ח׳:ו׳ » « רש"י על במדבר ח׳:ח׳

1 שפתי חכמים פתח ↗

מפני טמאי מתים. לא מפני שאר טומאות, שבשאר טומאות אין הזייה צריכה בהן:

1 גור אריה פתח ↗

מפני טמאי מתים . לא בשביל שאר טומאה, דלא שייך מי חטאת לשאר טומאה כ"ה ברא"ם:

1 גור אריה על ויקרא פתח ↗

לא ידעתי היכן נצטווה בהזאות הללו. ותירץ הרמב"ן, מפני שנאמר במזבח שמות מ, י "והיה המזבח קדש קדשים", מזה למדנו שצריך קידוש והזאה יתירה משאר כלים. ונראה לי, מפני שלא היה המזבח כשאר כלים דמשכן, לפי שהיה ממלא את חללו עפר רש"י שמות כ, כא, והמשיחה לא היתה רק לנחושת לבד, אבל מה שהיה ממלאים חללו עפר – לא היה לזה משיחה, לכך היה מזה על המזבח במקום שהיו שם מקריבים, אחר שהיה מלא מן העפר. ומשיחה היה צריך, לפי שלא היה גרע משאר כלים, נמצא כי הזאה היתה על גביו במקום שהיה מלא אדמה, ולא שייך שם משיחה, כי המשיחה לא היה רק לכלי בעצמו. ומה שהיה מזה שבע פעמים ועליו – הוא משיחתו:אי נמי, מדכתיב שמות כט, לו "וחיטאת על המזבח", וחטוי זה הוא על ידי הזאה, כמו שנקרא "מי חטאת" במדבר ח, ז שמזין על טמאי מתים רש"י שם, והכי נמי היה מזה עליו משמן המשחה. וכן מוכח, דאי כפירוש רש"י שמות כט, לו שפירש "וחיטאת" הוא מתנת דמים, וכי יתן דמים ואחר כך ימשח אותו בשמן המשחה, אלא פירוש "וחיטאת" הוא זריקת שמן המשחה, ואחר כך משחו, כדכתיב כאן "ויז על המזבח וימשח אותו", וזה נראה לי פשוט:

2 שפתי חכמים פתח ↗

שעבדו ע"א. מנחה בלולה ואע"ג דבשאר עובדי ע"א לא הצריכם תגלחת. אלו שאני שעובדי העגל נלקו בצרעת כמו שדרשו על פסוק כי פרוע הוא כי פרעה אהרן, שלמדו ג"ש ממה שנאמר גבי מצורע ראשו יהיה פרוע:

2 רש"י על במדבר פתח ↗

והניף אהרן את הלוים תנופה. כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲשַׁם מְצֹרָע טָעוּן תְּנוּפָה חַי; שָׁלֹשׁ תְּנוּפוֹת נֶאֶמְרוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ: הָרִאשׁוֹנָה — לִבְנֵי קְהָת, לְכָךְ נֶאֱמַר בָּם "וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה'", לְפִי שֶׁעֲבוֹדַת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עֲלֵיהֶם — הָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְגוֹ'; הַשְּׁנִיָּה — לִבְנֵי גֵרְשׁוֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר בָּם "תְּנוּפָה לַה'", שֶׁאַף עֲלֵיהֶם הָיְתָה עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ — יְרִיעוֹת וּקְרָסִים הַנִּרְאוֹת בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְהַשְּׁלִישִׁית — לִבְנֵי מְרָרִי:

2 משנת ארץ ישראל על משנה מועד קטן פתח ↗

מן הנוסח במשנה "והעולה מטומאתו" עולה כי טמא מת או זב בטומאתם אינם רשאים לגלח. ואמנם כך קבע הרמב"ם בהלכותיו: "וכל היוצא מטומאתו לטהרתו מותר לגלח במועד"33משנה תורה, הלכות יום טוב פ"ז הי"ט. . הלכה זו אינה אמורה במפורש34ותמה על כך בעל דקדוקי סופרים, עמ' 43 הערה ב. , אך רמזים שונים במקורות קדומים ומאוחרים מלמדים אותנו כי אמנם הייתה קיימת הלכה זו35ספרא, פרשת נגעים, פי"ב, סז ע"ד; ספר המצוות לרמב"ם, עשין קיב; ספר החינוך, ראש מצווה קסט; העמידנו על דברים אלו ליברמן, מחקרים, עמ' 30, וראו דברי רש"י לבמדבר ח ז בשם רבי משה הדרשן, ודבריו של בעל מלאכת שלמה למשנתנו. . בתוספתא למשנתנו אמור: "כל אילו שאמרו מגלחין במועד... אף על פי שהתירו לו לספר לא יספר ברשות הרבים אבל מספר הוא בצנעה בתוך ביתו" פ"ב ה"א.

1 הזה עליהם מי חטאת. שֶׁל אֵפֶר הַפָּרָה מִפְּנֵי טְמֵאֵי מֵתִים שֶׁבָּהֶם:

2 והעבירו תער. מָצָאתִי בְדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לְפִי שֶׁנִּתְּנוּ כַפָּרָה עַל הַבְּכוֹרוֹת שֶׁעָבְדוּ עֲ"זָ, וְהִיא קְרוּיָה זִבְחֵי מֵתִים, וְהַמְּצֹרָע קָרוּי מֵת, הִזְקִיקָם תִּגְלַחַת כִּמְצוֹרָעִים:

1 מזרחי פתח ↗

הזה עליהם מי חטאת של אפר הפרה מפני טמאי מתים שבהם. לא מפני שאר טומאות שבשאר טומאות אין הזייה נופלת בהם:

1 רש"י על במדבר פתח ↗

כלות משה להקים. וְלֹא נֶאֱמַר בְּיוֹם הָקִים, מְלַמֵּד שֶׁכָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים הָיָה מֹשֶׁה מַעֲמִידוֹ וּמְפָרְקוֹ, וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם הֶעֱמִידוֹ וְלֹא פֵּרְקוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר "כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים" — אוֹתוֹ הַיּוֹם כָּלוּ הֲקָמוֹתָיו, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן הָיָה, בַּשֵּׁנִי נִשְׂרְפָה הַפָּרָה, בַּשְּׁלִישִׁי הִזּוּ הַזָּיָה רִאשׁוֹנָה, וּבַשְּׁבִיעִי גִּלְּחוּ ספרי:

2 ברטנורא על התורה פתח ↗

והעבירו תער לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו ע"ז והיא קרויה זבחי מתים אין לפרש שהע"ז עצמה קרויה זבחי מתים שהרי קרויה מת וזבחיה וקרבנותיה הם הנקראים זבחי מתים כדכתי' ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. אלא כנוי מלת היא מוסב לעבודת ע"ז והקרבתה ולפי שאין לו הוכחה מבוררת שהע"ז תקרא מת בהדיא מוכיח שקרבנותיה ועבודתה קרוין זבחי מתים ואם כן היא ראויה ליקרא מת וכן המצורע קרוי מת וכו':

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה והעבירו תער, מצאתי בדברי רבי משה הדרשן, לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודה זרה, והיא קרויה זבחי מתים, והמצורע קרוי מת, הזקיקם תגלחת כמצורעים. ע"כ. לעניות דעתי יש לתמוה טובא על דרשה זו של רבי משה הדרשן, שהרי ג' נקראים מתים, ולא עלה על דעתו של איש להזקיק עני או מי שאין לו בנים תגלחת שכזאת, ומאי נפקא מינה בין אלה ולזה? פ' נשא תש"ן מעין זה שאל רבי אברהם מנחם רפ"א בספרו "מנחה בלולה", שלא מצאנו בשאר עובדי עבודה זרה שנצטוו על התגלחת לשם כפרתם. והשיב, שדווקא עובדי העגל לקו בצרעת, וזאת בעקבות דברי חז"ל במדבר רבה ט, מו על הפסוק "וירא משה את העם כי פרֻע הוא" וגו' שמות לב, כה, שבאותה שעה שלטה בהם הצרעת, ונאמר במצורע "וראשו יהיה פרוע" ויקרא יג, מה.

רש"י על במדבר ח׳:ו׳ » « רש"י על במדבר ח׳:ח׳