רש"י על במדבר ו׳:ב׳

רש"י על במדבר ה׳:ל״א » « רש"י על במדבר ו׳:ג׳

1 שפתי חכמים פתח ↗

שכל הרואה סוטה. דק"ל היה לו להסמיך לפרשת נדרים כי היא מקומה הראוי לה. והרא"ם פירש שאין לו דמיון וערך עם פרשת סוטה, שזו עברה על עשרת הדברות וזה קדש עצמו במותר לו, מש"ה פריך למה נסמך אף שאין זה סדר של רש"י ז"ל:

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

כי יפלא למה נסמכה פרשת נזיר קשה מה זה שאל למה נסמכה אטו בכל התורה כלה יש לשאול זה. וי"ל כדאמרינן לעיל משום דפרשת סוטה לקלקול וערוה הוא ופרשת נזיר קדושה וטהרה ומה ענין זה לזה:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1362 לשונו למעלה פ"א מ"א קמז.: "וכל זה יתבאר לקמן בעזרת השם אצל 'נדרים סייג לפרישות', כי מעשה האדם אינם מוגדרים בעצמם, וצריכים גדר וסייג". והרמב"ם בסוף הלכות נדרים פי"ג הכ"ג כתב: "מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו, ולתקן מעשיו, הרי זה זריז ומשובח. כיצד, כגון מי שהיה זולל, ואסר עליו הבשר שנה או שתים. או מי שהיה שוגה ביין, ואסר היין על עצמו זמן מרובה, או אסר השכרות לעולם. וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון, ואסר על עצמו המתנות או הניית אנשי מדינה זו, וכן מי שהיה מתגאה ביופיו, ונדר בנזיר וכיוצא בנדרים אלו, כולן דרך עבודה לשם הם, ובנדרים אלו וכיוצא בהן אמרו חכמים 'נדרים סייג לפרישות'". ובביאור הגר"א לשו"ע יו"ד סימן רג סעיף ח כתב שמקור דברי הרמב"ם הוא מעובדא דשמעון הצדיק. ובפירוש הגר"א הביא כאן מה שנאמר רות ג, יג "חי ה' שכבי עד הבוקר", שבועז נשבע ליצרו רות רבה סוף פרשה ו. ולהלן בתחילת המשנה הבאה, בביאור סמיכות המשניות, כתב: "מאחר שהאדם חביב, ויש לאדם מעלה עליונה מאד, נתן השם יתברך ויתעלה ברוך הוא פרשת נדרים, שיעשה האדם סייג וגדר שלא יתקלקל מעלתו שנברא בצלם אלקים. ולכך נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, שיזיר עצמו מן היין, שלא יבא לקלקול רש"י במדבר ו, ב". והרע"ב כאן כתב: "בזמן שאדם מתחיל בפרישות ומתירא שלא יעבור, מקבל עליו בלשון נדר שלא יעשה כך וכך, ועל ידי כך הוא כובש את יצרו".

2 רש"י על ויקרא פתח ↗

וינזרו. אֵין נְזִירָה אֶלָּא פְרִישָׁה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיִּנָּזֵר מֵאַחֲרַי" יחזקאל י"ד, "נָזֹרוּ אָחוֹר" ישעיהו א' — יִפְרְשׁוּ מִן הַקֳּדָשִׁים בִּימֵי טֻמְאָתָן ספרא:

3 נדרים פתח ↗

מִיָּד עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ, אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, כָּמוֹךָ יִרְבּוּ נוֹזְרֵי נְזִירוּת בְּיִשְׂרָאֵל. עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר ״אִישׁ כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳״.

1 כי יפלא. יַפְרִישׁ; לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה? לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, שֶׁהוּא מֵבִיא לִידֵי נִאוּף סוטה ב':

2 נדר נזיר. אֵין נְזִירָה בְכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישָׁה, אַף כָּאן שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַיַּיִן:

3 להזיר לה'. לְהַבְדִּיל עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן לְשֵׁם שָׁמַיִם:

1 מזרחי פתח ↗

למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה. כבר פירשתי בתחלת פרשה סוטה שאף על פי' שרש"י ז"ל אינו מביא בפירוש החומש מהסמוכין של רז"ל אלא מאותן שאינן כתובין במקומן מפני שהן קרובו' לפשוטו של מקרא מ"מ כשהפרשיו' הסמוכות אין להן שום ערך ודמיון זו לזו גם זה קרוב לפשוטו של מקרא הוא:

1 רש"י על ויקרא פתח ↗

לפלא נדר. לְהַפְרִישׁ בְּדִבּוּרוֹ:

רש"י על במדבר ה׳:ל״א » « רש"י על במדבר ו׳:ג׳