רש"י על ויקרא ב׳:ג׳

« רש"י על ויקרא ב׳:ב׳ רש"י על ויקרא ב׳:ד׳ »

3 שפתי חכמים פתח ↗

חלק בראש. דאל"כ מאי לאהרן ולבניו וכי הוא גרוע מבניו אלא ודאי שנוטל חלק בראש בלא מחלוקת:

3 משכיל לדוד פתח ↗

לאהרן ולבניו כ״ג וכו׳. לומר דלאו דוקא אהרן אלא ה״ה לכל כהן גדול וכמ״ש בת״כ וממ״ש נוטל חלק ולא כתב נוטל מחצה ש״מ דפוסק כרבנן בפ״ק דיומא דאינו נוטל אלא פחות ממחצה ודלא כר׳ שם:

3 גור אריה פתח ↗

אין להם חלק בה. להיות מותר באכילת השריים כ"ה ברא"ם:

4 שפתי חכמים פתח ↗

מאפה תנור. שאם לא פי' אלא שאמר סתם הרי עלי מנחה מביא מנחת סולת כדלעיל:

4 מזרחי פתח ↗

וכי תקריב כו' שאמר הרי עלי מנחה מאפה תנור. בת"כ שאם לא פי' אלא שאמר סתם הרי עלי מנחה מביא מנחת סלת כדלעיל:

4 דברי דוד פתח ↗

וכי תקריב וגו' להכשיר בו שמן שני ושלישי קשה דהא נפקא לן מדכתיב בפרשת תצוה כתית למאיר אבל לא למנחות דשם לא בעינן זך דהיינו הראשון כדפירש"י שם, ונראה דבא להתיר כאן אף השלישי דהו"א למאור בעינן זך דהיינו ראשון ולגבי מנחות אפחתיה חד דרגא דהיינו אף השני כשר קמ"ל כאן דאף הג' כשר, ובזה מתורץ ג"כ לא נכתוב למאור, דהו"א דכאן לא הוכשר אלא שני:

5 שפתי חכמים פתח ↗

האור שורף. פירוש שאינה עמוקה אלא שוליה צפון אצל אוגניה ומתפזר השמן באוגני הכלי לישנא אחרינא אמצעו' קרקעו' שהוא המקום שמניח בו את המנחה היה מוגבה מלמטה למעלה ובולט כעין כלי זכוכית שלנו שהיה גבוה כעין תל באמצעו' כשהיו נותנים המנחה על אותו מקום היה נראה כאלו היא צפה כיון שהיה המקום גבוה:

5 ברטנורא על התורה פתח ↗

ואם מנחה על המחבת שאמר הרי עלי וכולן טעונות שמן יציקה ובלילה מתן שמן בכלי קודם לעשייתן במסכת מנחות יליף מתן שמן בכלי קודם לעשייתה מדכתיב סולת בשמן תעשה במנחת מרחשת וילפינן כל המנחות העשויות בכלי מהדדי ליציקה ובלילה ומתן שמן בכלי מג"ש דקרבנך דכתיב גבי מנחת מחבת וקרבנך כדכתיב במנחת מרחשת ומנחת סלת יליף ליה מדכתיב ויצקת עליה שמן בפסוק של אחר זה וכמו שכתב רש"י בסמוך. מהר"ר:

5 גור אריה פתח ↗

שאומר הרי עלי מנחת מאפה וכו'. דאם לא פירש – יביא מנחת סולת:

3 לאהרן ולבניו. כֹּהֵן גָּדוֹל נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ שֶׁלֹּא בְּמַחֲלֹקֶת וְהַהֶדְיוֹט בְּמַחֲלֹקֶת ספרא:

4 קדש קדשים. הִיא לָהֶם:

5 מאשי ה'. אֵין לָהֶם חֵלֶק בָּהּ אֶלָּא לְאַחַר מַתְּנוֹת הָאִשִּׁים שם:

3 מזרחי פתח ↗

לאהרן ולבניו כ"ג נוטל חלק בראש שלא במחלוקת וההדיוט במחלוקת. בת"כ ובפ"ק דיומא שנינו כהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש ות"ר כיצד מקריב חלק בראש אומר עולה זו אני מקריב מנחה זו אני מקריב כיצד נוטל חלק בראש אומר חטאת זו אני אוכל אשם זה אני אוכל ופי' הרמב"ם בפי' המשנה במסכ' יומא ענינו שיקריב הוא ראשון לכל המקריבים ויקריב אי זה קרבן שירצה וכמו כן יאכל מן הקרבנות הנאכלות אי זה שיעור שירצה פי' לא שיקח לפי השיעור הנופל בחלקו על פי המחלוקת שחולקים המשמרה של כהנים ביניהם ויקח חלקו בראש פירוש מאיזו מנה שירצה וכן פרש"י ביומא ונוטל חלק מחלוקת אכילת קדשים בראש המנה היפה שיבחר לו פי' בראש קודם שיעשו החלוק ביניהם כי הוא אינו מכלל המחלוקת שביניהם דהכי משמע מקרא דלאהרן ולבניו לאהרן תחלה ואחר כך לבניו והמחויב מזה הוא שיקח הכ"ג שלא במחלוקת ובניו ההדיוטות במחלוקת דאס"ד שגם הכהן גדול נוטל במחלוקת מאי לאהרן תחלה ואחר כך לבניו דקאמר הרי חלקו נוטל מ"ל בתחלה מ"ל בסוף ואין סברא לומר בעבור שיטול המנה היפה הנבחרת לו לבד שזה אפילו כשלא יטול בראש וגם נוטל חלקו כאחד מהם אי אפשר שלא יתנו לו מעצמם מהמנה היותר יפה לפי כבודו וקדושתו:

3 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה מאשי ה', ...אלא לאחר מתנות האישים. ע"כ. הוא על־פי "תורת כהנים" יא, א. וראה "שפתי חכמים" אות ר המבאר כי "מתנות אישים" הכוונה לקומץ המועלה לאש. אלא שלפי זה קשה למה היו"ד אחרי האל"ף. פ' ויקרא תשנ"ו הערת הגר"א נבנצל שליט"א: המעתיקים לא הקפידו על הדקדוק אלא על הקלת הקריאה.

4 גור אריה פתח ↗

שאמר הרי עלי מנחה מאפה תנור. אבל אם אמר סתם, צריך להביא מנחת סולת, כמו שהתבאר אות א:

4 משכיל לדוד פתח ↗

וכי תקריב וכו׳ וי״א מושחן וכו׳ מה ת״ל וכו׳. ז״ל הברייתא דת״כ מה ת״ל בשמן בשמן ב׳ פעמים להכשיר בשמן הב׳ ולהכשיר בשמן הג׳ ראב״י אומר מושח את הרקיקין כמין כ״י שאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. משמע דבחד פליגי דת״ק סבר דהא לא מיקרי ריבוי אחר ריבוי הואיל וחד כתוב בחלות ואידך ברקיקין ולכך דריש הנך בשמן בשמן להביא שמן ב׳ וג׳ וראב״י סבר דלהכשיר שמן ב׳ וג׳ לא צריכא דילפינן מכתית למאור ולא למנחות אלא למדרשינהו בריבוי אחר ריבוי אתו. ואף על גב דבשמן קמא כתוב בחלות דרשינן ליה עם שמן בתרא ות״ק אמר לך דמכתית למאור לא הוה ילפינן אלא דכשר שמן ב׳ וג׳ קמ״ל הכא דאפילו למצוה לא בעי ראשון ולפי דרכנו למדנו דמ״ש רש״י מה ת״ל וכו׳ היינו לפי סברא ראשונה:

4 רש"י על שמות פתח ↗

ומשחת אתו. אַף מְשִׁיחָה זוֹ כְּמִין כִי, נוֹתֵן שֶׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ וּבֵין רִסֵּי עֵינָיו וּמְחַבְּרָן בְּאֶצְבָּעוֹ כריתות ה':

5 מזרחי פתח ↗

ואם מנחה על המחבת שאמר הרי עלי מנחת מחבת. שאם לא פירש כן אלא שאמר סתם הרי עלי מנחה מביא מנחת סלת כדלעיל:

5 דברי דוד פתח ↗

ואם מנחה על המחבת כו' אלא צף. במנחות ס"ג פירש"י ששולי הכלי צפון אצל אוגנו ומתפזר השמן אצל אוגנו. ל"א שאמצעית הקרקעית שהוא המקום שמניח בו המנחה היה נקפל מלמטה למעלה ובולט וכשהיו נותנין על אותו המקום הגבוה היתה נראה כאילו היא צפה:

5 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ואם מנחה על המחבת, ...וכולן טעונות ג' מתנות: שמן, יציקה, ובלילה, ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן. ע"כ. וכך סדר ההכנה: א בתחילה מתנה ראשונה נותן מעט שמן בכלי - "מתן שמן בכלי קודם לעשייתן" ועליו נותן את הסולת. ב חוזר ונותן על הסולת מעט מן השמן מתנה שניה. ג בולל הכל יחד, לש את הבלילה במים פושרים ואופה ממנה עשר מצות במחבת או במרחשת - כפי נדרו, ולאחר שנאפו, פותת את המצות לפתיתים ויוצק שמן על הפתיתים מתנה שלישית. וקשה לי למה רש"י מונה פעולות אלה בסדר כרונולוגי הפוך? פ' ויקרא תשמ"ח

« רש"י על ויקרא ב׳:ב׳ רש"י על ויקרא ב׳:ד׳ »