רש"י על ויקרא ו׳:ט״ו

« רש"י על ויקרא ו׳:י״ד רש"י על ויקרא ו׳:ט״ז »

15 שפתי חכמים פתח ↗

המשיח מבניו תחתיו. לכך פירש"י כן ושינה הקרא, לפי שמצינו לפרש המשיח תחתיו המשיחות תהיה תחתיו, או מצינו לפרש המשיח תחתיו מבניו יעשה יעשה אותה קרבן, כלומר הבן יעשה קרבן, לכך פי' רש"י כן, שינה הקרא כדי שיהא תחתיו דבוק עם מבניו ולא עם המשיח, שתחתיו לא יאמר אלא איש במקום איש. ועיין בקצ"מ ומהר"ן וג"א וד"ד כל א' יש לו בזה דרך בפני עצמו: קצ"מ פירוש, לפי מצב הכתוב משמע המשיח תחתיו מבניו יעשה המנחה הזאת, לאפוקי משיח שאינו מבניו לא יעשנה, וזה אינו. אבל עכשיו יהיה פירושו המשיח מבניו תחתיו יעשנה, לאפוקי שאינו משיח מבניו לא יעשנה תמיד:

15 גור אריה פתח ↗

המשיח מבניו תחתיו. רוצה לומר, כי "מבניו" קאי על "המשיח", ויש להיות דבוק "מבניו" אל תיבת "משיח", אבל "תחתיו" קאי על האב, ואין לחלק תיבת "מבניו" מן "המשיח", כיון דשניהם מדברים מן כהן המשיח:

15 משכיל לדוד פתח ↗

כליל וכו׳ אין נקמצת להיות וכו׳. כלומר נקמצת היא אלא שאין נקמצת להיות שיריה נאכלים כמנחת ישראל אלא כלה כליל שהקומץ קרב בעצמו והשיריים קרבין בעצמן והיינו אליבא דר״ש בפר׳ אלו מנחות ופירש כוותיה משום דפשטא דמלתא משמע הכי. והנח״י פירש כוונת הרב להיפך מדברינו דהיינו דאתא לאפוקי מדעת ר״ש אלא כרבנן דאינה נקמצת כלל ע״ש. ולעד״נ דפשט דברי רש״י מוכח כוותין:

16 שפתי חכמים פתח ↗

שוה לגבוה. כלומר, מפני שאמר כליל תהיה ולא אמר אם לגבוה אם להדיוט, מש"ה פירש כולה לגבוה, כלומר לשרפה:

15 המשיח תחתיו מבניו. הַמָּשִׁיחַ מִבָּנָיו תַּחְתָּיו:

16 כליל תקטר. אֵין נִקְמֶצֶת לִהְיוֹת שְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין אֶלָּא כֻּלָּהּ כָּלִיל, וְכֵן כָּל מִנְחַת כֹּהֵן שֶׁל נְדָבָה כָּלִיל תִּהְיֶה:

15 רש"י על ויקרא פתח ↗

וזאת תורת המנחה. תּוֹרָה אַחַת לְכֻלָּן — לְהַטְעִינָן שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה הָאֲמוּרִין בָּעִנְיָן, שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה אֶלָּא מִנְחַת יִשְֹרָאֵל שֶׁהִיא נִקְמֶצֶת, מִנְחַת כֹּהֲנִים שֶׁהִיא כָּלִיל מִנַּיִן? תַּ"ל תּוֹרַת ספרא:

15 מזרחי פתח ↗

המשיח תחתיו מבניו המשיח תחתיו. כי תחתיו לא יאמר אלא על איש במקום איש זה תחת זה ולכן מלת תחתיו דבקה עם מבניו שמורה על איש לא עם המשיח אלא שהוא מהופך מבניו תחתיו:

16 גור אריה פתח ↗

וכן כל מנחת נדבה וכו'. ופירוש, אל תאמר מדגלי רחמנא כאן דמנחת כהן משיח כולה כולה כליל פסוק טו שמע מינה מנחת כהן של נדבה אינה כולה כליל, דזה אינו, דודאי כולה כליל, כדכתיב גבי מנחת כהן "כליל תהיה", ופירושו דהיא נקטרת כולה. ואף על גב דלא כתיב בהדיא "כליל תקטר" גבי מנחת כהן כדכתיב כאן פסוק טו "כליל תקטר", מכל מקום פירושו גם כן שכליל תהיה, שהיא שוה כולה לגבוה:

« רש"י על ויקרא ו׳:י״ד רש"י על ויקרא ו׳:ט״ז »