רש"י על במדבר ט״ו:ל״א

רש"י על במדבר ט״ו:ל׳ » « רש"י על במדבר ט״ו:ל״ב

1 שפתי חכמים פתח ↗

מפי הגבורה. פירוש כי לשון דבר ה' בזה לא קמיירי אלא בע"א שהוא דבור א' מעשרה דברות ששמעו אותו ישראל מפי הגבורה, משא"כ שאר מצות שלא שמעום רק מפי משה, אף שגם הם דבר ה' ואעפ"י שרש"י ז"ל פי' שהמגדף במברך השם קמיירי ולא בע"א, מאמר כי דבר ה' בזה בע"א מיירי, וכאלו אמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וגו' וכי דבר ה' בזה ואת מצותיו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא:

2 שפתי חכמים פתח ↗

בזמן שעונה בה. וכאלו אמר כשעונה בה, והוכרח לפרש כן מפני שא"א לפרש עונה בה כרת דומיא עונה תשא האמור בפרשת צו, מפני שכבר כתב בה הכרת בפירוש:

2 רמב"ן על במדבר פתח ↗

וְטַעַם עֲוֹנָה בָהּ – בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, לְשׁוֹן רַשִׁ״י רש״י על במדבר ט״ו:ל״א מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ שבועות יג. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הוּא כְּמוֹ ״דְּמֵיהֶם בָּם״ ויקרא כ כז, ״חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ״ שם פסוק כ, ״עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא״ שם פסוק יז. וְרָאִיתִי בְּפִרְקֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ: מַהוּ "עֲוֹנָה בָהּ"? מְלַמֵּד שֶׁהַנֶּפֶשׁ מוּכְרֶתֶת וַעֲוֹנָהּ עִמָּהּ, כְּלוֹמַר שֶׁהֶעָוֹן דָּבֵק בָּהּ אַחֲרֵי הַכָּרֵת, לִהְיוֹת נִדּוֹנֶת בְּיִסּוּרִין לְעוֹלָם, כְּעִנְיַן ״כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה״ ישעיהו סו כד:

1 דבר ה'. אַזְהָרַת עֲ"זָ מִפִּי הַגְּבוּרָה וְהַשְּׁאָר מִפִּי מֹשֶׁה סנהדרין צ"ט:

2 עונה בה. בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ — שֶׁלֹּא עָשָׂה תְשׁוּבָה:

1 מזרחי פתח ↗

דבר יי' אזהרת עבודת כוכבים מפי הגבורה והשאר מפי משה. פירוש לשון כי דבר יי' בזה לא קמיירי אלא בעבודת כוכבים שהוא הדבור הראשון מי' הדברות ששמעו אותו ישראל מפי הגבורה מה שאין כן שאר כל המצות שאעפ"י שהם דבר השם מכל מקום לא שמעו אותם אלא מפי משה וכך אמרו בספרי רבי ישמאל אומר בעבודת כוכבים הכתוב מדבר שנאמר כי דבר יי' בזה שבזה הדבור הראשון שנאמר למשה מפי הקב"ה שנאמר אנכי יי' אלהיך ולא יהיה לך אלהים אחרים פירוש הדבור הראשון שהוא אנכי ולא יהיה לך הוא הראוי שיקרא דבר יי' מפני ששמעו אותו ישראל מפיו אבל שאר כל המצות אף על פי שהם דבר יי' לא שמעו אלא מפי משה ואעפ"י שפרש"י ז"ל שהמגדף במברך את השם קמיירי ולא בעבודת כוכבים פי' מאמר כי דבר יי' בזה בעבודת כוכבים קמיירי וכאילו אמר את יי' הוא מגדף ונכרתה וגומר וכי דבר יי' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא:

2 מזרחי פתח ↗

עונה בה בזמן שעונה בה שלא עשה תשוב'. בספרי וכאילו אמ' כשעונה בה והוכרח לפרש כן מפני שא"א לפרשו כרת דומיא דעונה תשא האמור בפרשת צו ודומיא דעונו ישא האמור בפרש' קדושים מפני שכבר כתב פה הכרת בפירוש ונכרת' הנפש ההיא הכרת תכרת הנפש ההיא ועוד שאני התם דכתיב עונה תשא עונו ישא ואלו הכא לא כתיב אלא עונה בה דמשמע שכבר הוא בה לא שיבא בה אך מצאנו דמיהם בם שפירושו יהיו דמיהם בם ולכן הפירוש הראשון הוא הנכון:

2 גור אריה פתח ↗

בזמן שעונה בה. דאם לא כן, 'עונה תשא' מיבעי ליה. והא דכתיב ויקרא כ, יא-יג "דמיהם בם", וליכא למדרש 'בזמן שדמיהם בם', לא קשה, דהתם בא הכתוב לומר דמיהם של חיוב מיתה בם, ואין לפרש כאן דעונו – רצה לומר העון שעושה – היא בו, פשיטא, כיון שכתב "כי דבר ה' בזה", יודע אני שעונו בה, דמיד שעושה העבירה עונו בה, וכי אפשר למצוא שיעשה העבירה ולא יהיה העון בה, אלא פירושו 'בזמן שעונה בה':

רש"י על במדבר ט״ו:ל׳ » « רש"י על במדבר ט״ו:ל״ב