רש"י על ויקרא ו׳:ו׳

« רש"י על ויקרא ו׳:ה׳ רש"י על ויקרא ו׳:ז׳ »

6 שפתי חכמים פתח ↗

אף היא מעל המזבח. וא"ת הרי לעיל הוא פי' ריבה כאן יקידות הרבה, וכולן נדרשו במסכת יומא, וגם אש תמיד הביא לעיל. וי"ל דהכי פי' לעיל ריבה כאן יקידות הרבה ול"ל. בשלמא אש תמיד צריך אני למדרש מזה אש שנאמר בה תמיד, אבל השאר ל"ל, ועל זה פירש רש"י כולן נדרשו כו':

6 משכיל לדוד פתח ↗

אש תמיד אש שנאמר וכו׳. דאל״כ האי תמיד יתירא הוא שהרי כבר כתיב לא תכבה וליכא למימר לעבור עליו בעשה ולא תעשה דבאמרו אש תמיד אין כאן משמעות עשה ולכך דרשו הכי והוא בש״ס דיומא פ׳ טרף. אבל בת״כ דרשו כפשוטו אש תמיד אפילו בשבת אפילו בטומ׳ והשתא ק׳ אמאי שביק רש״י הך דרשה דת״כ דנר׳ דאתיא שפיר כפשטיה דקרא ונקט דרשה דבש״ס שצריך לדחוק קרא ולפ׳ אש תמיד תוקד מעל המזבח וחסר המ״ם. ונר׳ דשבק רבינו אותה דרשה דת״כ משום דאינה כ״כ קרובה למשמעות הפסוק דא״כ הול״ל אש תוקד תמיד. ותו דקשיא ליה דלהא לא נצרכה דכיון דכתיבי בקרא בהדיא מוספי שבת וה״נ בתמיד כתיב במועדו דמניה דרשי׳ אף בשבת אף בטומ׳ מעתה תו לא צריכי׳ להך דרשה ראש תמיד דפשיטא שצריך ליתן האש אי בעו למעבד תמידין ומוספין משו״ה נקט מאי דאיתמר בש״ס. ומיהו לא תיקשי לברייתא דת״כ דיש ליישב דאי לאו אש תמיד ה״א דלעולם אסור להבעי׳ אש על המזבח בשבת ומה אני מקיים במועדו אף בשבת באש היורדת מן השמים ואף על גב דכתיב ונתנו בני אהרן וכו׳ דאמרינן מצוה להביא מן ההדיוט הוה מוקמי׳ לקרא בחול אבל בשבת לא. כתב רחמנא אש תמיד אף בשבת:

6 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה אש תמיד, אש שנאמר בה "תמיד", היא שמדליקין בה את הנרות, שנאמר בה "להעלות נר תמיד" שמות כז, כ, אף היא מעל המזבח החיצון תוקד. ע"כ. לא ידעתי על מה מוסבת תיבת "בה" השלישית, שהרי שם אין מוזכרת אש בכלל. ולכאורה צריך היה לומר שנאמר בהם, בנרות, שהרי גם במנורה לא דיבר שם הכתוב. פ' צו תשמ"ט

7 שפתי חכמים פתח ↗

להטעינן שמן. פירוש, שכל מלת תורה דכתיב בקרא לרבות בא, כמו שפירש"י לעיל:

7 גור אריה פתח ↗

תורה אחת לכולן וכו'. דאין לומר ריבויא ד"תורה" אתא על שאר ד' מנחות, דלא נכתב לעיל דבעי לבונה רק מנחת סולת לעיל ב, ב, דזה אינו, דהא קרא דהכא בכל מנחה איירי, ואם כן בלא ייתורא ד"תורה" יש ללמוד לכל המנחות, וכך פירש בסמוך רש"י פסוק ח 'לפי שלא פירש אלא באחת מן המנחות לכך הוצרך לכלול כולן', ולפיכך "תורת המנחה" לא אתיא אלא למנחת כהן:

6 אש תמיד. אֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ תָּמִיד, הִיא שֶׁמַּדְלִיקִין בָּהּ אֶת הַנֵּרוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּה לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד שמות כ"ז, אַף הִיא מֵעַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן תּוּקַד יומא מ"ה:

7 לא תכבה. הַמְכַבֶּה אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין:

6 מזרחי פתח ↗

אש תמיד אש שנאמר בה תמיד היא שמדליקין בה את הנרות שנאמר בה להעלות נר תמיד אף היא מעל המזבח החיצון תוקד. ביומא בפרק טרף בקלפי כאילו אמר האש שנאמר בה להעלות נר תמיד תוקד מעל המזבח וחסר מ"ם כמו ושמן על ראשך אל יחסר עד יקום גוי אויביו ורבים כן ואם תאמר היכי דרשי האי קרא לענין מנורה והא אצטריך ליה לענין המערכות כדכתב רש"י לעיל על מוקדה ואש המזבח חוקד בו והאש על המזבח תוקד בו אש תמיד תוקד על המזבח כולן נדרשו לענין המערכות שהיו שם י"ל דאפילו לרבי מאיר דאמר בכל יום ארבעה וביום הכפורים חמשה האי קרא דאש תמיד תוקד קרא יתירה הוא ולא אתא אלא למדרש מיניה להדלקת נרות המנורה שתהא מן המזבח החיצון כדלעיל דאי למנין המערכות החמש מקראי דלעיל מפיק להו על מוקדה אחת ואש המזבח תוקד בו תרתי ואש המזבח תוקד בו תלת האש על המזבח תוקד בו ד' והאש על המזבח תוקד בו חמש דדריש תלתא קראי דיקידה ותרי ווי דואש המזבח והאש על המזבח ונשאר קרא דאש תמיד תוקד למדרש מיניה לנרות מנורה שיודלקו מאש המזבח החיצון אבל מדברי רש"י דקאמר ריבה כאן יקידות הרבה על מוקדה ואש המזבח תוקד בו והאש על המזבח תוקד בו אש תמיד תוקד על המזבח כולן נדרשו במסכת יומא שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם נראה דקרא דאש תמיד גם הוא לענין המערכות הוא נדרש וקשה מדבריו אדבריו שכתב אחר זה אש תמיד אש שנאמר בה תמיד היא שמדליקין בה את הנרות וגם מדברי הגמרא אדבריו שהרי לא דרשו כל המערכות אלא משאר המקראות של יקידה כדלעיל לא מקרא דאש תמיד תוקד ושמא יש לומר דלישנא דרש"י דקאמר כולן נדרשו במסכת יומא לא לענין המערכות הוא דקאמר אלא קצתן למערכות וקצתן לדרשא אחרינא ומה שכתב אחר זה שנחלקו רבותינו במניין המערכות הוא מלתא באנפי נפשה:

6 גור אריה פתח ↗

אש שנאמר בו תמיד כו'. וקשיא, דלעיל רש"י פסוק ה דרשינן לענין המערכות, ויש לומר, דבפרק טרף בקלפי יומא מה ע"ב לא דרש "אש תמיד תוקד על המזבח" למערכה, רק להדליק המנורה מן המזבח החיצון, ולכך צריך לומר ד"אש תמיד תוקד על המזבח" פסוקנו דקאמר לעיל רש"י פסוק ה שכולן נדרשו במסכת יומא מה. שנחלקו רז"ל במנין המערכות – לא קאי על אש המזבח תוקד בו "אש תמיד תוקד על המזבח", דאותו הכל מודים דאתי דאש של מנורה יהא ממזבח החיצון, רק ו"האש על המזבח תוקד" פסוק ה בהא פליגי, אבל "אש תמיד תוקד על המזבח" פסוקנו אתא לאש מנורה דיהא על מזבח החיצון, כך נדרש שם:

7 מזרחי פתח ↗

זאת תורת המנחה תורה אחת לכולן. פי' אף למנחת כהנים שכל תורה לרבות הוא בא דאי לאו רבויא ה"א אין טעון שמן ולבונה אלא מנחת ישראל בלבד כדכתיב בפרשת ויקרא ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה וכתיב בתריה וקמץ משם מלא קומצו כו' והנותרת מן המנחה כו' דמשמע שאין שמן ולבונה אלא בנקמצת בלבד שהיא מנחת ישראל אבל מנחת כהנים שכולה כליל אימא לא קמ"ל וכך היא שנויה בת"כ אבל אין לומר תורה אחת לרבות כל המנחות לשמן ולבונה דלא תימא מנחת סלת בלבד טעון שמן ולבונה כדכתיב בפרשת ויקרא סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה אבל לשאר מנחות לא דא"כ בלא רבויא דתור' נמי שמעינן לה מדכתיב בפרשה הזאת שהיא סתם מנחה משמנה ואת כל הלבונה אשר על המנחה וכתב רש"י ז"ל ולפי שלא פי' כן אלא באחת מן המנחות בויקרא הוצרך לשנות פרשה זו לכלול כל המנחות כמשפטן הלכך עכ"ל דרבויא דתורת אינו אלא לרבות מנחת כהנים לשמן ולבונה כדאמרן שלא למדנו זה רק מרבויא דתורת דאי מפרשה זו שכתוב בה מנחה סתם ה"א במקצת דוקא כדכתיב בה והרים ממנה בקומצו אבל כליל לא:

7 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה וזאת תורת המנחה, ...להטעינן שמן ולבונה האמורין בענין. ע"כ. קצת קשה, למה לא יזכיר גם את המלח. פ' צו תשס"ג וראה רא"ם שנקטו חז"ל דווקא שמן ולבונה, שכן היה עולה בדעתנו לומר, שמנחת כהן אינה טעונה שמן ולבונה, מפני שאינה נקמצת אלא נקטרת כליל, ובפרשת ויקרא הוזכרו שמן ולבונה בפרשיה שהוזכרה בה קמיצה "ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה... וקמץ" - ב, א-ב, לכן צריך להשמיע שאף מנחת כהן טעונה שמן ולבונה. על כך הוסיף הגר"א נבנצל שליט"א: רש"י לא מזכיר כאן מלח כיון שהוא מפרש את הפסוקים ובפסוקים כאן לא נזכר הצורך במלח, הגם שמבחינה הלכתית מנחת כהן צריכה מליחה.

« רש"י על ויקרא ו׳:ה׳ רש"י על ויקרא ו׳:ז׳ »