רש"י על ויקרא ז׳:כ״ו

« רש"י על ויקרא ז׳:כ״ד רש"י על ויקרא ז׳:ל׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

פרט לדם דגים וחגבים. דאל"כ לעוף ולבהמה ל"ל, אבל אין לומר דממעט דם חיה, זה אינו, דחיה בכלל בהמה, ולאו דוקא דגים וחגבים, ה"ה דם אדם, משום דהוי כלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט עוף ובהמה, אבל שאר דם שאינו דם עוף ובהמה לא:

1 גור אריה פתח ↗

פרט לדם דגים וחגבים. פירוש, אף על גב דחגב מין עוף, וכן דגים דומיא לעוף, שהרי עופות גם כן מן הרקק נבראים רש"י בראשית ב, יט, אפילו הכי ממעטינן מן "לעוף ולבהמה" דווקא, אבל לא חגבים ודגים. ולכך לא כתב רש"י 'פרט לדם אדם ודם שרצים', אף על גב דגם כן מכאן ממעטינן, נקט רש"י דאפילו אלו דדומיא לעוף – ממעטינן, כל שכן דיש למעט אדם, דלא דמי כלל לעוף ולבהמה. אבל חיה לא ממעטינן, מפני דהיא בכלל בהמה. ומה שפירש רש"י 'פרט לדם דגים וחגבים', אינו רוצה לומר שהכתוב בא למעוטי דגים וחגבים, דזה אינו, דבפרק דם שחיטה בכריתות כ ע"ב דריש לה בכלל ופרט וכלל – "וכל דם לא תאכלו" כלל, "לעוף ולבהמה" פרט, "אשר תאכל כל דם" פסוק כז חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש וכו', ומרבה שם דם כוי אף על גב שאינו בהמה ואינו עוף, אם כן לא אתיא "לעוף ולבהמה" למעוטי דם דגים ודם חגבים, אלא רש"י רוצה לומר כי בלשון "עוף ובהמה" פרט הכתוב דם דגים וחגבים, שאין הדגים בכלל עוף אף על גב שנבראו מן הרקק, ואין החגבים בכלל עוף אף על גב שהוא דומה לעוף, לא נקרא סתם "עוף", ומכיון דאינו בכלל "עוף" אין לרבות דגים וחגבים, דהא "לעוף ולבהמה" לא משמע דגים וחגבים. ומכלל ופרט וכלל לא אתא, דלא אתא מכלל ופרט וכלל אלא דבר שהוא דומה במה אל הפרט, דהיינו כוי הוא צריך שחיטה כריתות כא. כמו הפרט, ולא דגים וחגבים, שזה אין שייך לו כלל. והשתא דברי רש"י אינם יוצאים מדברי הגמרא כלל מה שאמר 'פרט לדם דגים וחגבים', שלא בא לומר דקרא להכי הוא דאתא, אלא רוצה לומר שלשון "לעוף ולבהמה" הוא פרט לדגים וחגבים, שאינם בכלל עוף ובהמה. ולא הוצרך לומר שאין בכלל הזה דם אדם ודם שרצים, דזה פשיטא, דלא הוי דומה לגמרי לעוף ולבהמה:

2 שפתי חכמים פתח ↗

נוהגת בכל מושבות. וא"ת למה מהפך רש"י ולא מפרש על סדר הקרא. וי"ל, בלא זאת ה"א דכל מושבותיכם בא לרבות כל מה שבמושבותיכם יהא אסור אפילו דגים וחגבים, אבל השתא דכתיב לעוף ולבהמה דממעט דגים וחגבים אם כן קשה למה לי בכל מושבותיכם, אלא בא ללמדנו שאל בחוץ לארץ יהא נוהג לפי שהוא חובת הגוף: וא"ת פשיטא דחובת הגוף הוא נוהג בין בארץ וכו'. ל"פ רש"י ובמסכת קידושין וכו' והתם מפורש הכי, אי לא כתיב בכל מושבותיכם סד"א הואיל ובענין דקרבנות כתיבי בזמן דאיכא קרבן נאסר חלב ודם, בזמן דליכא קרבן לא קמ"ל: ד"ד מתרץ מה שמהפך רש"י לפרש לעוף ולבהמה ואח"כ בכל מושבותיכם בפסוק מוקדם, שהכתוב הוא אומר כל אוכל חלב אשר יקריב ממנה אשה לה' וגו', רצה לומר דוקא מבהמה שראויה להקרבה יש איסור חלב ודם, אבל ממה שאינו ראוי להקרבה אין איסור, ומה שנאמר לעוף ולבהמה היינו עוף תורים ובני יונה, ובהמה היינו טהורה דוקא, ע"ז הייתי מפרש דלהכי אתא בכל מושבותיכם לאסור בכל המינים של דם אפילו אינו ראוי לקרבן, אבל השתא דהך לעוף ולבהמה ממעט דגים וחגבים מכח כלל ופרט וכלל שזכרו, א"כ אין איסור דם בכל המינים, ואם כן קשה ל"ל בכל מושבותיכם, הא בלאו הכי ידענו שאין הדבר תלוי בראוי לקרבן, אלא כל עוף ובהמה אסור בהם, וע"כ מביא רש"י דבמסכת קדושין מתרץ זה:

2 מזרחי פתח ↗

לעוף ולבהמה פרט לדם דגים וחגבים. אבל דם חיה בכלל דם בהמה היא כדאיתא בפ' בהמה המקשה ויליף לה מדכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו ומפרש בתריה איל וצבי ויחמור אבל בת"כ ובכריתו' פרק דם שחיטה תניא וכל דם לא תאכלו שומע אני אף דם מהלכי שתים ודם שרצים ודם בצים ודם דגים וחגבים הכל בכלל ת"ל לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה ויש בהן התר ואיסור והן מין בשר אף כל שיש בהן טומאה קלה וחמורה ויש בהן התר ואיסור והן מין בשר אוציא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה ודם שרצים שאין בהם טומאה חמורה ודם בצים שאינן מין בשר ודם דגים וחגבים שכולן התר פי' יכול יהא דם האדם שהוא מהלכי שתים ודם שרצים וכן דם בצים דהיינו ביצי עופות שרקמו והן מלאות דם בכלל האזהרה שאף על פי שדם השרצים וכן דם ביצי העוף שרקמו הוא באיסור היינו מדרבנן אבל מדאורייתא לא ת"ל לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהן טומאה קלה שהיה טומאת אוכלין וטומאה חמורה לטמא אדם לטמא בגדים שעליו ויש בהן איסור קודם שחיטה והתר לאחר שחיטה והן מין בשר אף כל כיוצא בהן לאתויי דמו של כוי שאע"פ שהוא בריה בפני עצמה ואינו לא בכלל חיה ולא בכלל בהמה אפילו הכי דמו בכלל האזהרה הוי מכיון שהוא כיוצא לבהמה ולעוף אוציא דם האדם שאין בו טומאה קלה ודם השרצים שאין בהם טומאה חמורה ודם ביצים שאינן מין בשר ודם דגים וחגבים שכולן התר שאינן טעונין שתיטה מותרים לעולם שכל אלו אינן באזהרה ואלו מדברי רש"י שאמר פרט לדם דגים וחגבים משמע אבל דם האדם ודם השרצים ודם הבצים הן באזהרה ועוד מדדברי רש"י שאמר פרט לדגים וחגבים ולא אמר מה בהמה ועוף כך אף כל כיוצא בהם משמע שהוא סובר שזה המקרא נדון בכלל ופרט וכל דם לא תאכלו כלל לעוף ולבהמה פרט הני אין אחריני לא ואם כן הוה ליה למיעוטי גם דם האדם ודם השרצים ודם הביצים מאחר שאינן בכלל לעוף ולבהמה ועוד היכי מצי לפרושי המקרא הזה בכלל ופרט והלא מדקתני בברייתא מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהן טומאה קלה וחמורה כו' אף כל כיוצא בהן ומפרש בגמרא אף כל לאתויי מאי אמר רב אדא בר אבין לאיתויי דמו של כוי שאינו בכלל לעוף ולבהמה ואפילו הכי רבייה קרא משום דהוי דומיא דעוף ובהמה משמע דהאי קרא לאו בכלל ופרט דיינינה ליה שאלו היו דנין אותו בכלל ופרט לא היו אומרים מה בהמה ועוף מיוחדין שיש בהן כך אף כל כיוצא בהן משום דהיכא דאיכא כלל ופרט אין לרבות עוד חוץ ממה שכתוב בפרט אע"ג דאיכא אחריני דדמו לפרט ובגמרא הקשו אימא כל דם כלל לעוף ולבהמה פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט עוף ובהמה אין מידי אחרינא לא ותרצו אשר תאכל כל דם חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט אלמא בכלל ופרט וכלל הוא דדיינינן ליה ולא בכלל ופרט כדמשמע מדברי רש"י ז"ל ושמא יש לומר דמכיון דאין שום נפקותא אם נדין המקרא הזה בכלל ופרט או בכלל ופרט וכלל אלא לאיתויי דמו של כוי בלבד שהוא דבר שאינו נמצא אלא במדברות ואין אנו צריכים לדעת דין דמו אחר שאינו נמצא בינינו כלל לא חשש בזה ודן אותו בדין כלל ופרט וזה שאמר פרט לדם דגים וחגבים לאו דוקא דהה"נ פרט לדם האדם ושרצים והבצים אלא שמכיון שדן המקרא בכלל ופרט כמו שנראה מדבריו שמעינן מיניה דעוף ובהמה אין מידי אחרינא לא אבל ליכא למימר שרש"י ז"ל שדן אותו בכלל ופרט ולא בכלל ופרט וכלל הוא משום דלא דמי כללא קמא לכללא בתרא דכללא קמא לאו וכללא בתרא כרת שכבר הקשו זה בגמרא ותרצו הא תנא דבי רבי ישמעאל ברבויי ומעוטי ובכללי ופרטי אשכחן דדרש כי האי גוונא אע"ג דלא דמי כללא בתרא לכללא קמא:

1 בכל מושבתיכם. לְפִי שֶׁהִיא חוֹבַת הַגּוּף וְאֵינָהּ חוֹבַת קַרְקַע נוֹהֶגֶת בְּכָל מוֹשָׁבוֹת, וּבְמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין בְּפֶרֶק א' מְפֹרָשׁ לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר:

2 לעוף ולבהמה. פְּרָט לְדַם דָּגִים וַחֲגָבִים כריתות כ':

1 דברי דוד פתח ↗

לעוף ולבהמה, פרט לדם דגים וחגבים בכריתות ר"פ דם שחיטה דף כ': ת"ר כל דם לא תאכלו שומע אני אפי' דם מהלכי שתים דם ביצים דם חגבים דם דגים הכל בכלל ת"ל לעוף ולבהמה אוציא אני דם שרצים דם ביצים דם דגים דם חגבים ואימא כל דם כלל עוף ובהמה פרט אין בכלל אלא מה שבפרט עוף ובהמה אין מידי אחרינא לא נפש אשר תאכל כל דם חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט ואמרינן שם דמרבה כוי לאיסור דם. וצריך לתת טעם למה לא זכר רש"י רק דגים וחגבים ולא שאר דברים הנזכרים בגמרא דהם אין בהם איסור דם, ונראה הטעם לפי דאמרינן שם בכריתות דשאר דברים יש בהם איסור עכ"פ אבל דגים וחגבים מותר אפילו לכתחילה מש"ה נקט רש"י דגים וחגבים לרבותא דאפילו לכתחילה מותר:

2 גור אריה פתח ↗

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה לעוף ולבהמה, פרט לדם דגים וחגבים תורת כהנים. ע"כ. וקצת קשה, כיצד אפשר למעט דווקא אלו כשלא מדובר בדין דם חיה? מדוע אין ממעטים את כל החיות? וקשה לומר שחיה בכלל בהמה, ואם אמנם כן, היה צריך לומר זאת. פ' צו תשס"ג ורא"ם כתב: אבל דם חיה בכלל דם בהמה היא, כדאיתא בפרק בהמה המקשה חולין ע ע"ב.

« רש"י על ויקרא ז׳:כ״ד רש"י על ויקרא ז׳:ל׳ »