רש"י על במדבר י״ד:י״ח

רש"י על במדבר י״ד:י״ז » « רש"י על במדבר י״ד:כ׳

1 גור אריה פתח ↗

כשעלה משה למרום. דאם לא כן, "כאשר דברת לאמר" למה לי, אלא כך פירושו, שמשה רבינו עליו השלום אמר "ארך אפים" לצדיקים ולרשעים "כאשר דברת", שהקדוש ברוך הוא ארך אפים לצדיקים ולרשעים. ומפני שהקב"ה אמר אליו 'והלא אמרת לצדיקים ולא לרשעים', השיב משה 'והלא אמרת לצדיקים ולרשעים', וזהו "כאשר דברת לאמר", כמו שאמרת אתה 'אף לרשעים':

1 רמב"ן על במדבר פתח ↗

וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר, וּמַהוּ הַדִּבּוּר? ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים. כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, מְצָאוֹ לְהקב״ה שֶׁהָיָה כּוֹתֵב ״ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם״. אָמַר לוֹ: ״לַצַּדִּיקִים?״ אָמַר לוֹ: ״אַף לָרְשָׁעִים״. אָמַר לוֹ: ״רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ!״ אָמַר לוֹ: ״חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לַדָּבָר הַזֶּה״. כְּשֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל וּבַמְרַגְּלִים וְנִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, אָמַר לוֹ הקב״ה: ״וַהֲלֹא אָמַרְתָּ לִי לַצַּדִּיקִים?״ אָמַר לוֹ: ״וַהֲלֹא אָמַרְתָּ לִי אַף לָרְשָׁעִים - יִגְדַּל נָא כֹּחַ ה' לַעֲשׂוֹת דִּבּוּרְךָ״, לְשׁוֹן רַשִׁ״י רש״י על במדבר י״ד:י״ח מִדִּבְרֵי אַגָּדָה סנהדרין קי״א. וְדֶרֶךְ הָאֱמֶת תַּכִּיר מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם בַּמָּקוֹם הַזֶּה כָּתוּב בְּאָלֶ״ף דָּלֶ״ת, וְיֹאמַר שֶׁיִּהְיֶה הַגְּדֻלָּה בְּכֹחַ רַחֲמִים, כִּי מִדַּת הַדִּין הִיא שֶׁמְּתוּחָה כְּנֶגְדָּם. וְהִזְכִּיר בַּמִּדּוֹת אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְלֹא הִזְכִּיר "אֱמֶת" כִּי בְּמִדַּת אֱמֶת יִהְיוּ חַיָּבִים, וְלֹא הִזְכִּיר "נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים" כִּי לֹא בִּזְכוּת אָבוֹת נִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עַכְשָׁו, וְלֹא הִזְכִּיר בַּתְּפִלָּה הַזֹּאת לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כְּלָל. וְהַטַּעַם בַּעֲבוּר שֶׁהָאָרֶץ נִתְּנָה לָאָבוֹת וּמֵהֶם יִרָשׁוּהָ, וְהֵם מוֹרְדִים בַּאֲבוֹתָם וְלֹא הָיוּ חֲפֵצִים בַּמַּתָּנָה שֶׁלָּהֶם אֲשֶׁר הָאָבוֹת הָיוּ בּוֹחֲרִים בָּהּ מְאֹד, וְהֵיאַךְ יֹאמַר "אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וְגוֹ' וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם" שמות לב יג וְהֵם אוֹמְרִים אִי אֶפְשֵׁנוּ בְּמַתָּנָה זוֹ. וְלֹא הִזְכִּיר "וְחַטָּאָה" בַּעֲבוּר שֶׁאֵלּוּ מְזִידִים וּפוֹשְׁעִים. וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה לֹא הִזְכִּיר "רַחוּם וְחַנּוּן", אוּלַי יָדַע מֹשֶׁה כִּי הַדִּין מָתוּחַ עֲלֵיהֶם וְלֹא יִמְחוֹל לְעוֹלָם, לָכֵן לֹא בִּקֵּשׁ רַק אֲרִיכוּת אַפַּיִם שֶׁלֹּא יְמִיתֵם כְּאִישׁ אֶחָד וְלֹא יִשְׁחָטֵם כַּצֹּאן בַּמִּדְבָּר שֶׁיָּמוּתוּ בַּמַּגֵּפָה. וּבַעֲבוּר שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ עַתָּה אֶלָּא אֲרִיכוּת אַפַּיִם אָמַר לוֹ "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ", שֶׁאֶהְיֶה לָהֶם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד. וְהִזְכִּיר פּוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת לֵאמֹר שֶׁאִם יִרְאֶה שֶׁלֹּא לִמְחוֹת עֲוֹנָם יִפְקֹד עֲוֹן אָבוֹת עַל בְּנֵיהֶם וּלְאֶרֶךְ אַפַּיִם יִקָּחֵם, וּמִזֶּה הָיְתָה הַגְּזֵרָה לִקְבֹּעַ לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת בַּלַּיְלָה הַזֶּה, כִּי פָּקַד עֲוֹנָם עַל זַרְעָם. וְאָמַר ר״א אבן עזרא על במדבר י״ד:י״ט כִּי בַּעֲבוּר שֶׁמָּצָאנוּ ״אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ״ אַחַר ״סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ״, יָדַעְנוּ כִּי מִלַּת ״סְלַח נָא״ אֲרִיכוּת אַף, וְכֵן "וְנִסְלַח לוֹ" - עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי סְלִיחָה הַנָּחַת הָעֹנֶשׁ כְּדִבְרֵי אוּנְקְלוֹס, וְהַקָּרְבָּנוֹת מַעֲלִים עֹנֶשׁ הַשּׁוֹגֵג מֵעָלָיו, וְכֵן ״טוֹב וְסַלָּח״ תהלים פו ה. וְאָמַר "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ" לָעָם בִּכְלָלָן, שֶׁלֹּא יַכֵּם בַּדֶּבֶר וְיוֹרִישֵׁם וְיַעֲשֶׂה אוֹתוֹ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ וְהֵם וְזַרְעָם יֹאבְדוּ מִן הָאָרֶץ, אֲבָל יִסְלַח לָהֶם שֶׁיִּירְשׁוּ בְנֵיהֶם אֶת הָאָרֶץ, וְשֶׁלֹּא יָמוּתוּ הֵם בַּמַּגֵּפָה וְגָזַר שֶׁיִּתַּמּוּ פִגְרֵיהֶם בַּמִּדְבָּר וְיָמוּתוּ שָׁם כָּל אֶחָד בְּבֹא יוֹמוֹ. וְהִנֵּה בְּמִשְׁנֵה תוֹרָה הִזְכִּיר מֹשֶׁה בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל תְּפִלָּתוֹ אֲשֶׁר הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְאָמַר ״וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי הַשֵּׁם כָּרִאשׁוֹנָה" וְגוֹ' דברים ט יח, וּפֵרֵשׁ שָׁם פסוק כו תְּפִלָּתוֹ ״וָאֶתְפַּלֵּל אֶל ה' וָאוֹמַר" וְגוֹ', וְהִזְכִּיר גַּם כֵּן תְּפִלָּתוֹ עַל אַהֲרֹן שם פסוק כ, וְלֹא הִזְכִּיר לָהֶם בַּמְּרַגְּלִים שֶׁהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל. וְכָל זֶה מִן הַטַּעַם שֶׁהִזְכַּרְתִּי, כִּי הוּא לֹא הִתְפַּלֵּל לִמְחֹל לָהֶם אֶלָּא שֶׁיִּשָּׂא לָהֶם וְיַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְיִפְקֹד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, וְלֹא הָיְתָה תְּפִלָּתוֹ שְׁלֵמָה עֲלֵיהֶם, וְעַל כֵּן לֹא הִזְכִּירָהּ לָהֶם כִּי הָיוּ יְכוֹלִין לִטְעֹן עָלָיו:

2 שפתי חכמים פתח ↗

לשבים. וא"ת והרי פסוק זה גם כן כתיב בפ' כי תשא ושם פרש"י כל הפסוק. וי"ל דהא דפי' כאן לבד על ונקה רק כדי שלא תקשי לרש"י מה שפי' לעיל ארך אפים לצדיקים ולרשעים והרי כתיב ונקה פי' לצדיקים ולא ינקה פי' לרשעים, לכך פירש"י ונקה לשבים ולא ינקה לשאינם שבים:

2 משכיל לדוד פתח ↗

ונקה לשבים וכו׳ אע״ג דכבר ביארו רש״י בפ׳ כי תשא אצטריך למיהדר ולפרושי הכא לפי שבכאן הוא שייך טפי ונמשך על ארך אפים שר״ל לצדיקים ולרשעים דלא כס״ד דמשה וכי היכי דלא לשתמע דא״כ כל אפיא שוין ח״ו והיה כצדיק כרשע מש״ה הדר קאמר ונקה לשבים לא ינקה לשאינן שבין וארך אפים היינו דמאריך רוחיה ומ״מ גבי דיליה אם אינן שבין והיינו טעמ׳ דהכ׳ לא פירש״י ג״כ הפיר׳ האחר עפ״י פשוטו משום דפי׳ זה דוקא הוא הנמשך עם מ״ש לעיל על ארך אפי׳ ומה שהכריח בין לרז״ל ובין לרש״י לעשות ביאורים ולא הניחוהו לפי משמעות פשט המלה ונקה לא ינקה הכל ענין א׳ כמו הידוע לא נדע וכן רבים היינו מתרי טעמי חדא דא״כ הול״ל ונקות לא ינקה או נַקֹה בחולם אי נמי מפני הפשט׳ שעל מלת ונקה שהוא מפסיק הקריאה דמשמע שאינו ענין נקשר:

