רש"י על במדבר ט״ז:ל׳

רש"י על במדבר ט״ז:כ״ט » « רש"י על במדבר ט״ז:ל״ד

1 מזרחי פתח ↗

ואם בריאה חדשה יברא יי' להמיתם במיתה שלא מת בה אדם עד הנה ומה היא הבריאה ופצתה וכו' אז וידעתם כי נאצו הם הב"ה ואני מפי הגבור' אמרתי תקן בזה כמה ענייני' שהו' פירש שאין פי' הבריאה הזאת כפי' הבריאה בכל מקום שפירושה שנברא דבר שעדיין לא נברא כמוהו כי כתו' אין כל חדש תחת השמש ועוד שלא נברא בו שום דבר חדש רק שהפועל הזה שנהי' פה להמית אדם במית' כזו שלא מת בה אדם עד הנה היא בריאה חדשה וזה הוא שהוסיף מלת חדשה להורות שהפעולה היא חדשה לא שהנברא הוא חדש ופירש עוד ומה היא הבריאה ופצתה כאילו אמר ואם בריאה יברא יי' שפצתה האדמה את פיה לא שהבריא' לחוד ופצתה לחוד כפי המובן מהל' אח"כ אמר אז וידעתם להורות שמלת וידעתם נשוא המאמר והוי"ו כוי"ו ונתתי גשמיכ' בעתם שהוי"ו בהם אינו רק להפוך העתיד עבר והעבר עתיד לא לחבור ומפני שצריך הוי"ו להפוך העבר לעתיד ואינו נוסף לגמרי כ' אז וידעתם לא אז תדעו גם הוסיף אחר כי נאצו הם הקב"ה ואני מפי הגבורה אמרתי מפני שבתחלה פתח אם כמות כל האדם ימותון אלה לא יי' שלחני ומהראוי לסיים וידעתם כי יי' שלחני לא וידעתם כי נאצו את יי' לפיכך הוכרח לומר שממאמר וידעתם כי נאצו את יי' מובן כאילו אמר וידעת' כי יי' שלחני ומפני שמאמר נאצו האנשים האלה את יי' מורה על החולקי' עליו והמתחייב ממנו שהוא כי יי' שלחני מורה על עצמו והם נושאי' מתחלפי' הוכרח להוסיף מלת ואני על המתחייב ממנו ואמ' ואני מפי הגבור' אמרתי כאילו אמר הם נאצו ואני יי' שלחני:

2 שפתי חכמים פתח ↗

במיתה שלא מת. תיקן בזה והא כתיב אין כל חדש תחת השמש. לכן פי' להמית אותם במיתה וכו':

2 גור אריה פתח ↗

ואם בריאה חדשה יברא ה' להמית אותם וכו'. פירוש, הרי כל יום בורא הקדוש ברוך הוא בריאות, ומאי זה שאמר "ואם בריאה יברא ה'", אלא 'בריאה חדשה'. וכדי שלא יקשה לך למה הוצרך בריאה חדשה, אמר כדי להמית אותם במיתה משונה שלא מת בה אדם, כדי שידעו שהאנשים נאצו את ה':

3 סנהדרין פתח ↗

דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳ וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ״? אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״אִם בְּרִיאָה״ גֵּיהִנָּם – מוּטָב, וְאִם לָאו – ״יִבְרָא ה׳״. לְמַאי? אִילֵימָא לְמִבְרְיַהּ מַמָּשׁ? וְהָא ״אֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ״! אֶלָּא לְקָרוֹבֵי פִּיתְחָא.

1 ואם בריאה. חֲדָשָׁה:

2 יברא ה'. לְהָמִית אוֹתָם בְּמִיתָה שֶׁלֹּא מֵת בָּהּ אָדָם עַד הֵנָּה, וּמַה הִיא הַבְּרִיאָה?

3 ופצתה האדמה את פיה וְתִבְלָעֵם, אָז וידעתם כי נאצו הֵם אֶת הַקָּבָּ"ה, וַאֲנִי מִפִּי הַגְּבוּרָה אָמַרְתִּי; וְרַבּוֹתֵינוּ פֵרְשׁוּ: וְאִם בְּרִיאָה פֶה לָאָרֶץ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית מוּטָב, וְאִם לָאו יִבְרָא ה' סנהדרין ק"י:

2 מזרחי פתח ↗

ורבותינו פירשו אם בריא' פה לארץ מששת ימי בראשית מוטב ואם לאו יברא יי'. בסנהדרין בפ' חלק ושם הקשו למאי אילימא למברייה ממש והכתיב אין כל חדש תחת השמש אלא ליקריבו פתחא דגיהנם וה"ק אם בריאה הפה של גיהנם פה מו' ימי בראשי' מוטב ואם לאו יקרב אותה יי' שיבראנ' פה:

