1 אָנָּ֣א אֲדֹנָ֗י תְּהִ֣י נָ֣א אׇזְנְךָֽ־קַ֠שֶּׁ֠בֶת אֶל־תְּפִלַּ֨ת עַבְדְּךָ֜ וְאֶל־תְּפִלַּ֣ת עֲבָדֶ֗יךָ הַֽחֲפֵצִים֙ לְיִרְאָ֣ה אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהַצְלִֽיחָה־נָּ֤א לְעַבְדְּךָ֙ הַיּ֔וֹם וּתְנֵ֣הוּ לְרַחֲמִ֔ים לִפְנֵ֖י הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַאֲנִ֛י הָיִ֥יתִי מַשְׁקֶ֖ה לַמֶּֽלֶךְ׃ פ
1 אָנָּא אֲדֹנָי תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת. בִּתְחִלַּת תְּפִלָּתוֹ אָמַר לָשׁוֹן זֶה שֶׁל תְּחִנָּה, וְכֵן לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ:
4 מַשְׁקֶה. כְּמוֹ בראשית מ:א ״מַשְׁקֵה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם״, וְזֶה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה עזרא ב:סג. כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ: הַתִּרְשָׁתָא הוּא נְחֶמְיָה:
