רש"י על במדבר ו׳:כ״ג

« רש"י על במדבר ו׳:כ״א רש"י על במדבר ו׳:כ״ד »

1 שפתי חכמים פתח ↗

כמו זכור. שפירושו ל' הוה, שכך פירש גבי זכור תנו לב לזכור תמיד וכו' מורה על התמדת הפועל:

1 גור אריה פתח ↗

אמור להם כמו זכור ושמור. פירוש, כי "זכור" שמות כ, ח וכן "שמור" דברים ה, יב מקור שבא במקום צווי, אף כאן בא המקור במקום צווי. והרא"ם פירש כי הרב סובר כי הוא הוה, המורה על התמדת הפעולה. ואין דבריו נכונים, כי בודאי הוא מקור, ומה שהביאו לזה, מפני כי אצל "זכור" כתב הרב רש"י שמות כ, ח 'תנו לב לזכור תמיד את השבת', וחשב שהוא רש"י סובר שהוא הוה המורה על התמדת הפעולה, ואינו, כי אינו רק מקור. ולא בא הרב שם רק לתרץ למה כתב לשון זה, ופירש כי לשון זה הוא מורה על התמדת הפעולה, כי המקור הוא מורה תמיד על התמדה, כמו "יצוא ושוב" בראשית ח, ז, "הלוך ובכה" ש"ב ג, טז, "הכה ופצוע" מ"א כ, לז . והטעם הוא, כי מפני שאין זמן למקור, ולא כן הבינוני שהוא לזמן הבינוני, והוא זמן אחד, ולפיכך יבא הלשון על פעולה התמידית יותר, וזה דעת הרב. וכאן לא פירש רש"י שום טעם, כי כאן אין ציווי גמור, דהא לאו מצוה הוא, שהרי המצוה נכתב כבר בלשון "כה תברכו", לכך פירש כמשמעו, ולא הוצרך לפרש כאן טעם. אבל אצל "זכור" הוצרך לפרש טעם, כי היה ראוי להיות ציווי, אחר שהוא מצוה, לכך הוצרך לתקן הלשון:

2 שפתי חכמים פתח ↗

כולם שומעים. ולפי זה תהיה מלת אמור שב אל אהרן ובניו ומלת להם אל בני ישראל, כאלו אמר כל אחד מכם אמור להם לישראל הברכות של יברכך יאר ישא האמורים אחר זה ג"א פירוש מה שאמר הכתוב אמור להם והוה ליה לומר תברך להם ואמר בל' אמירה אלא לומר דהוי כמו אמירה שיהיו שומעים הברכה:

2 משכיל לדוד פתח ↗

אמור להם שיהו וכו׳ מיתורא דקרא דריש הכי ומדכתביה בל׳ אמירה שהוא דיבור פרטי ואמירה רכה שלא יברכום בחפזון ובהלות אלא בכוונה ובלב שלם:

3 מדרש תנחומא פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, כֹּה תְּבָרְכוּ יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יְבָרֶכְךָ, בְּעֹשֶׁר. וְיִשְׁמְרֶךָ, שֶׁתְּהֵא עוֹשֶׂה מִצְוֹת. יָאֵר ה' פָּנָיו, וְיַעֲמִיד מִמְּךָ בָּנִים בְּנֵי תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר משלי ו, כג. דָּבָר אַחֵר, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, יַעֲמִיד מִמְּךָ כֹּהֲנִים שֶׁמְּאִירִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא תָּאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם מלאכי א, י. וּכְתִיב: וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִּכְבֶּה ויקרא ו, ה. וִיחֻנֶּךָּ. שָׁנָה רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל, יַחְנֶה ה' אֶצְלְךָ. דָּבָר אַחֵר, וִיחֻנֶּךָּ, יַעֲמִיד מִמְּךָ נְבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִד וְעַל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים זכריה יב, י. דָּבָר אַחֵר, וִיחֻנֶּךָּ, יִתֵּן חִנּוֹ עָלֶיךָ בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד אסתר ב, יז. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים דברים י, יז. הָא כֵּיצַד. עָשָׂה תְּשׁוּבָה עַד שֶׁלֹּא נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין, יִשָּׂא ה' פָּנָיו. כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַתֵּם גְּזַר דִּין, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים. דָּבָר אַחֵר, יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, עִם הַבְּרָכָה שְׁמִירָה. מֶלֶךְ בָּשָׂר וְדָם יֵשׁ לוֹ אוֹהֵב בְּסוּרְיָא, וְהוּא יוֹשֵׁב בְּרוֹמִי. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו, עָלָה וּבָא אֶצְלוֹ, נָתַן לוֹ מֵאָה לִיטְרִין שֶׁל זָהָב. טְעָנוֹ, יָצָא לַדֶּרֶךְ, נָפְלוּ עָלָיו לִסְטִין וְנָטְלוּ כָּל מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ הַמֶּלֶךְ וְכָל מַה שֶּׁהָיָה אֶצְלוֹ. שֶׁמָּא יָכֹל לְשָׁמְרוֹ הַמֶּלֶךְ מִן הַלִּסְטִין. לְפִיכָךְ כְּתִיב: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. דָּבָר אַחֵר, יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יְבָרֶכְךָ בְּמָמוֹן, שֶׁלֹּא תְּהֵא עָשׂוּי בַּמְּדִינָה פַּנְיַאס, וְשֶׁלֹּא תָּבוֹא זִימְיָא לַמְּדִינָה וְיֹאמְרוּ לְךָ תֵּן זָהָב, אֶלָּא יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. דָּבָר אַחֵר, יְבָרֶכְךָ, בְּבָנִים. וְיִשְׁמְרֶךָ, בְּבָנוֹת, שֶׁהַנְּקֵבוֹת צְרִיכוֹת שְׁמִירָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, ה' שׁוֹמְרְךָ ה' צִלְּךָ תהלים קכא, ה. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, יָאֵר לְךָ מְאוֹר פָּנָיו. וְאֵין יָאֵר אֶלָּא חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים משלי טז, טו. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אֵל ה' וַיָּאֵר לָנוּ תהלים קיח, כז. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ שם סז, ב. יִשָּׂא ה' פָּנָיו. וְכִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא פָנִים. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים דברים י, יז. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁהֵם נוֹשְׂאִים לִי פָנִים, אַף אֲנִי נוֹשֵׂא לָהֶם פָּנִים. כֵּיצַד, כָּתַבְתִּי בְּתוֹרָתִי וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ דברים ח, י. וְאָדָם יוֹשֵׁב הוּא וּבָנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ וְאֵין לִפְנֵיהֶם כְּדֵי שׂבַע, וְהֵן נוֹשְׂאִין לִי פָּנִים וּמְבָרְכִין, וְדִקְדְּקוּ עַל עַצְמָן שֶׁיְּבָרְכוּ עַל כְּזַיִת וְעַל כְּבֵיצָה. לְפִיכָךְ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. כֹּה תְּבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם. אָמוֹר, מָלֵא כְּתִיב. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַכֹּהֲנִים, לֹא מִפְּנֵי שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁתִּהְיוּ מְבָרְכִין אוֹתָם בְּאַנְגַּרְיָא וּבְבֶהָלוֹת. אֶלָּא תִּהְיוּ מְבָרְכִין אוֹתָם בְּכַוָּנַת הַלֵּב, כְּדֵי שֶׁתַּשְׁלִים הַבְּרָכָה בָּהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: אָמוֹר מָלֵא. לוֹמַר, שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לִתֵּן שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ בְּפֶה מָלֵא.

1 אמור. כְּמוֹ זָכוֹר, שָׁמוֹר, בְּלַעַז דישנ"ט:

2 אמור להם. שֶׁיִּהְיוּ כֻלָּם שׁוֹמְעִים שם:

3 אמור. מָלֵא — לֹא תְבָרְכֵם בְּחִפָּזוֹן וּבַהֲלוּת, אֶלָּא בְכַוָּנָה וּבְלֵב שָׁלֵם תנחומא:

1 מזרחי פתח ↗

אמור להם כמו זכור שמור. שפירושם לשון הווה שכך פירש גבי זכור תנו לב לזכור תמיד את יום השבת שאם נזדמנה לך מנה יפה תהא מזמינה לשבת ובפרשת פנחס גבי צרור את המדינים צרור כמו זכור שמור לשון הווה עליכם לאייב אותם לא כמו שפירשו המדקדקים שהוא מקור במקום צווי רק הוא לשון הווה המורה על התמדת הפועל ההוא כמו שיש בלשון יון פועל של צווי איפ"ה ופועל של הווה ליי"ה כך יש בלשוננו פועל של צווי אמור אל הכהנים שפירושו איפ"ה ופועל של הווה אמור להם שפירושו ליי"ה:

2 מזרחי פתח ↗

2 גור אריה פתח ↗

שיהיו כולם שומעים. פירוש, מה שאמר הכתוב "אמור להם", והוה ליה לומר 'תברך להם', ואמר בלשון אמירה, אלא לומר דהוי כמו אמירה, שיהיו שומעים הברכה, ולא כמו ברכה – אף על גב שהמתברך אינו יודע כלל מן הברכה, אלא כאן יהיו שומעים הברכה, כאילו היה אומר להם דבר, שמי שנאמר אליו – שומע:

« רש"י על במדבר ו׳:כ״א רש"י על במדבר ו׳:כ״ד »