רש"י על נחמיה ה׳:ז׳

7 וַיִּמָּלֵךְ. וַיִּוָּעֵץ לִבִּי בְּעַצְמִי:

8 וָאָרִיבָה. נִתְוַכַּחְתִּי עִם הַחוֹרִים וְהַסְּגָנִים שֶׁהֵם הָעֲשִׁירִים:

9 מַשָּׁא אִישׁ בְּאָחִיו אַתֶּם. נוֹשִׁים מַדּוּעַ אַתֶּם כָּךְ עוֹשִׂים? הָיָה לָכֶם לְפַרְנֵס הָעֲנִיִּים הַלָּלוּ, וְאַתֶּם מַלְוִים לָהֶם מָמוֹן לִכְבּוֹשׁ בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וּשְׂדוֹתֵיהֶם וְכַרְמֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם:

10 וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָה. הִקְהַלְתִּי וְאָסַפְתִּי עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָה לִצְעוֹק עֲלֵיהֶם, כְּדֵי לְבַיְּשָׁם: