רש"י על במדבר י״ז:ב׳

רש"י על במדבר ט״ז:ל״ד » « רש"י על במדבר י״ז:ג׳

1 שפתי חכמים פתח ↗

שבתוך המחתות. לא גם האש שעל המזבח, דא"כ מאי כי קדשו דקאמר, מאי מונעת האש שעל גבי המזבח מקדושתן:

1 גור אריה פתח ↗

האש שבתוך המחתות. לא האש שנשרפו השרופים, כדמשמע לישנא דקרא "וירם את המחתות מבין השריפה", וזה אינו, דעל כרחך על האש אשר בתוך המחתות הוא אומר, דלא שייך על אותו אש "זרה הלאה", שאין ממש באותו האש שנשרפו בו הר"ן איש:

2 שפתי חכמים פתח ↗

מעל המחתות. לא למקום רחוק, דא"כ הי' לו לפרש לאיזה מקום:

3 שפתי חכמים פתח ↗

המחתות. אבל לא האש דאל"כ לא הי' להם לזרוק לארץ. ופי' אח"כ ומה טעם קדשו, שהם אסורים בהנאה שעשאום מקריבי הקטורת כלי שרת וטעונים גניזה:

3 רמב"ן על במדבר פתח ↗

כִּי קָדֵשׁוּ הַמַּחְתּוֹת וְהֵם אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה, שֶׁכְּבָר עֲשָׂאוּם כְּלֵי שָׁרֵת - לְשׁוֹן רַשִׁ״י רש״י על במדבר י״ז:ב׳. וְלֹא יָדַעְתִּי טַעַם לָאִסּוּר הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי קְטֹרֶת זָרָה הִקְרִיבוּ, וְזָר שֶׁעָשָׂה כְּלִי שָׁרֵת לְהַקְרִיב בַּחוּץ בְּאִסּוּר אֵינוֹ מְקֻדָּשׁ. אֲבָל יֵשׁ לוֹמַר כִּי בַּעֲבוּר שֶׁעָשׂוּ כֵן עַל פִּי מֹשֶׁה הָיוּ קֹדֶשׁ, כִּי הֵם הִקְדִּישׁוּ אוֹתָם לַשָּׁמַיִם לְפִי שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁיַּעֲנֶה אוֹתָם הָאֱלֹהִים בָּאֵשׁ, וְתִהְיֶינָה הַמַּחְתּוֹת הָאֵלֶּה כְּלֵי שָׁרֵת בְּאֹהֶל מוֹעֵד לְעוֹלָם. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר הַכָּתוּב ״כִּי הִקְרִיבוּם לִפְנֵי ה' וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ במדבר י״ז:ג׳, כְּלוֹמַר אֲנִי הִקְדַּשְׁתִּי אוֹתָם מֵעֵת שֶׁהִקְרִיבוּ אוֹתָם לְפָנַי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:

3 גור אריה פתח ↗

כי קדשו המחתות ואסורין בהנאה. לא שהאש קודש, ולשון רבים על רבוי האש שבתוך כל מחתה ומחתה, דאין מה שישליך את האש הלאה ראיה שהאש קדוש, לכך כתב דקאי על המחתה בלבד:

1 ואת האש. שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּחְתּוֹת:

2 זרה הלאה. לָאָרֶץ מֵעַל הַמַּחְתּוֹת:

3 כי קדשו. הַמַּחְתּוֹת וַאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה, שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאוּם כְּלֵי שָׁרֵת:

1 מזרחי פתח ↗

ואת האש שבתוך המחתו'. לא את האש אשר בתוך המחתו' ועל המזבח דא"כ מאי כי קדשו דקאמ' מה מונעת האש אשר על המזבח בקדושתן ולכן יחוייב שיהיה פי' זרה הלאה שישליכו אותם לארץ מתוך המחתו' ושהם קדושות לא לצד אחד רחוק מעל המזבח כפי המובן מן הלשון מפני שאז יחוייב לפרש את האש שבתוך המחתות ושעל המזבח ואי אפשר זה דאם כן מאי כי קדשו:

2 גור אריה פתח ↗

לארץ מעל המחתות. פירוש, דאין "זרה הלאה" הנאמר כאן למצוה בפני עצמה, שישליך האש אל מקום מה, אלא שיסיר האש מתוך המחתה לארץ, שיוכל ליקח המחתה. דאם לא כן, אלא קרא קפיד אאש, אין טעם אחריו "כי קדשו", דקאי אמחתות. בשלמא אי רצה לומר "זרה הלאה" לארץ, כלומר שלא יהא נשאר במחתה, אתי שפיר, דקרא קאמר לכך תשליך אותו לארץ מתוך המחתה כי קדשו המחתות, וצריך אתה ליקח אותם למזבח. אבל אם רצה לומר שישליך את האש למקום מה, אין טעם "כי קדשו" הבא אחריו:

3 מזרחי פתח ↗

כי קדשו המחתות ואסורין בהנאה שהרי עשאום כלי שרת. אמר כי קדשו המחתות שלא תאמר המחתות והאש שהרי מלת קדשו כתובה אחר שניהם אחר זה פירש מה טעם קדשו ואמר שהם אסורין בהנאה מפני שעשאו' מקריבי הקטר' כלי שרת וטעונים גניזה:

3 דברי דוד פתח ↗

כי קדשו, שהרי עשאום כלי שרת. משמע דקדושת הגוף יש בהם, וקשה דהא הקדישום להקטיר בה קטורת זר והו"ל כמקדיש בעלי מומין למזבח דהוה קדושת דמים כמ"ש הרמב"ם פ"ק דאיסורי מזבח דהו"ל קדושת דמים, וצ"ל כאן דעשאום לכלי שרת לעולם, ויביא בהם קטורת כשר, וכבר הקשיתי על מ"ש הש"ע בוי"ד, סי' רע"ו דהמקדיש בעלי מומין למזבח דאין קדושה חל עליו, והוא נגד האמת כמו שזכרתי דקדושת דמים יש עליו. וקשה לי עוד דכאן דהוה כלי שרת היאך אמר הקב"ה לעשות מהן צפוי למזבח דהא הוה תשמיש גוף הקטורת ועדוף מצפוי מזבח ומעלין בקודש ואין מורידין, וי"ל דדוקא לתשמיש אחר אסור, משא"כ כאן דלא נעשה תשמיש כלל אלא לזכרון:

3 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כי קדשו, המחתות, ואסורין בהנאה, שהרי עשאום כלי שרת. ע"כ. קצת קשה לי: א אף אם לא לעבודה זרה שימשו המחתות, בוודאי לא לעבודתו יתברך שמשו, ולמה אפוא יקדשו? ב לא ידעתי, מדוע קדושת המחתות הצריכה לזרות את האש? פ' קרח תשמ"ט, תשס"ד באשר לשאלה א. לפי רש"י כיון שהקדישו את המחתות לשם שמים, קודם שעברו העבירה, הגם שבאיסור באו, מכל מקום קדושה יש בהם, וכן דעת הרמב"ם הלכות ביאת המקדש ט, יד שכלים שהשתמשו בהם לשם שמים מחוץ לבית המקדש באיסור - חייבים בגניזה. וראה רמב"ן ו"אור החיים" הק' לפסוק ג.

רש"י על במדבר ט״ז:ל״ד » « רש"י על במדבר י״ז:ג׳