רש"י על ויקרא ו׳:ד׳

« רש"י על ויקרא ו׳:ג׳ רש"י על ויקרא ו׳:ה׳ »

4 שפתי חכמים פתח ↗

בגדים שבישל. אם היה כתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים, הייתי אומר שהוא חובה, אם היה לבוש עתה בגדי כהונה ילבש עתה בגדי חול, או להיפך. אבל עתה שכתוב ולבש בגדים אחרים, משמע בגדים כמו ראשונים, כלומר אם יהיו הראשונים חולין ילבש גם עתה בגדי חולין, א"כ מ"ש בין ראשונים לאחרונים, לכך פירש רש"י בגדים אחרים, פחותים מהם, אבל אלו ואלו בגדי קודש הם, א"כ למה ופשט, אלא ע"כ דרך ארץ וכו', ואין זה אלא דרך ארץ:

4 מזרחי פתח ↗

ופשט את בגדיו אין זו חובה אלא דרך ארץ שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהיא משמש בהם תמיד בגדים שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו לכך ולבש בגדי' אחרי' פחותין מהם. שכך שנו בת"כ ופשט ולבש יכול כמצות יוה"כ יהא פושט ולובש ת"ל בגדיו בגדיו הקיש בגדים שהוא לובש לבגדי' שהוא פושט מה בגדים שהוא פושט ראויין למלאכתן אף בגדים שהוא לובש ראויין למלאכתן אם כן למה אחרים פחותין מהם ובמסכת יומא פרק בראשונה מייתי לה להא ברייתא דת"כ בלשון ארוך שומע אני כדרך יום הכפורים פושט בגדי קדש ולובש בגדי חול ת"ל בגדיו בגדיו כו' ופרש"י ופשט ולבש האמור בהוצאת הדשן הכתיב אחר הרמת הדשן ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וגו' יכול שמטיל עליו חובה לשנות את בגדיו בין תרומה להוצאה אם בא להוציא הדשן שעל התפוח אחר ההרמה מיד כדרך שהוא חובה על כ"ג בחמש עבודות שביום הכפורים שמשנה את בגדיו בכל העבודות בין זו לזו ראשונה בבגדי זהב שניה בבגדי לבן שלישית בבגדי זהב רביעית בבגדי לבן אף זה ישנה וזה שאין לו לשנות מבגדי לבן לבגדי זהב שהרי הדיוט הוא ואינו משמש בבגדי זהב ישנה בגדי קדש שהרים בהם כמו שאמר ולבש הכהן מדו בד וגו' ויפשוט אותם וילבש בגדי חול שלו ויוציא את הדשן ת"ל בגדיו בגדיו הקיש הכתוב בגדים שהוא לובש לבגדים שהוא פושט מה בגדים שהוא פושט ראויין למלאכה דהיינו למלאכת המזבח שהן בגדי קדש אף בגדים שהוא לובש במצות הדשן בעינן שיהו ראויין למלאכת המזבח שיהיו בגדי כהונה שגם בהוצאת הדשן בעינן כהונה שעבודה היא כהרמת הדשן ואם כן למה נאחר אחרים לא שילבש בגדי חול שלו שבגדי קדש הן אלא שפחותין מהם בדמים כגון שחקים או מפשתן שאינו מזהב ואין דמיהן יקרים ומפני שהאפר מלכלכן כשנושא הדשן עד מחוץ למחנה הצריכה תורה שיהיו שני מיני בגדי קדש האחד להוצאת הדשן והאח' לשאר עבודו' מפני שהוא גנאי למלך שיהא משמש בהן על המזבח עבודת אכילה כדתנא דבי רבי ישמעאל בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו ופי' רש"י שנתעשנו ונתלכלכו בבשול הקדרה אף כאן בהוצאת הדשן אין כבוד למלך לשרת בו שירות אחר וכיון ששני מיני הבגדים הללו שפושט ולובש משל קדש הן ואין כאן חלוף מיני בגדים כמו שיש לכ"ג בגדי זהב ובגדי לבן עכ"ל שזה שאמרה תורה ופשט ולבש לא מפני החובה היא כמו בי"ה דמה הפרש יש בין בגדים שפשט לבגדים שלבש דתרויהו משל קדש ובגדי לבן הן אלא דרך ארץ הוא שלא ילכלך כו' אבל הרמב"ן ז"ל טען ואמר לא ידעתי מניין אמר הרב שאינה חובה כי נראה שמצוה היא על הכהן שהבגדים שיעשו בהן הקרבנות גם הרמת הדשן יהיו נקיים לא שישמש באותן אשר הוציא הדשן והיא מצוה מדרך מוסר העבד לרבו ושמא הרב ימאן זה שהוא סובר שאין שום מצוה לחובה כשיהיה על צד הכבוד בלבד בדרך מוסר העבד לרבו ושפירוש הבריתא הזאת היא ופשט ולבש יכול כמצות יום הכפורים שהיא חובה שיהיה פושט ולובש ככה היא חובה פה שיהיה פושט בגדי קדש ולובש בגדי חול מעבודת הרמת הדשן לעבודת הוצאת הדשן תלמוד לומר בגדיו בגדיו לג"ש ששני הבגדים שפושט ושלובש הן בגדי לבן משל קדש ואחר שהם כן איך אפשר שיהיו לחובה כי מה הפרש יש ביניהם אחר כך חזר ואמר אם כן למה נאמר מאחר ששניהם שוים ואי אפשר שיהיו לחובה למה נאמר אחרים ואמר מהיקרים לפחותים ר"ל על צד הדרך ארץ שאין דרך ארץ שהבגדים שבשל בהן קדרה לרבו ימזוג בהן כוס לרבו:

