רש"י על במדבר כ״ג:י״ט

« רש"י על במדבר כ״ג:י״ח רש"י על במדבר כ״ג:כ׳ »

1 מדרש תנחומא פתח ↗

‎וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם במדבר כג, יט. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, סוֹפוֹ שֶׁל פָּסוּק שׁוֹבֵר אֶת רֹאשׁוֹ. מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, חוֹזֵר וְאוֹמֵר הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה. וּמַהוּ לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת טוֹבָה. כֵּיצַד? מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אוֹצֵר לִתֵּן מַתָּנָה לִבְנוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִכְעִיסוֹ חוֹזֵר בְּמַתְּנָתוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת טוֹבָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹטְאִין אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. לָמָּה? בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ תהלים קה, מד-מה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ חֻקָּיו וְלֹא נָצְרוּ תוֹרוֹתָיו, נָתַן לָהֶם וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא אַחַר שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל וּבִקֵּשׁ עֲלֵיהֶן מֹשֶׁה רַחֲמִים, מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מִמִּצְרָיִם שמות לג, א. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֹשֶׁה, אֵינִי כְּבָשָׂר וָדָם שֶׁאוֹמֵר לִתֵּן מַתָּנָה וְחוֹזֵר בּוֹ. הֱוֵי, לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב במדבר כג, יט. מַהוּ הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה. אִם אָמַר בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ לְהָבִיא רָעָה, חוֹזֵר בּוֹ. שֶׁכֵּן אָמַר לְמֹשֶׁה, הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה וְגוֹ' דברים ט, יד, וְלֹא עָשָׂה, אֶלָּא וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה שמות לב, יד. וְכֵן עַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם שמות לב, י, וְלֹא עָשָׂה, אֶלָּא וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ במדבר יד, כ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵינִי כְּבָשָׂר וָדָם שֶׁאוֹמֵר לַעֲשׂוֹת רָעָה וּמִתְגָּאֶה לַעֲשׂוֹתָהּ. אָמַר רַב הוּנָא הַכֹּהֵן בְּשֵׁם רַבִּי אָחָא, בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יִרְמְיָה הָבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיכֶם מֶלֶךְ בָּבֶל וְעִבְדוּ אֹתוֹ וְעַמּוֹ, וְהָיָה עִמּוֹ חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר הַנָּבִיא הַשֶּׁקֶר וְהָיָה מִתְנַבֵּא טוֹבוֹת כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ירמיהו ח, יא: וַיְרַפּוּ אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם ירמיה ח, יא, אוֹמֵר לָהֶם, הִנֵּה כְלֵי בֵית ה' מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְהֵרָה ירמיה כז, טז. אָמַר לוֹ יִרְמְיָה, אֲנִי מִתְנַבֵּא רָעוֹת מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַתָּה מִתְנַבֵּא טוֹבוֹת שֶׁל שֶׁקֶר, מֵעַצְמְךָ אַתָּה אוֹמֵר. יָקֵם ה' אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית ה' ירמיה כח, ו. וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְיִרְמְיָה, עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת וּנְתַתָּם עַל צַוָּארֶךָ ירמיה כז, ב, כְּמוֹ שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַר עָתִיד לִתֵּן בְּצַוְּארֵיהֶן שֶׁל בָּנַי, וְכֵן עָשָׂה, וַחֲנַנְיָה נוֹטְלָן מֵעַל צַוָּארוֹ וְשׁוֹבְרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא וַיִּשְׁבְּרֵהוּ ירמיה כח, י. אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל נְבוּכַדְנֶצַר מֶלֶךְ בָּבֶל ירמיה כח, יא. אָמַר לוֹ יִרְמְיָה: כְּבָר עָמְדוּ נְבִיאֵי אֱמֶת לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ, הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' בֶּאֱמֶת ירמיה כח, ט. וַאֲנִי מִתְנַבֵּא רָעוֹת, אִם לֹא יָבוֹאוּ דְבָרַי אֵין אֲנִי שַׁקְרָן, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת רָעָה וְחוֹזֵר בָּהּ. וְאַתָּה מִתְנַבֵּא טוֹבוֹת, וְאִם לֹא יָבוֹאוּ דְבָרֶיךָ אַתָּה נְבִיא שֶׁקֶר, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת טוֹבָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁסַּרְחָנִין הֵן אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לִיחֶזְקֵאל בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹקִים יחזקאל כ, ג. וְחָזַר בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצּאן אָדָם יחזקאל לו, לז. הֱוֵי, לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, לְטוֹבָה. במדבר כג, יט הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, בְּרָעָה. תֵּדַע לְךָ שֶׁכְּשֶׁבָּאוּ הַמַּלְאָכִים אֵצֶל שָׂרָה מַה כְּתִיב שָׁם, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ וְגוֹ'. זַבְדִּי בֶּן לֵוִי אָמַר, סָרַט לוֹ סְרִיטָה עַל הַכֹּתֶל וְאָמַר לוֹ: לִכְשֶׁתַּגִּיעַ הַחַמָּה לְכָאן תִּהְיֶה נִפְקֶדֶת. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַחַמָּה, נִפְקְדָה שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: שֶׁנִּתְיָאֲשָׁה מִן הַבָּנִים, שֶׁכֵּן הִיא תוֹמַהַת וְאוֹמֶרֶת, אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי מוֹדִיעָהּ שֶׁתִּבָּנֶה. תֵּדַע לְךָ כְּשֶׁבָּאוּ הַמַּלְאָכִים, אָמַר לָהּ אַבְרָהָם, מַהֲרִי שְׁלֹש סְאִים קֶמַח סֹלֶת. אָמַר רַב יְהוּדָה בַר שָׁלוֹם, הֵיאַךְ שֶׁהִיא עֲסוּקָה לָשָׁה בָעִסָּה, רָאֲתָה דֶרֶךְ נָשִׁים. כֵּיוָן שֶׁהֵבִיא לִפְנֵיהֶם שֶׁיֹּאכְלוּ, אֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהֵבִיא לָהֶם פַּת, אֶלָּא וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּבָר אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. מַה הוּא כֹּה יִהְיֶה. אָמַר רַבִּי תַנְחוּם בְּשֵׁם רַבִּי אָחָא, אֵין הָעוֹלָם חָסֵר שְׁלֹשִׁים צַדִּיקִים, שֶׁכֵּן יִהְיֶה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלֹשִׁים, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