3 רש"י על שמות פתח ↗

נצר חסד. שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה לְפָנָיו: לאלפים. לִשְׁנֵי אֲלָפִים דּוֹרוֹת: עון ופשע. עֲוֹנוֹת — אֵלּוּ הַזְּדוֹנוֹת, פְּשָׁעִים — אֵלּוּ הַמְּרָדִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה לְהַכְעִיס: ונקה לא ינקה. לְפִי פְשׁוּטוֹ מַשְׁמָע שֶׁאֵינוֹ מְוַתֵּר עַל הֶעָוֹן לְגַמְרֵי, אֶלָּא נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט, וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים וְלֹא יְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים יומא פ"ו: פקד עון אבות על בנים. כְּשֶׁאוֹחֲזִים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם, שֶׁכְּבָר פֵּרֵשׁ בְּמִקְרָא אַחֵר לְשֹׂנְאָי שמות כ': ועל רבעים. דּוֹר רְבִיעִי; נִמְצֵאת מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה עַל מִדַּת פֻּרְעָנוּת אַחַת לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, שֶׁבְּמִדָּה טוֹבָה הוּא אוֹמֵר נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים תוספתא סוטה ד':

1 ה' ארך אפים. לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים; כְּשֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּבָּ"ה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם, אָמַר לוֹ, לַצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה אַף לָרְשָׁעִים, אָמַר לוֹ רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ, אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לַדָּבָר; כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל וּבַמְּרַגְּלִים הִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה לְפָנָיו בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה וַהֲלֹא אָמַרְתָּ לִי לַצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ וַהֲלֹא אָמַרְתָּ לִי אַף לָרְשָׁעִים, יגדל נא כח ה' לַעֲשׂוֹת דִּבּוּרְךָ סנהדרין קי"א:

2 ונקה. לַשָּׁבִים:

3 לא ינקה. לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים יומא פ"ו:

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

ה' ארך אפים ורב חסד וכו' נראה לישב ולפרש למה לא הזכיר בתפלתו כל הי"ג מדות אלא מקצתן ונראה שלא הזכיר ה' אלא פעם אחת לפי שפרושו ה' רחום קודם שיחטא ה' רחום לאחר שחטא ואלו כבר חטאו ולא הזכיר אל שפירושו חזק כמו ואת אילי הארץ ואלו התישו את כחו כביכול שאמרו כי חזק הוא ממנו כדפי' רש"י לעיל ולא הזכיר רחום וחנון לפי שלא הבינו בנסים הנעשים להם ושיש יכולת ביד הקב"ה וכתי' כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחננו ולא הזכיר ואמת שפירושו מאמת ומקיים הבטחתו שהקב"ה היה חפץ לתת להם את הארץ כמו שהבטיח לאבות ואלו לא רצו בקיום הבטחה זו ומאסו בה ולא הזכיר נוצר חסד לאלפים שאלו לא היו חפצים בזכות אבות כמו שפרשנו ולא הזכיר וחטאה שפירושו שוגג כד"א נפש כי תחטא בשגגה ואלו חטאו במזיד ועל כן הזכיר נושא עון ופשע כלומ' זדונות ומרדים שכן היה חטאם בזדון ומרד ומתכוונין להכעיס:

1 דברי דוד פתח ↗

ה' ארך אפים כו' א"ל לצדיקים. קשה דהא ודאי מכח סברא יש לפרש כן ומה שאל משה, וע"ק מ"ש משה רשעים יאבדו, אבידה מאן דכר שמיה כאן אלא היל"ל למה.נראה שהוא ע"פ מה דאיתא בפ' הפרה דף נ: אר"ש בר נחמני מאי דכתיב ארך אפים ולא כתיב ארך אף דמשמע מאריך רוגז וממתין מליפרע. ואפים משמע שני רצונים אחד של טובה ואחד של רעה אלא לצדיקים ולרשעים, פירוש לצדיקים אין שכר טוב לאלתר, ולרשעים אין משלם עבירתם לאלתר. וכתבו התוספות בעושין פסין דף כ"ב משמע לרשעים להאבידם מן העולם להבא, ובחלק דף קי"א משמע לטובה וי"ל כשאין סופן לעשות תשובה הוא לרעה אבל בסופן לעשות תשובה הוא לטובה ועפ"ז יש לפרש דמשה אמר תחלה לצדיקים, כלומר שני רצונים יהוו לצדיקים דאפילו אם יש שני עניני אף על הצדיק אתה מאריך מלהפרע א"ל הקב"ה לא כן אלא הפירוש הוא דחד אף לרשעים. הדר אמר משה רשעים יאבדו דהיינו שברשע עצמו יש שני ארך אף דהיינו אחד לטובה ואחד לרעה דהיינו להאבידו מן העולם כדברי התוספות ולא יהיה לרשעים אותו שהוא לטובה. השיב לו הקב"ה סופך להצטרך שיהיה לטובה, וסיים ונקה לשבים לא ינקה לשאינן שבים בזה רמז לו התירוץ שכתבו התוס' לחלק גם ברשעים לטובה דהיינו בסופן לעשות תשובה אז הוא לטובה. וזה דבר נכון מאד לפענ"ד:

2 מזרחי פתח ↗

ונקה לשבים לא ינקה לשאינם שבים. כל זה בארתיו בפרשת כי תשא:

רש"י על במדבר י״ד:י״ז » « רש"י על במדבר י״ד:כ׳