רש"י על ויקרא ה׳:ט׳

« רש"י על ויקרא ה׳:ח׳ רש"י על ויקרא ה׳:י׳ »

9 שפתי חכמים פתח ↗

לשמה. מפורש הוא לעיל בחטאת דנשיא והוא דחזר וכתב לפי שזה מיירי בחטאת העוף ולעיל מיירי בחטאת בהמה ולא ראי זה כראי זה מש"ה חזר ופי' כאן:

9 רש"י על ויקרא פתח ↗

חטאת הוא. לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר, שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ פָּסוּל ספרא:

9 גור אריה פתח ↗

לשמה כשירה שלא לשמה פסול. אף על גב דכבר ילפינן זה גבי חטאת נשיא, כמו שכתב רש"י למעלה ד, כד, הכא שאני, דבחטאת עוף איירי, ולא ראי זה כראי זה:

10 שפתי חכמים פתח ↗

כדת. פירוש שהיא נמלקת בשני סימנים ובכל התורות המפורשים בה ואמר כדת במקום כמשפט משום דלא שייך בקרבן שום דין ומשפט:

10 מזרחי פתח ↗

כמשפט כדת האמורה בעולת העוף של נדבה בראש הפרשה. פי' כמשפט הכתוב בעולת העוף של נדבה שהיא נמלקת בשני סימנין ובכל התורות המפורשות בה ואמר כדת במקום כמשפט משום דמלת דת מצאנוה נאמרת על החוק הקצוב והמנהג הקדום והדת נתנה בשושן הבירה ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת ומפני שפירש כמשפט האמור פה איננו מענין דין המשפט רק עניין חוק שפי' כפי החוק האמור בעולת העוף לפיכך אמר כדת במקום כמשפט אבל בת"כ ובפ"ק דחולין אמרו מאי כמשפט כמשפט חטאת בהמה ופרש"י דעשיר דלעיל מיניה שהרי עולה זו באה חליפין לה הלכך לה אקשה למילף מיניה מה חטאת בהמה אינה באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית אף עולת העוף כן ולא מצינו בשום מקום שיאמרו כמשפט עולת העוף של נדבה כמו שכתב רש"י כאן וגם לא כמשפט עולת בהמה של נדבה אלא גבי כמשפט הכתוב בעולת יום שמיני של מלואים דכתיב ביה קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה וכתיב בתריה ויקרב את העולה ויעשה כמשפט ותניא במסכת ביצה בפרק יום טוב ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה למד על עולת חובה שטעונה סמוכה אבל כמשפט הכתוב פה לא מצינו בשום מקום שיאמר לא כמשפט עולת העוף של נדבה ולא כמשפט עולת בהמה של נדבה ולכן על כרחינו לומר שרש"י ז"ל פירש זה על פי פשוטו של מקרא כמנהגו תמיד לפרש המקראות לפי פשוטן ולא על פי מדרש רז"ל כשהן רחוקין מפשוטו של מקרא כמו שגלה דעתו בפסוק וישמעו את קול יי' אלהים מתהלך בגן וגו' וכן כתב גם רבינו ישעי' הראשון בפירוש ת"כ בפסוק ואת השני יעשה עולה כמשפט דפשטיה דקרא משמע כמשפט עולת נדבה הכתוב למעלה שהיא נחלקת בשני סימנין ובכל התורות המפורשות בה אבל חכמים דרשו כמשפט חטאת בהמה הכתוב לעיל מיניה בקרבן עשיר וכן מה שכתב אחר זה כי חטאת היא ואין בדין שיהא קרבנה מהודר אינו אלא לפי פשוטו של מקרא אבל רז"ל דרשו בת"כ לא ישים עליה שמן אם נתן פסול ולא יתן עליה לבונה יכול אם נתן פסול ת"ל כי חטאת אי כי חטאת יכול אם נתן עליה שמן תהא כשרה תלמוד לומר היא מה ראית להכשיר בלבונה ולפוסלו בשמן אחר שריבה ומיעט מרבה אני בלבונה שיכול ללקטה ופוסל אני בשמן שאינו יכול ללקטו רבי יהודה אומר חטאת היא הא מנחת כהן גדול אינה חטאת וטעונה לבונה פירוש מנחת חביתין:

9 והזה מדם החטאת. בָּעוֹלָה לֹא הִטְעִין אֶלָּא מִצּוּי, וּבַחַטָּאת הַזָּאָה וּמִצּוּי, אוֹחֵז בָּעֹרֶף וּמַתִּיז, וְהַדָּם נִתָּז וְהוֹלֵךְ לַמִּזְבֵּחַ:

10 חטאת הוא. לִשְׁמָהּ כְּשֵׁרָה, שֶׁלֹא לִשְׁמָהּ פְּסוּלָה ספרא:

9 מזרחי פתח ↗

חטאת היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה. כבר פירשתיו בפסוק חטאת היא דנשיא ע"ש ומה שחזר וכתבו פה מפני שזהו חטאת העוף ואותו הוא חטאת בהמה ולא ראי זה כראי זה:

9 גור אריה על ויקרא פתח ↗

נקמצת ונקטרת שלא לשמה וכו'. פירוש, אף על גב דכבר ילפינן לעיל בחטאת עוף רש"י פסוק ט, הכא שאני דמנחה היא, ולא ראי זה כזה, לכך צריך לכתוב במנחה, וללמוד דקמיצה הוא במקום שחיטה אצל קרבן. ומה שהוסיף כאן 'ונקטרת לשמה כשירה שלא לשמה פסולה', ובחטאת לא בעינן רק שחיטה והזיות הדם לשמה, ומכל מקום צריך לומר שבמנחה צריך הקטרה לשמה גם כן, דיש לומר דחטאת כפרתו בשחיטה והזיות הדם – סגי בשחיטה והזאה לשמה, אבל במנחה, שהקטרת הקומץ הוא במקום הזאה, צריך שיהיה הקטרה נמי לשמה. ולמד רש"י זה, דהא "חטאת היא" הכתוב במנחה נאמר לאחר הקטרה, ולפיכך צריך לומר דאף אהקטרה קאי, לומר שלא לשמה פסול. ולמעלה שכתבנו פ"ד אות כא דבאשם נאמר להלן ז, ה "אשם הוא" לאחר הקטרת האימורים, ולפיכך לא ילפינן מיניה שצריך לשמה זבחים ה ע"ב, התם דאימורין אינם מעכבים הכפרה, וכיון דלא מעכבין הכפרה, אין לומר שאם הקטירה שלא לשמה פסול, אבל הקטרת הקומץ דמעכב הכפרה, ילפינן שפיר דקאי אהקטרה כ"ה ברא"ם:

10 גור אריה פתח ↗

כדת האומר בעולת העוף. נראה לי, אף על גב דבפרק קמא דחולין סוף כא. אמרינן מאי "כמשפט" כמשפט חטאת בהמה דלעיל מיניה דעשיר, ללמוד מה חטאת בהמה אינה באה אלא מן החולין, וביום, ובידו הימנית, אף עולת עוף כן, מכל מקום כתב רש"י 'כמשפט עולת נדבה הכתוב בראש הפרשה לעיל א, יד-יז ', משום שזהו לפי פשוטו של מקרא, אבל רז"ל שהוקשה להם שלא לכתוב כלל "כמשפט", דפשיטא, ד כיון שעשה אותה עולה – בודאי כעולת עוף דינה, אלא ללמוד עוד משפט, לומר שיעשה אותה כמשפט הראוי לחטאת שלפני זה פסוק ו, שהוא בהמה וחטאת, זו שמביא הדל – לא יגרע, ויעשה אותה כמשפט חטאת עשיר כדלעיל:

10 ברטנורא על התורה פתח ↗

כמשפט כדת האמורה בעולת עוף של נדבה תימא כי הוא דלא כתנאי ופרק קמא דחולין חד מפרש בחטאת העוף וחד מפרש בעולת בהמה:

« רש"י על ויקרא ה׳:ח׳ רש"י על ויקרא ה׳:י׳ »