2 שפתי חכמים פתח ↗

בלשון תימה. כלומר, וכי הקב"ה אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנו:

2 דברי דוד פתח ↗

ההוא אמר כו' חוזרין ונמלכין לחזור וא"ל הא בהקב"ה גם כן הוא דכתיב וינחם ה' על הרעה וכן רגע אדבר כו' ורגע אדבר כו', היינו מחמת שנשתנה הענין ממה שהיה תחילה כגון שעשו תשובה משא"כ כאן שאין שינוי בישראל ולמה ינחם הקב"ה לחזור ממה שהבטיח:

1 לא איש וגו'. כְּבָר נִשְׁבַּע לָהֶם לַהֲבִיאָם וּלְהוֹרִישָׁם אֶרֶץ שִׁבְעָה אֻמּוֹת וְאַתָּה סָבוּר לַהֲמִיתָם בַּמִּדְבָּר?:

2 ההוא אמר וגו'. בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ, וְתַרְגּוּמוֹ וְתָיְבִין וּמִתְמַלְּכִין — חוֹזְרִים וְנִמְלָכִין לַחֲזֹר בָּהֶם:

2 מזרחי פתח ↗

תייבין ומתמלכין חוזרין ונמלכין לחזור בהם. בא לפרש דברי המתרגם שתרגם ויתנחם תייבין' ומתמלכין שלא פירוש ההמלכ' הזאת אם נחזור בהם אם לקיים דבריה' ופירוש חוזרין ונמלכין לחזור בהם לא שבא לפרש מלת תייבין כי זה אינו צריך ביאור:

2 גור אריה פתח ↗

ותרגום תייבין ומתמלכין חוזרין ונמלכין. בא לפרש התרגום שאמר 'תייבין ומתמלכין', דמשמע תייבין שכבר חזרו, ואם כן מה צריך לומר 'ומתמלכין', אחר שכבר חזרו. ופירש רש"י דבריו מה שאמר 'תייבין ומתמלכין', רצה לומר 'חוזרין ונמלכין', ואין 'תייבין' רוצה לומר שחוזרין מן המעשה, אלא מתחלה חשבו לעשות דבר זה בודאי, ומזה חוזרין, שאין ודאי להם לעשות, ומתמלכין אם לעשות:

« רש"י על במדבר כ״ג:י״ח רש"י על במדבר כ״ג:כ׳ »