3 נדרים פתח ↗

מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ; מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי עוֹמֵד אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב? שְׁמַע מִינַּהּ דְּנִכְסֵי מְבַקֵּר אֲסוּרִין עַל הַחוֹלֶה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: רֶמֶז לְבִיקּוּר חוֹלִין מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם כְּמוֹת כׇּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כׇּל הָאָדָם וְגוֹ׳״. מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רָבָא: אִם כְּמוֹת כׇּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה, שֶׁהֵן חוֹלִים וּמוּטָלִים בַּעֲרִיסָתָן, וּבְנֵי אָדָם מְבַקְּרִים אוֹתָן, מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים — ״לֹא ה׳ שְׁלָחַנִי לָזֶה״. דָּרֵשׁ רָבָא: ״אִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳״, ״אִם בְּרִיאָה״ גֵּיהִנָּם — מוּטָב תִּהְיֶה, אִם לָאו — ״יִבְרָא ה׳״. אִינִי? וְהָא תַּנְיָא: שִׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה, וּתְשׁוּבָה, גַּן עֵדֶן, וְגֵיהִנָּם, כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. תּוֹרָה, דִּכְתִיב ה׳: ״קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וְגוֹ׳״. תְּשׁוּבָה, דִּכְתִיב: ״בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל וְגוֹ׳ תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וְגוֹ׳״. גַּן עֵדֶן, דִּכְתִיב: ״וַיִּטַּע ה׳ אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וְגוֹ׳״. גֵּיהִנָּם, דִּכְתִיב: ״כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה״. כִּסֵּא כָּבוֹד, דִּכְתִיב: ״נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז״. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: ״כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן״. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, דִּכְתִיב: ״יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וְגוֹ׳״. אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: אִי אִיבְּרִי לֵיהּ פּוּמָּא — מוּטָב, וְאִם לָא — ״יִבְרָא ה׳״. וְהָכְתִיב: ״אֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ״! הָכִי קָאָמַר: אִי הָכָא לָא מְקָרַב פּוּמָּא — לְהָכָא לִיקְרַב. דָּרֵשׁ רָבָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב ״שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה״. שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ בִּזְבוּל מַאי בָּעֲיָין? וְהָא בְּרָקִיעַ קְבִיעִי! מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ מֵרָקִיעַ לִזְבוּל, וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין לְבֶן עַמְרָם — אָנוּ מְאִירִים, וְאִם לָאו — אֵין אָנוּ מְאִירִין. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרָה בָּהֶן חִיצִּים וַחֲנִיתוֹת, אָמַר לָהֶם: בְּכׇל יוֹם וָיוֹם מִשְׁתַּחֲוִים לָכֶם וְאַתֶּם מְאִירִים. בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם! וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם יוֹרִין בָּהֶן חִיצִּין וַחֲנִיתוֹת וּמְאִירִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ וְגוֹ׳״. תַּנְיָא: בִּיקּוּר חוֹלִים אֵין לָהּ שִׁיעוּר. מַאי ״אֵין לָהּ שִׁיעוּר״? סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר אֵין שִׁיעוּר לְמַתַּן שְׂכָרָהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְכׇל מִצְוֹת מִי יֵשׁ שִׁיעוּר לְמַתַּן שְׂכָרָן? וְהָא תְּנַן: הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: אֲפִילּוּ גָּדוֹל אֵצֶל קָטָן. רָבָא אָמַר: אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים בְּיוֹם. אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא: כׇּל הַמְבַקֵּר חוֹלֶה, נוֹטֵל אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּצַעֲרוֹ. אָמְרִי לֵיהּ: אִם כֵּן לִיעַלּוּן שִׁיתִּין וְלוֹקְמוּהּ! אֲמַר לֵיהּ: כְּעִישּׂוּרְיָיתָא דְּבֵי רַבִּי, וּבְבֶן גִּילוֹ. דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר: בַּת הַנִּיזוֹנֶית מִנִּכְסֵי אַחִין — נוֹטֶלֶת עִישּׂוּר נְכָסִים. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי: לִדְבָרֶיךָ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶשֶׂר בָּנוֹת וּבֵן, אֵין לוֹ לַבֵּן בִּמְקוֹם בָּנוֹת כְּלוּם! אָמַר לָהֶן: רִאשׁוֹנָה נוֹטֶלֶת עִישּׂוּר נְכָסִים, שְׁנִיָּה בַּמֶּה שֶׁשִּׁיְּירָה, שְׁלִישִׁית בַּמֶּה שֶׁשִּׁיְּירָה, וְחוֹזְרוֹת וְחוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה. רַב חֶלְבּוֹ חֲלַשׁ, נְפַק אַכְרֵיז רַב כָּהֲנָא:

רש"י על במדבר ט״ז:כ״ט » « רש"י על במדבר ט״ז:ל״ד