רש"י על במדבר י״ח:י״ט

רש"י על במדבר י״ח:י״ח » « רש"י על במדבר י״ח:כ׳

1 משכיל לדוד פתח ↗

כל תרומת וכו׳ כללה בתחלה וכו׳ פי׳ לפי שכאן נתן לו הקב״ה המתנות בברית מלח אך כאן לא נכתבו כל הכ״ד מתנות כי יש מהם שלא נזכרו בפ׳ זו. והילכך כדי שיהיו כלם בברית מלח גם אותן שלא נזכרו כתב רחמנא כלל ופרט וכלל והרי אתה מרבה בכעין הפרט כל שאר מתנות כהונה גם אותם שלא נכתבו כאן שיהיו כלם בברית מלח:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

בהזדמנות חגיגית זו אבקש לומר לנתנאל ולחיה שי' ולכולכם דבר חשוב. כד הוינא טליא, חונכנו על זהירות מפני חילול השם ושמירה על שמה הטוב של המשפחה. הדרכה זו שגורה היתה בפי אבא ואמא הי"ד. ב"ה הקימונו משפחה חדשה, וזכרנו דברים אלה, ובא הזמן שאמרו לבנים לרבות הבנות: אתה בנו של..., ואחר כך גם: אתה הנכד של..., ובא הזמן שזכינו לשמוע: אתה האבא של..., וגם: אתה הסבא של..., וב"ה תמיד בהקשר חיובי. נתנאל וחיה, אתם הראשונים להקמת דור חדש במשפחה זו. תפילתנו שגם עליכם יאמרו: אבא של..., סבא של... ותהיה בריתכם ברית מלח עולם, כדברי רש"י במדבר יח, יט: "ברית... בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את אחרים". פ' שופטים תש"ס

3 שערי תורת בבל על נדה פתח ↗

נח ב ברית כרותה לו שכל המוללו וכו'.—עי' פי' רש"י שענין "ברית" האמור כאן הוא שבעת בריאתו הטביע בו בורא העולם טבע כזה. וכעין זה יש בב"ר פ"ב ו: "ברית כרותה למים שאפי' בשעת שרב רוחה שייפה", וכן בלשון הכתוב "ברית מלח" במ' יח יט ופירש"י שם: כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם. וענין זה בלשון אחר בב"ר פ"י: "אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל". ובאיכ"ר פתיחתא לד: "פתח משה ואמר ליטא שמשא אמאי לא חשכת בשעה דעאל שנאה לבית מקדשא. אהדר ליה שמשא בחייך משה רעיא מהימנא היכי אהוי חשוכה דלא שבקין לי ולא רפו לי דנקטין לי בשיתין שוטי דנורא ואמרין לי פוק ונהר נהורך". וכל זה משל אל חוק הטבע של ששת ימי בראשית לכל עשב ועשב שיגדל כפי מינו ולשמש שתאיר בכל יום ויום בלי הפסק.

1 כל תרומת הקדשים. מֵחִבָּתָהּ שֶל פָּרָשָׁה זוֹ כְּלָלָהּ בַּתְּחִלָּה וּכְלָלָהּ בַּסּוֹף וּפָרַט בָּאֶמְצַע עי' ספרי:

2 ברית מלח עולם. כָּרַת בְּרִית עִם אַהֲרֹן בְּדָבָר הַבָּרִיא וּמִתְקַיֵּם וּמַבְרִיא אֶת אֲחֵרִים שם:

3 ברית מלח. כַּבְּרִית הַכְּרוּתָה לַמֶּלַח שֶׁאֵינוֹ מַסְרִיחַ לְעוֹלָם:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כל תרומת הקדשים, מחיבתה של פרשה זו, כללה בתחילה וכללה בסוף ופרט באמצע. ע"כ. בדרך כלל נקראת צורה זו: כלל ופרט וכלל, והרי זו אחת מי"ג המידות שהתורה נדרשת בהן, והנה כאן זה ביטוי לחיבה. כיצד אפשר אפוא להבחין בין כלל ופרט וכלל שבא ללמד ובין ביטוי לחיבה? פ' קרח תשנ"ה וראה "משכיל לדוד". לדבריו, אכן יש כאן "כלל ופרט וכלל", וכיון שלא נכתבו כאן כל עשרים וארבע המתנות, לכן נכתבה הפרשיה בדרך זו, כדי לרבות כל כעין הפרט, דהיינו, גם אותן המתנות שלא נכתבו כאן, שתהיינה כולן בברית מלח. והוסיף ר' חזקי פוקס שי': וראה "עמק הנצי"ב" במדבר עמ' קי ועמ' קלה. לדבריו, "כלל ופרט וכלל" שייך במילים הצמודות זו לזו בפסוק, ולא בחלוקה כללית של פרשיה. יחד עם זאת, פרשיה שהפסוק הראשון שלה מתמצת את עניינה של הפרשה, טעם הדבר הוא משום חיבה.

3 גור אריה על במדבר פתח ↗

ארבע ועשרים מתנות כהונה. כל הדברים שיש לכהנים, כגון תרומות ומעשרות ובכורים, הם כ"ד. ונתן אותם לו הקדוש ברוך הוא בברית מלח, כמו שברית כרותה למלח שלא יסריח רש"י פסוק יט, כן לא יתבטל מהם כ"ד מתנות כהונה:

רש"י על במדבר י״ח:י״ח » « רש"י על במדבר י״ח:כ׳