רש"י על במדבר כ״ג:י׳

רש"י על במדבר כ״ג:ט׳ » « רש"י על במדבר כ״ג:י״ג

1 שפתי חכמים פתח ↗

כתרגומו וכו'. מד' דגלים. לפי שפירש מי מנה עפר כו' כתרגומו, והתרגום מתרגם בו מארבע משרייתא, ולא ידענו מאי הוא. לכך פי' מד' דגלים וק"ל:

1 משכיל לדוד פתח ↗

מי מנה וכו׳ ד״א וכו׳ אצט׳ לאתויי ב׳ פירושים משום דלתרגום אנקלוס שהוא פי׳ ראשון נמצא שיש כפל הענין בפ׳ דהיינו מי מנה עפר יעקב והיינו ומספר את רבע ישראל דאיברא דאנקלוס גופיה כבר הרגיש ונשמר מזה שפי׳ עפר יעקב דעדקייא דבית יעקב דהיינו הקטנים והכרחו הוא דאל״כ אלא שכולל כל יש׳ שהרי כולם משולין לעפר א״כ היינו ומספר את רובע יש׳ מש״ה נתחכם לפ׳ הראשון על הקטני׳ והשני׳ על הגדולים בזה ל״ק מה שהרגיש הרא״ם על אנקלוס למה לא כלל בזה כל ישראל הקטנים עם הגדולים ע״ש אלא דמ״מ ק׳ דמנ״ל למימר הכי שגם לקטנים בלבד אין מספר הרי כשנאמר לאברהם אבינו אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה לא נאמר אלא על כללות כל ישראל יחד כלם גדולים וקטנים שלא יהא להם מספר אבל מנ״ל דאף הקטנים לבד׳ לא יהא להם מספר לכך מייתי ד״א ולד״א ק׳ דמה ענין זה אצל זה דעפר יעקב היינו המצות שמקימי׳ בעפר ורובע ישראל היינו זרעם ואין זה ענין לזה ולא שייך להסמיכם ולומר מי מנה וכו׳ ומספר וכו׳:

1 גור אריה פתח ↗

כתרגומו מן יכול לממני דעדקיא דבית יעקב דאמיר עליהון יסגון כעפרא דארעא. ופירוש דעדקיא – הקטנים. והקשה הרא"ם על אונקלוס, שאם סובר כי "עפר" הם הקטנים, ולפיכך תרגם 'דעדקיא', אם כן למה צריך להוסיף 'דעליהון אמיר יסגון כעפרא'. ואם פירוש "עפר" 'דמתאמר עליהון יסגון כעפרא דארעא', אם כן למה פירש 'דעדקייא דבית יעקב', הלא יכול לפרש על הגדולים, 'דמתאמר עליהון יסגון כעפרא דארעא'. ואין זה קשיא, דכיון דכתיב "מי מנה עפר יעקב", ואין לומר שנקראים עפר מפני שהם רבים כעפר, ד"עפר יעקב" כתיב, ואין העפר היא עפר מצד הרבוי שלה, דאף חלק אחד קטן יקרא "עפר", נמצא כי העפר הוא עפר מפני דקות. ולכך הא דכתיב "מי מנה עפר יעקב", אין פירושו שיקרא "עפר" מפני שהם רבים כעפר, רק צריך לומר שהם קטנים כמו עפר. ומפני שהוקשה לו, דלמה קרא הקטנים "עפר", והרבה דברים קטנים יש בעולם שיש לקרותם בהם, ולמה דוקא בשם "עפר", לכך אמר 'דעלייהו יתאמר וכו":‎ואם תאמר, למה אמר כי לקטנים דווקא אין מספר. ויראה כי מפני שהכתוב לא ציוה למנות רק מבן כ' ולמעלה לעיל א, ג, והקטנים מישראל לא ציוה למנותם, והוא בשביל דבר מופלא, כי לא יכללו בשיעור ובמנין, כי הם תמיד נושאים להתרבות. וזה הברכה אשר נתן הקדוש ברוך הוא "והיה זרעך כעפר הארץ" בראשית כח, יד, ואין פירוש הכתוב על הרבוי בפעל, כי הכתוב אומר דברים ז, ז "כי אתם המעט מכל העמים", אלא פירושו כי כל האומות יגיעו אל השלמה והעמידה, אבל זרע יעקב אינו לעמידה, אבל נוסף עליהם בכל עת שהם עושים רצונו של מקום. וזאת היא הברכה העליונה, כי נמשך הווייתם ממקום הברכה העליונה אשר אין לה הפסק. ומפני שהרבוי שיש להם – מצד התרבות התולדות, שהוא נמשך תמיד, לא מצד הגדולים אשר ישנם כבר, דהם נמצאים בפועל, רק מצד המשך תולדות הקטנים, אשר אין מנין להם, דכיון דתמיד הם הולכים ומוסיפין – לא שייך למנות דבר שנתוסף היום או מחר, כי הוא נושא תמיד להוספה. ודבר שיש בו עמידה דווקא – הוא נכנס במנין. ואף על גב דהשתא נמי בני עשרים תמיד מוסיפים, אין זה קשיא, מכל מקום לא היה תוספת זה מצד בן עשרים, רק כשנולד והיה אז קטן, והיו מוסיפין תמיד. לכך אמר "מי מנה עפר יעקב", ותרגם אונקלוס על הקטנים, שהם בהתרבות תמיד, ועליהם נאמר "והיה זרעך כעפר הארץ". ולעיל בפרשת ויצא פרשנו, עיין שם:

2 שפתי חכמים פתח ↗

רביעותיהן וכו'. ד"ד ביאור דבר זה ע"ד מה דאיתא בפ' כל היד נדה דף ט"ז, המלאך הממונה על ההריון לילה שמו נוטל טפה לפני הקב"ה ואומר רבש"ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש, חכם או טפש, בזה הזכיר בלעם שבח של ישראל שאפילו דבר מאוס כזה חשוב לפניו שמסתכל בו:

2 גור אריה פתח ↗

ומספר רביעיותיהן. כתב הרא"ם, לא ידעתי איך יתפרש מלת "את" לפי זה. ונראה אלי, כי "מספר" אינו שם דבר, רק הוא מקור בתוספת מ"ם, והלמ"ד חסרה, והוא בכמה מקומות כך. ואף על גב שהפ"א בקמץ, אין בזה קושיא:

3 שפתי חכמים פתח ↗

שבהם. פירוש ולא ישרים סתם, דאם כן הברכה הזאת אינה של ישראל ואיך אמר בלק לקוב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך:

3 גור אריה פתח ↗

ישרים שבהם. לא סתם ישרים, דאם כן מה ענינו לכאן:

1 מי מנה עפר יעקב וגו'. כְּתַרְגּוּמוֹ "דַּעְדְּקַיָּא דְבֵית יַעֲקֹב", מֵאַרְבַּע מַשִּׁרְיָתָא — מֵאַרְבָּעָה דְּגָלִים; דָּ"אַ, עֲפַר יַעֲקֹב, אֵין חֶשְׁבּוֹן בַּמִּצְוֹת שֶׁהֵם מְקַיְּמִין בְּעָפָר, "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר" דברים כ"ב, "לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם" ויקרא י"ט, אֵפֶר פָּרָה וַעֲפַר סוֹטָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶם תנחומא:

2 ומספר את רבע ישראל. רְבִיעוֹתֵיהֶן, זֶרַע הַיּוֹצֵא מִן הַתַּשְׁמִישׁ שֶׁלָּהֶם עי' נדה ל"א:

3 תמת נפשי מות ישרים. שֶׁבָּהֶם:

1 מזרחי פתח ↗

עפר יעקב כתרגומו שתרגום עפר יעקב דעדקייא דבית יעקב דאמר עליהון יסגון כעפרא דארעא. ולא הבנותי דברי המתרגום בזה שאם כיון לפרש עפר יעקב הבנים הקטנים והדקים שבהם כמו העפר למה חזר ואמר דאמר עליהון יסגון כעפרא דארעא ואם כיון לפרש עפר יעקב כמשמעו כאילו אמר מי מנה אותם שנ' בה' והיה זרעך כעפר הארץ למה לא כלל בזה כל ישראל הגדולים והקטנים של בית יעקב אבל אמר דעדקיא דבית יעקב:

1 דברי דוד פתח ↗

מי מנה עפר יעקב. כתרגומו דעדקייא דבית יעקב או חדא מארבע משרייתא דישראל. פירושו של דעדקייא לא ידענא, וברא"ם משמע דפירושו קטנים, וגם הוא לא ידע פירוש של הפסוק בזה, דאם דעדקייא פירושו של עפר הנזכר בפסוק הא כתב אח"כ דאמר עליהון יסגון כעפרא דארעא שזהו פירוש של עפר יעקב, ולפי הנראה דענין זה הוא כמי שאומר כלל חיבור ישראל, ודרך לא זו אף זו קאמר, מי מנה כלל ישראל שהם לא ימנו כעפרא דארעא אלא אף זו דחדא מן ארבעה דגלים ג"כ לא ימנו, דכ"כ תהיה הברכה:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה מי מנה עפר יעקב, ...אין חשבון במצוות שהם מקיימין בעפר... אפר פרה וכו'. קצת קשה שאין רש"י מבחין בין עפר ואפר, והרי דברים שונים הם. ועוד: שאינו מונה כאן מצוות כיסוי דם חיה ועוף שבוודאי היתה שכיחה במדבר. ויותר קשה לי שלפחות שתי המצוות הראשונות שהוא מונה - "לא תחרש בשור ובחמֹר" ו"לא תזרע כלאים" לא רק שאינן נעשות בעפר כמו מצוות כיסוי הדם, אלא עדיין לא קיימו אותן במדבר, השלישית אפר פרה - רק פעם אחת לכל היותר, והרביעית עפר סוטה - רצוי שלא יהיה צורך לקיימה, ומה אפוא העסק הגדול במצוות עפר אלה? פ' בלק תשנ"א, תשנ"ב באשר להבחנה בין עפר לאפר - בכתוב מוצאים אנו שגם אפר קרוי עפר - "מעפר שרֵפת החטאת" למעלה יט, יז. וראה "דברי דוד" המבאר כי תפס הדרשן מצוות הנעשות בעפר שרובן מצוות בלא טעם, ואומות העולם משיבים עליהן 'מה ענין המצוות הללו'. מצוות אלו מעידות על מעלת ישראל באופן מיוחד, כי הגם שיש בין האומות כאלה שמקיימים מעט מצוות, אבל אין מקיימים אלא את אותן המצוות שידוע להם טעמן והשכל מחייב לקיימן, אבל רְאה שבני ישראל מקיימים אף את החוקים שאין ידוע טעמם.

2 רש"י על במדבר פתח ↗

שתם העין. עֵינוֹ נְקוּרָה וּמוּצֵאת לַחוּץ וְחֹר שֶׁלָּהּ נִרְאֶה פָתוּחַ, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא, כְּדֵי שֶׁיִשְׁתֹּם וְיִסְתֹּם וְיִגֹּב עבודה זרה ס"ט; וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, לְפִי שֶׁאָמַר וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל — שֶׁהַקָּבָּ"ה יוֹשֵׁב וּמוֹנֶה רְבִיעוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מָתַי תָּבֹא טִפָּה שֶׁנּוֹלַד הַצַּדִּיק מִמֶּנּוּ, אָמַר בְּלִבּוֹ, מִי שֶׁהוּא קָדוֹשׁ וּמְשָׁרְתָיו קְדוֹשִׁים יִסְתַּכֵּל בִּדְבָרִים הַלָּלוּ? וְעַל דָּבָר זֶה נִסְמַת עֵינוֹ שֶׁל בִּלְעָם נדה ל"א; וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שתם העין — פְּתוּחַ הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס, וְעַל שֶׁאָמַר שְׁתֻם הָעָיִן וְלֹא אָמַר שְׁתוּם הָעֵינַיִם, לָמַדְנוּ שֶׁסּוּמָא בְאַחַת מֵעֵינָיו הָיָה סנהדרין ק"ה:

3 מזרחי פתח ↗

מות ישרים שבהם לא ישרים סתם. דא"כ הברכה הזאת אינה של ישר' ואיך אמר לו בלק לקוב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך:

רש"י על במדבר כ״ג:ט׳ » « רש"י על במדבר כ״ג:י״ג