4 משכיל לדוד פתח ↗

ופשט וכו׳ אין זו חובה וכו׳. פי׳ דק״ל דהא כבר שמעינן מדכתיב לעיל מדו בד וכו׳ שלא ילבש עמהם בגדים אחרים לא של פשתים ולא של צמר לא של קדש ולא של חול. וכדתניא בהדיא בת״כ וכיון שכן אמאי הוצרך למכתב הכא ופשט וכו׳ לא הול״ל אלא ולבש בגדים אחרים וממילא הוה שמעינן דמקמי שילבש את אחרים צריך לפשוט את אלו דהא בד כתיב בהו דאין להוסיף עליהם אלא דאי כתב רחמנא ולבש בגדים אחרים בלא ופשט הוה שמעינן שהיא חובה דוקא ללבוש מין בגדים אחרים להוצאת הדשן וממילא הו״א דהיינו בגדים של חול שהרי בכהן הדיוט לא שייך ביה רק מין אח׳ של בגדי קדש משו״ה כתיב ופשט ולבש דמשום שצריך לפשוט את אותם הבגדים החשובים כדי שלא יטנפם בהוצאת הדשן ושוב לא יהיו ראויים לעבודות אחרות משו״ה צריך שילבש בגדים אחרים פחותים מהן ומיהו הנהו נמי של קדש נינהו דמקיש בגדיו לבגדים. אבל אם הכהן אין דעתו ללבוש עוד אותם הבגדים לשום עבודה שכבר הם שחקים פשיטא שא״צ לפשטם אלא יכול להתעסק בהוצאת הדשן באותם הבגדים עצמם ששימש בתרומת הדשן דלא הצריכו קרא ללבוש בגדים אחרים אלא על צד דרך ארץ ומשום דחסה תורה על ממונם של ישראל והילכך דוקא כשאני קורא בו ופשט דהיינו שדעתו לשמש עוד באותם בגדים דמדינא צריך לפשטם לפי שלא יהיו עוד ראויים אז אני קורא בו ולבש וכו׳ וכשאיני קורא בו ופשט איני קורא בו ולבש וה״ט דנקט רש״י בגדים שבישל וכו׳ אל ימזוג וכו׳ ולכאורה ק׳ שהמשל הוא להיפך מהנמשל דהכא התרומה שהיא דמיון מזיגת הכוס היא קודמת להוצאה שהיא דמיון הבישול אבל עפ״י דרכנו ניחא דלא קפיד קרא אלא דוקא כשיש בדעתו לשמש עוד שאר עבודות אחר כך באותם הבגדים הא לא״ה אין קפידא. ובזה אזדא לה קושיית הרמב״ן שטען על רבינו וזה לשונו ולא ידעתי מניין אמר הרב שאינה חובה כי נראה שמצוה היא על הכהן שהבגדים שעשה בהן הקרבנות גם הרמת הדשן יהיו נקיים וכו׳ עכ״ל. והרא״ם זכרונו לברכה בדחק ליישב ע״ע. ולדידן ניחא דהרב ה״ק אין זו חובה כלו׳ דעכ״פ יהא מוכרח לשנות הבגדים כשבא להוציא הדשן אלא חובה מהלכות דרך ארץ ונפקא מינה שאם אין בדעתו להשתמש עוד באותן הבגדים שתרם בהן מצי נמי למעבד בהו הוצאת הדשן וא״צ לשנות:

5 שפתי חכמים פתח ↗

שנחלקו רבותינו במנין. והמנין הגדול שבכולן בכל יום היו ד' מערכות, אחת מערכה גדולה שהיה מקבל כל העולות, ואח"כ היה מסדר עוד על אותה מערכה גדולה שני גזרי עצים, והוא מערכה של קיום האש, מפני שאם לא היתה המערכה הגדולה מתגברת זאת המערכה של שני גזירי עצים שהיו מוסיפים עליה היה מקיימת אותה ומגברת, ואח"כ הוא מסדר עוד עליה מערכה אחרת, כדי להקטיר עליה האברים שלא נתעכלו, וקודם המערכה של שני גזרי עצים היה מסדר מערכה שניה של קטורת בצד המערכה הגדולה בקרן מערבית דרומית ומשוך מן הקרן ד' אמות לצד צפון, וקורין אותה של קטורת מפני שממנה חותה גחלים להכניס למזבח הפנימי שחרית וערבית להקטיר עליהם קטורת:

5 דברי דוד פתח ↗

והאש על המזבח תוקד בו, ריבה כאן יקידות הרבה בפ' טרף בקלפי דף כ"ח אמרי' שבתחילה היו מבעירין אש על מערכה גדולה שיכולה לקבל כל המערכות של אותו יום ואחר שסידר אותה היה נותן עליה שני גזרי עצים שאם לא היתה המערכה הגדולה מתגברת זאת המערכה של שני גזרי עצים היתה מקיימת אותה אח"כ סידר מערכה שלישית להקטיר עליה איברים ופדרים שלא נתעכלו כל הלילה וקודם מערכה של שני גזרי עצים סידר מערכה שנייה כנגד מערכה גדולה בקרן מערבית דרומית, וממנה היו חותין גחלים להכניס למזבח הפנימי להקטיר קטורת שחרית וערבית, וביוה"כ הוסיף עוד אחת. זה קיצור מן הגמרא שם:

5 גור אריה פתח ↗

במנין המערכות. בפרק טרף בקלפי יומא סוף מג ע"ב, שהיה צריך עוד מערכה אצל המערכה הגדולה, שממנה היה חותה גחלים להקטיר קטורת על מזבח הפנימית. ופליגי תנאי התם, שיש אומרים דצריך עוד מערכה לקיום האש, והם שני גזרי עצים, שאם לא היה האש על המערכה הגדולה מתגבר – היה מקיים מן מערכה זאת. ויש שמוסיפין עוד אחת לאיברים ופדרים שלא נתאכלו, שהיה עוד אחת, כדאיתא התם יומא מה.:

4 ופשט את בגדיו. אֵין זוֹ חוֹבָה אֶלָּא דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יְלַכְלֵךְ בְּהוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן בְּגָדִים שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן תָּמִיד — בְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶן קְדֵרָה לְרַבּוֹ, אַל יִמְזֹג בָּהֶן כּוֹס לְרַבּוֹ, לְכָךְ וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים פְּחוּתִין מֵהֶם ספרא:

5 והוציא את הדשן. הַצָּבוּר בַּתַּפּוּחַ, כְּשֶׁהוּא הַרְבֵּה וְאֵין מָקוֹם לַמַּעֲרָכָה, מוֹצִיאוֹ מִשָּׁם; וְאֵין זֶה חוֹבָה לְכָל יוֹם, אֲבָל הַתְּרוּמָה חוֹבָה בְּכָל יוֹם תמיד כ"ח:

4 רש"י על במדבר פתח ↗

מחתת. שֶׁבָּהֶם חוֹתִין גֶּחָלִים לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן, הָעֲשׂוּיָה כְּמִין מַחֲבַת שֶׁאֵין לָהּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת, וּמִלְּפָנֶיהָ שׁוֹאֶבֶת אֶת הַגְּחָלִים:

4 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו אֵין זֶה חוֹבָה אֶלָּא דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יְלַכְלֵךְ בְּגָדִים שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶם בְּהוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן, בְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶן קְדֵרָה לְרַבּוֹ אַל יִמְזֹג בָּהֶן כּוֹס לְרַבּוֹ, לְכָךְ אָמַר "וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים" - פְּחוּתִים מֵהֶם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא ו':ד'. וְהַכַּוָּנָה לְרַבּוֹתֵינוּ בָּזֶה לוֹמַר שֶׁהוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן צְרִיכָה בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, וְאֵין "בְּגָדִים אֲחֵרִים" בִּגְדֵי חוֹל, אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי מִנַּיִן אָמַר הָרַב שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה, כִּי נִרְאֶה שֶׁמִּצְוָה הִיא עַל הַכֹּהֵן שֶׁהַבְּגָדִים שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶם הַקָּרְבָּנוֹת גַּם הֲרָמַת הַדֶּשֶׁן יִהְיוּ בְּגָדִים נְקִיִּים, לֹא יְשַׁמֵּשׁ בְּאוֹתָן אֲשֶׁר הוֹצִיא הַדֶּשֶׁן. וְהַמִּצְוָה מִדֶּרֶךְ מוּסַר הָעֶבֶד לְרַבּוֹ, וּלְכָךְ יִהְיוּ לַכֹּהֲנִים הַבְּגָדִים הַחֲמוּדוֹת לָעֲבוֹדוֹת וְהַפְּחוּתִים לְהוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן. וְכָל זֶה לְפִי הַסְּבָרָא הַזּוֹ שֶׁכְּתָבָהּ הָרַב, אֲבָל יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שָׁם בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא יומא כ"ג אוֹמֵר שֶׁאֵין הוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן צְרִיכָה בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, וְיֹאמַר "וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים" - בִּגְדֵי חוֹל. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא בְּכָךְ הוּא שֶׁיְּצַוֶּה עָלָיו שֶׁלֹּא יְלַכְלֵךְ בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ בְּהוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן אֲבָל יִלְבַּשׁ בִּגְדֵי חוֹל:

4 לבוש האורה פתח ↗

רש"י ולבש בגדים אחרים פחותים מהם ע"כ פי' שהרי למדו חז"ל בברייתא מדכתיב בגדיו בגדים דהוקשו האחרים שלובש לאלו שפושט מה אלו שפושט בגדי קדש הם אף אלו שלובש בגדי קדש הם לפיכך ע"כ בפחותים מיירי דאי בחשובים כאלו למה יפשוט את אלו כדי שלא ילכלך אותם משום בגדים שבישל בהם קדרה לרבו כו' יוציא את הדשן באלו וילכלך אותם ואח"כ לעבודה אחרת ילביש את אלו האחרים אם הם חשובים כאלו שהרי אלו ישארו נקיים אלא בפחותים מיירי כדי שלא ילכלך את אלו ויוכל אח"כ לחזור ולעבוד עבודה על המזבח באלו שהדעת נותן שיעבוד לפני הש"י על המזבח בחשובין שבבגדיו שיש לו דהוצאות הדשן אע"ג דגם היא עבודה כיון שצריכה בגדי קדש אינה חשובה כ"כ כעבודה שעובדים במזבח:

5 מזרחי פתח ↗

והאש על המזבח תוקד בו ריבה כאן יקידות הרבה כו'. ותניא בת"כ ומייתי לה בפרק טרף בקלפי בכל יום היו שם שתי מערכות וביום הכפורים שלש אחת מערכה גדולה ואחת מערכה שניה של קטורת ואחת שמוסיפין בי"ה דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר בכל יום שלש ובי"ה ארבע אחת מערכה גדולה ואחת מערכה שניה של קטורת ואחת של קיום האש ואחת שמוסיפין בי"ה רבי מאיר אומר בכל יום ארבע ובי"ה חמש אחת מערכה גדולה ואח' מערכה שניה של קטרת ואחת של קיום האש ואחת של אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב ואחת שמוסיפין בי"ה פירוש בתחלה היו מבעירין אש על מערכה גדולה ונקראת גדולה מפני שלא היתה המערכה ההיא בעבור עולת התמיד בלבד אלא גדולה מאד שתוכל לקבל בתוכה כל ההקטרות של אותו יום עד תמיד של בין הערבים כדתניא בת"כ מניין שיעשה מערכה גדולה שתתקבל עליה כל העולות ת"ל עליה כו' ואחר שסדר אותה היה נותן עליה אחר כך שני גזרי עצים כדי להוסיף לה הבערה יתרה וזאת המערכה נקראת מערכה של קיום האש מפני שאם לא היתה המערכה הנדולה מתגברת זאת המערכה של שני גזרי עצים שהיו מוסיפין עליה היתה מקיימת אותה ואחר המערכה הגדולה והמערכה של קיום היה מסדר עליה עוד מערכה אחרת כדי להקטיר עליה האברים שלא נתעכלו אם מפני שלא נתנו על המערכה הגדולה ואם מפני שלא הספיקו להתאכל הרי ג' מערכות זו אחר זו וכולן על מקום המערכה הגדולה וקודם המערכה של קיום היה מסדר מערכה שניה של קטרת בצד המערכה הגדולה בקרן מערבית דרומית משוך ממנה ארבע אמות לצד צפון כדתנן במסכת תמיד וקורין אותה של קטורת מפני שממנ' חותין גחלים להכניס למזבח הפנימי שחרית וערבית להקטיר עליה קטרת תמיד פרס שחרית ופרס ערבית וכולהו ילפי להו רז"ל מקראי ואני לא באתי רק לפרש המערכות האלו מה הן ואיך הנחתן וסדורן:

5 גור אריה על ויקרא פתח ↗

אש שנאמר בו תמיד כו'. וקשיא, דלעיל רש"י פסוק ה דרשינן לענין המערכות, ויש לומר, דבפרק טרף בקלפי יומא מה ע"ב לא דרש "אש תמיד תוקד על המזבח" למערכה, רק להדליק המנורה מן המזבח החיצון, ולכך צריך לומר ד"אש תמיד תוקד על המזבח" פסוקנו דקאמר לעיל רש"י פסוק ה שכולן נדרשו במסכת יומא מה. שנחלקו רז"ל במנין המערכות – לא קאי על אש המזבח תוקד בו "אש תמיד תוקד על המזבח", דאותו הכל מודים דאתי דאש של מנורה יהא ממזבח החיצון, רק ו"האש על המזבח תוקד" פסוק ה בהא פליגי, אבל "אש תמיד תוקד על המזבח" פסוקנו אתא לאש מנורה דיהא על מזבח החיצון, כך נדרש שם:

5 רש"י על ויקרא פתח ↗

על העלה. מִלְּבַד הָעוֹלָה; לִמְּדָנוּ שֶׁתִּקְדֹּם עוֹלַת תָּמִיד לְכָל קָרְבָּן עַל הַמַּעֲרָכָה זבחים פ"ט:

« רש"י על ויקרא ו׳:ג׳ רש"י על ויקרא ו׳:ה׳ »