רש"י על במדבר כ״ב:ו׳

« רש"י על במדבר כ״ב:ה׳ רש"י על במדבר כ״ב:ז׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

אני ועמי. דק"ל דאולי אוכל לשון יחיד ונכה הוא לשון רבים:

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

נכה בו אני ועמי נכה בהם ד"א לשון מנכה לו וכו' קשה מאי ד"א י"ל שלפי פי' ראשון קשה מעט למה שכתב אוכל לשון יחיד ואח"כ כתב נכה לשון רבים לכך פי' ד"א שנו"ן שורש בתיבה ואי"ה סימן לרבים והוא מקור על משקל פעל מפועל הדגוש:

1 גור אריה פתח ↗

אני ועמי נכה. "נכה" לשון רבים, והוא לפי פירוש זה מלשון הפעיל:

2 רש"י על במדבר פתח ↗

על כן. עַל אוֹתָהּ מִלְחָמָה שֶׁנִּלְחַם סִיחוֹן בְּמוֹאָב: יאמרו המשלים. בִּלְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ" במדבר כ"ג: המשלים. בִּלְעָם וּבְעוֹר, וְהֵם אָמְרוּ: באו חשבון. שֶׁלֹּא הָיָה סִיחוֹן יָכוֹל לְכָבְשָׁהּ וְהָלַךְ וְשָׂכַר אֶת בִּלְעָם לְקַלְּלוֹ תנחומא; וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לוֹ בָּלָק "כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ" וְגוֹ' במדבר כ"ב: תבנה ותכונן. חֶשְׁבּוֹן בְּשֵׁם סִיחוֹן לִהְיוֹת עִירוֹ:

1 נכה בו. אֲנִי וְעַמִּי נַכֶּה בָהֶם. דָּ"אַ — לְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא ב"מ ק"ה, מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים — לְחַסֵּר מֵהֶם מְעַט תנחומא:

2 כי ידעתי וגו'. עַל יְדֵי מִלְחֶמֶת סִיחוֹן שֶׁעֲזַרְתּוֹ לְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב:

1 מזרחי פתח ↗

נכה בו אני ועמי. שנו"ן נכה נו"ן האיתן הוא:

1 משכיל לדוד פתח ↗

נכה בו וכולי דבר אחר וכולי דאילו לפי׳ קמא ק׳ דהול״ל נוכל נכה ולד״א ק׳ דא״כ שהוא מקור הול״ל נכות כמו עשות גלות נטות ואף על גב דזמנין נמצ׳ מקור ע״מ זה בנחי למ״ד ה״א מ״מ הול״ל לנכה דהכי אורחא לשמש ל׳ דבכ״לם בראש המקורים ועוד שאין זה ל׳ תורה:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כי ידעתי וגו', על ידי מלחמת סיחון וכו'. השווה לדברי רש"י למעלה כא, כז ד"ה המשלים... באו חשבון, שם הוא מפרט יותר. פ' בלק תשמ"ז

« רש"י על במדבר כ״ב:ה׳ רש"י על במדבר כ״ב:ז׳ »