רש"י על במדבר י״ט:ג׳

רש"י על במדבר י״ט:ב׳ » « רש"י על במדבר י״ט:ד׳

1 שפתי חכמים פתח ↗

מצותה בסגן. פירוש דק"ל לכתוב ונתתם אל הכהן אלא מצותה בסגן ר"ל בסגן של כ"ג דהיינו אלעזר, ונקרא בשם סגן שאם הי' כ"ג טמא הי' זה במקומו לעשות עבודה. ומה שפי' מצותה בסגן ר"ל דוקא פרה זו מצותה בסגן אבל פרות אחרות י"מ יומא מ"ב, שנעשית על ידי כ"ג עצמו כדפירש"י בסמוך, ולכך כתיב ונתתם אותה, ר"ל אותה יעשה אלעזר דהיינו סגן, אבל אחרות נעשית ע"י כהנים גדולים:

1 רמב"ן על במדבר פתח ↗

אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן – מִצְוָתָהּ בַּסְּגָן, לְשׁוֹן רַשִׁ״י רש״י על במדבר י״ט:ג׳. וְאֵין הַכַּוָּנָה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב הַמִּצְוָה בַּסְּגָן יוֹתֵר מִכֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ כֹּהֵן הֶדְיוֹט, אֶלָּא הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה בְּפָרָה רִאשׁוֹנָה שֶׁתִּהְיֶה בְּאֶלְעָזָר וְהוּא הָיָה הַסְּגָן. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי חקת ח: בָּא הַכָּתוּב וְלִמֵּד עַל הַפָּרָה שֶׁתְּהֵא עֲשׂוּיָה בַּסְּגָן. תֵּדַע שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי אַהֲרֹן קַיָּם וְאֶלְעָזָר שׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה. "וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן" - זוֹ נַעֲשֵׂית בְּאֶלְעָזָר, וּשְׁאָר כָּל הַפָּרוֹת בְּכֹהֵן גָּדוֹל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמְרִים: זוֹ נַעֲשֵׂית בְּאֶלְעָזָר, וּשְׁאָר כָּל הַפָּרוֹת בֵּין בְּכֹהֵן גָּדוֹל בֵּין בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְהָעִנְיָן לוֹמַר כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת לְעֹמֶק סוֹדָהּ רְאוּיָה לְהִנָּתֵן לַגָּדוֹל שֶׁבַּכְּהוּנָּה, וְלֹא נִתְּנָה לְאַהֲרֹן - וְאוּלַי הוּא לִגְדֻלָּתוֹ, כִּי הוּא קְדוֹשׁ ה' וַחֲסִידוֹ הַמְכַפֵּר בְּמִקְדָּשׁוֹ, וְלֹא רָצָה לִיתֵּן לוֹ עֲבוֹדַת חוּץ. אוֹ הָיָה לְהַכְתִּיר אֶלְעָזָר וּלְחַנְּכוֹ בְּחַיֵּי אָבִיו בְּמִצְוָה אַחַת מִן הַמִּצְווֹת שֶׁל כְּהוּנָּה גְּדוֹלָה, אוֹ הָיָה לְעֹנֶשׁ הָעֵגֶל כְּדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן. וְהִנֵּה עָשָׂה הַקָּבָּ״ה גַּם אַהֲרֹן נָבִיא בַּמִּצְוָה הַזֹּאת, וְהוּא וּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ יִתְּנוּ אוֹתָהּ לְאֶלְעָזָר שֶׁהוּא גְּדוֹל הַכְּהוּנָּה אַחֲרֵי אַהֲרֹן, וְהוּא הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. וְזֶה רֶמֶז לְדוֹרוֹת שֶׁתֵּעָשֶׂה בִּגְדוֹל הַכְּהוּנָּה וְהוּא הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וְכֵן שָׁנִינוּ פרה פ״ד מ״א: פָּרַת חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא בְּכֹהֵן גָּדוֹל פְּסוּלָה, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וּבַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא יומא מ״ב: ״וּנְתַתֶּם אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן״ - אוֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר וְלֹא לְדוֹרוֹת לְאֶלְעָזָר. אִיכָּא דְּאָמְרֵי: לְדוֹרוֹת בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט, וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי: לְדוֹרוֹת בְּכֹהֵן גָּדוֹל, וְהוּא סְתָם מִשְׁנָתֵנוּ וְהַנָּכוֹן בַּטַּעַם. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר לְדוֹרוֹת בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט, צִוָּה בְּאֶלְעָזָר לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם כֹּהֵן אַחֵר, כִּי אֵינוֹ הָגוּן שֶׁיִּהְיֶה אָחִיו הַקָּטָן קוֹדֵם אֵלָיו:

1 גור אריה פתח ↗

מצותה בסגן. שהרי אהרן קיים, ואפילו הכי אמר רחמנא שמצותה על ידי אלעזר הכהן סיפרי כאן. ודוקא בפרה שנעשתה במדבר, אבל בפרות אחרות איכא מאן דאמר בכהן הדיוט, ואיכא מאן דאמר בכהן גדול יומא מב ע"ב. והכל מודים בפרת מדבר שעל ידי סגן נעשה. ונראה דבהך סברא פליגי; דלמאן דאמר בכהן גדול לדורות, סבירא ליה דפרה במדבר היה גם כן ראוי להיות נעשה בכהן גדול, אלא מפני שהיתה נקראת על שם משה רש"י פסוק ב לא נעשית באהרן, שאז היתה נקראת על שם אהרן. ומאן דאמר בכהן הדיוט, סובר שגם פרה במדבר היתה ראויה להיות נעשית בכהן הדיוט, אלא שמעלה היתה לפרה שנעשתה במדבר לפי שהיא נקראת על שם משה, לכך נעשה גם כן מעלה זאת להיות נעשה היא בסגן, ולא בכהן הדיוט:

2 שפתי חכמים פתח ↗

לג' מחנות. דילפינן מחוץ למחנה דהכא, ממחוץ למחנה דכתיב בפ' מצורע, והתם מוכח בהדיא דחוץ לשלש מחנות איירי כדכתיב בדד ישב מחוץ למחנה וגו', ר"ל שישב בדד שאין שום טמא יושב עמו ע"ש ובפ' ויקרא:

2 ברטנורא על התורה פתח ↗

אל מחוץ למחנה חוץ לג' מחנות בספרי דרשו זה מדכתי' תלת מלי אל מחוץ למחנה שהיה יכול לכתוב חוץ למחנה:

2 גור אריה פתח ↗

חוץ לג' מחנות. דילפינן יומא סח. מפרים הנשרפים שהם נשרפים חוץ לג' מחנות, דילפינן מייתור המקראות. ודבר זה נתבאר בפרשת ויקרא גו"א פ"ד אות יא . ומנייהו ילפינן לפרה אדומה, שגם כן נאמר בה "מחוץ למחנה", שהיא נשרפת חוץ לשלשה מחנות:

3 שפתי חכמים פתח ↗

זר שוחט כו'. דכתיב לפניו דהל"ל ושחט אותה, לפניו למה לי. אלא אחר שוחט ומדלא פי' הכתוב מי הוא השוחט משמע אפי' בזר כשרה:

3 משכיל לדוד פתח ↗

ושחט וכו׳ זר וכו׳ דק״ל לפניו ל״ל לכך פי׳ זר וכו׳ והיינו אליבא דשמואל ביומא פ׳ טרף בקלפי ואע״ג דרב פליג וסבר דאלעזר גופיה שוחט והא דכתיב לפניו לומר שלא יסיח דעתו. מ״מ נקיט רש״י אליביה דשמואל דפשטיה דקרא הכי משמע מדכתיב בתר הכי ולקח אלעזר הכהן מכלל דשחיטה לאו אאלעזר קאי וכיון דאפקיה קרא מאלעזר פשיטא דמדלא פירש מי ישחוט ש״מ דאזר קאי דומיא דקדשים דשחיטה כשירה בזר. ואע״ג דהתם בגמ׳ דריש האי ולקח אלעזר הכהן אליבא דרב נמי. מ״מ פשט הכתוב משמע טפי כוותיה דשמואל הילכך נקט אליביה. ועוד דבספרי שנינו להדיא כוותיה דשמואל ומיהו בספרי א׳ הכי נמי לקמן בשריפתה דכתי׳ ושרף את הפרה לעיניו אחר שורף ואלעזר רואה. ואמנם רש״י ז״ל לא נקטה משום דבש״ס לא אתמר הכי אפי׳ לשמואל אלא דוקא בשחיטתה אבל קרא דשריפה דרשי׳ ליה ההוא לעיניו לומר שלא יסיח דעתו ממנה ולעולם אלעזר עצמו השורף וכן לדורות הכהן גדול עצמו או הכ״ה למר כדאית ליה ולמכ״ל:

1 אלעזר. מִצְוָתָהּ בַּסְּגָן ספרי:

2 אל מחוץ למחנה. חוּץ לְשָׁלוֹשׁ מַחֲנוֹת:

3 ושחט אתה לפניו. זָר שׁוֹחֵט וְאֶלְעָזָר רוֹאֶה שם; יומא מ"ב:

1 מזרחי פתח ↗

אל אלעזר מצותה בסגן. בספרי שכן בא הכתוב ולמד על הפרה שתהא נעשית בסגן. תדע שכן שהרי אהרן קיים ואלעזר שורף את הפרה ופירוש מצותה בסגן אינו אלא על זאת הפרה בלבד אבל של דורות נחלקו בם בספרי קצתם אמרו דמאותה משמע אותה לאלעזר ושאר כל הפרות לכהן גדול וקצתם אמרו אותה לאלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט אבל במסכ' יומא אמרו אותה לאלעזר ולא לדורות לאלעזר איכא דאמרי לדורות בכהן הדיוט ואיכא דאמרי לדורות בכהן גדול וכלם מודים שאין מצותה לאלעזר אלא בפרה הזאת:

1 משכיל לדוד פתח ↗

אלעזר מצותה בסגן. דיוקא מדכתיב ונתתם אותה אל אלעזר דאי לא כתיב ונתתם אלא ונתת הוה אפשר למשמע דלהכשיר אלעזר הוא דאתא וכ״ש דכשרה ע״י אהרן. אבל כיון דכתיב ונתתם דקאי נמי על אהרן ש״מ דר״ל דוקא מצותה באלעזר והיינו דוקא פרה של מדבר מדכתיב אותה אל אלעזר ומשמע ולא אחרת. והטעם מבואר מתוך מ״ש רש״י לקמן בשם ר״מ הדרשן אבל לדורות איכא מ״ד בכ״ג ואיכא מ״ד בכהן הדיוט ומתוך דברי רש״י לקמן משמע דנקט כמ״ד בכהן גדול:

2 מזרחי פתח ↗

אל מחוץ למחנה חוץ לשלש מחנות. כדתניא בספרי אל מחוץ למחנה בהר המשחה שהוא חוץ מחומת ירושלים וירושלים היא מחנה ישראל וחוץ ממנה היו חוץ לשלש מחנות וראיתם מבואר' במסכת יומא בפרק שני שעירי יום הכפורים דתניא רבי אלעזר אומר נאמ' כאן מחוץ למחנה ונאמר להלן מחוץ למחנה מה כאן חוץ לשלש מחנות אף להלן חוץ לשלש מחנות ומה להלן במזרח' של ירשלים אף כאן במזרחה של ירושלים ופרש"י נאמר כאן בפר יום הכפורים ונאמר להלן בפרה אדומה מה בפרי' הנשרפי' חוץ לשלש מחנות אף שחיטת פרה אדומה חוץ לשלש מחנות ומה להלן בפרה אדומה במזרחה של ירושלים דכתיב והזה אל נוכח פני אהל מועד אלמא עומד במזרח ופניו למערב כנגד פתחו של היכל שהוא בכותל מזרח ופתוח למזרח אף כאן וכו' ובפרים הנשרפין גופייהו מנלן דהוו חוץ לשלש מחנות דתניא והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה חוץ לשלש מחנות או אינו אלא חוץ למחנה אחת כשהוא אומר בפר העדה אל מחוץ למחנה שאין ת"ל שהרי כבר נאמר ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון תן לו מחנה שנייה וכשהוא אומר אל מחוץ למחנה בדשן שאין ת"ל שהרי כבר נאמר אל שפך הדשן ישרף תן לו לו מחנה שלישי ופרש"י כשהוא אומר אל מחוץ למחנה בדשן שאין ת"ל אינו מלמד כלום דאנא ידענא דאל מחוץ למחנה מוציאין אותה דכתיב בפרים הנשרפין אל שפך הדשן וכתיב בהו אל מחוץ למחנה:

2 רש"י על ויקרא פתח ↗

אל מקום טהור. לְפִי שֶׁיֵּשׁ מִחוּץ לָעִיר מָקוֹם מוּכָן לְטֻמְאָה — לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים מְנֻגָּעוֹת וּלְבֵית הַקְּבָרוֹת — הֻצְרַךְ לוֹמַר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה זֶה — שֶׁהוּא חוּץ לָעִיר — שֶׁיְּהֵא הַמָּקוֹם טָהוֹר: מחוץ למחנה. חוּץ לְשָׁלוֹשׁ מַחֲנוֹת; וּבֵית עוֹלָמִים חוּץ לָעִיר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא דף ס"ח וּבְסַנְהֶדְרִין דף מ"ב: אל שפך הדשן. מָקוֹם שֶׁשּׁוֹפְכִין בּוֹ הַדֶּשֶׁן הַמְסֻלָּק מִן הַמִּזְבֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה ויקרא ו': על שפך הדשן ישרף. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר, אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁאֲפִלּוּ אֵין שָׁם דֶּשֶׁן ספרא:

3 מזרחי פתח ↗

ושחט אותה לפניו זר שוחט ואלעזר רואה. בספרי ומייתי לה בפרק טרף בקלפי ופרש"י מדכתיב לפניו בכלל דשוחט לאו אאלעזר קאי אלא ושחט אותה אחר לפני אלעזר פי' ומדלא פי' הכתוב אי זה אחר הוא שמע מינה אפי' זר כשר בשחיטתה ולא כמאן דאמר לעולם אלעזר שחיט לה ומאי לפניו שלא יסיח דעתו משמירתה:

רש"י על במדבר י״ט:ב׳ » « רש"י על במדבר י״ט:ד׳