רש"י על ויקרא ב׳:י״ג

« רש"י על ויקרא ב׳:י״ב רש"י על ויקרא ב׳:י״ד »

13 שפתי חכמים פתח ↗

וניסוך המים. פירוש על ידי מלח המים נקרבים במזבח כי המלח מתולדות המים: ג"א נקט ניסוך המים שלא יקשה לך אם בשביל שהבטיח המים יותר ראוי להיות הם עצמם עולים על המזבח ולא המלח ומתרץ דהא נמי הם עצמם עולים על המזבח בניסוך המים. וא"ת א"כ ב' דברים למה מלח וניסוך המים דסגי בניסוך המים שהוא יותר עדיף וי"ל כי המלח והמים הם שני הפכים המים לחים והמלח יבש ולפיכך אין האחד מוציא השני ודברים אלו תבין אותם מאד למה הובחרו אלו שנים למזבח כי יש במדרש הזה דבר נעלם לפי שכל הדברים הם הולכים להעלות מעלין בקדש ולא מורידין ומים עליונים נבדלו מן העליונים ונעשו תחתונים וזהו הפך סדר הבריאה לפיכך לא היו נבדלים מהם עד שהבטיח הש"י אותם להיות קרבים על המזבח ובזה יקנו המעלה שיתעלו במעלין בקדש כו'. ועוד מצינו שלא בחר הש"י למזבח רק ממיני השפלים שאמרו למה בחר בתורים ובבני יונה שאין בעופות יותר נרדפים מן מינים אלו ואין בבהמות וחיות יותר נרדפין רק שור וכבש ועז ובחר השם בהם. גם מצינו בכמה מקומות ללמדך שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו ולפי שהובדלו המים להיות תחתון הובטחו שיעלו במזבח: ד"ד שבא לתרץ למה זכו להקריב מים מלוחים טפי ממים מתוקים לזה תירץ דשאר המים מתוקים זכו פשיטא להקרב בחג. ויש לתת טעם למה זכו המלוחים להקרב בכל קרבן והמתוקים דוקא בחג דהמתוקים דומים לצדיקים והמלוחים דומים לפושעים ומצינו שכל תענית ותפלה צריך שיהיו רשעים בתוכם וראיה מחלבנה שבקטרת וע"כ חלקו כבוד לפושעים שישיבו וגדולה תשובה יותר מצדיק גמור:

13 ברטנורא על התורה פתח ↗

מלח ברית שהברית כרותה למלח שהובטחו מים התחתונים פי' שכשאמר הקב"ה יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים נתרעמו המים התחתונים ואמ' מה נשתנינו מחברינו להיות רחוקים מכסא הכבוד ואז הבטיחן הקב"ה לקרב במזבח במלח וניסוך בחג הכי איתא במדרש:

13 משכיל לדוד פתח ↗

מלח ברית וכו׳ שהובטחו וכו׳. בניסוך המים לחוד לא היו מתקררין דעתם כיון שאינו אלא פעם א׳ בשנה ובמלח לחוד נמי לא היו נוחין לפי שאינם אלא מכשירי הקרבן אבל מעולם לא בא עיקר ההקרבה מהן מש״ה אצט׳ לתרווייהו:

14 שפתי חכמים פתח ↗

בלשון כי. ואז אני יכול לפרשו חובה:

14 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים הֲרֵי אִם מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כִּי, שֶׁהֲרֵי אֵין זֶה רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי בְּמִנְחַת הָעֹמֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִיא חוֹבָה, וְכֵן "וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" במדבר לו ד, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא ב':י"ד. וְהַנָּכוֹן כִּי בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יְצַוֶּה עַתָּה לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה הַזֹּאת אָמַר כֵּן. יֹאמַר כִּי תַּקְרִיב מִנְחַת הַמַּחֲבַת תַּעֲשֶׂנָּה כֵן, וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת כָּכָה תַּעֲשֶׂה, וְאִם מִנְחַת בִּכּוּרִים תִּהְיֶה הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיב כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ, וְהִנֵּה הָ"אִם" כִּפְשׁוּטוֹ. וְטַעַם "וְאִם יִהְיֶה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" כִּי אָמְרוּ גַּם אִם יִנְחֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ כָּל הַיָּמִים וְיִזְכּוּ לְקַדֵּשׁ אֶת שְׁנַת הַיּוֹבֵל, לֹא תַּחְזֹר לָנוּ הַנַּחֲלָה. וְאֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁאָמַר, וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים כֵּן תַּעֲשֶׂה, כְּאוֹמֵר אִם יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ וְתִקְצֹר אֶת קְצִירָהּ וְתָבִיא מִנְחַת בִּכּוּרִים, כֵּן תַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ, כִּי יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ בִּתְנַאי יִזְכְּרֶנָּה לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דברים יא כב כג "אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת וְגוֹ' וְהוֹרִישׁ ה' אֶת כָּל הַגּוֹיִם מִלִּפְנֵיכֶם". וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים:

14 עץ יוסף על אסתר רבה פתח ↗

הדא הוא דכתיב ואם תקריב מנחת בכורים. ובמנחת העומר הכתוב מדבר שהיא באה אביב בשעת בשול התבואה ומן השעורים באה דילפינן אביב אביב דכתיב התם כי השעורה אביב כדאיתא בתורת כהנים מסכת מנחות דף פח ב. ואם תאמר אם כן מה חובה היא ומאי ואם תקריב. כבר תירץ רש"י ויקרא ב יד הרי אם משמש בלשון כי. אבל בתורת כהנים שם תירצוה בענין אחר עיין שם:

13 מלח ברית. שֶׁהַבְּרִית כְּרוּתָה לַמֶּלַח מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, שֶׁהֻבְטְחוּ הַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים לִקָּרֵב בַּמִּזְבֵּחַ בַּמֶּלַח וְנִסּוּךְ הַמַּיִם בֶּחָג:

14 על כל קרבנך. עַל עוֹלַת בְּהֵמָה וָעוֹף וְאֵמוּרֵי כָּל הַקָּדָשִׁים כֻּלָּן מנחות כ':

13 מזרחי פתח ↗

שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח. פי' ע"י המלח נקרבים המים במזבח שהרי המלח מים נקרשי' הוא ונסוך המים דנקט אינו שייך כאן אלא לתשלום המדרש בלבד:

13 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ שֶׁהַבְּרִית כְּרוּתָה לַמֶּלַח מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית שֶׁהֻבְטְחוּ הַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים לִקְרַב בַּמִּזְבֵּחַ בַּמֶּלַח וְנִסּוּךְ הַמַּיִם בֶּחָג, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא ב':י"ג. וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים הוּא. וְר"א אָמַר אבן עזרא על ויקרא ב':י"ג עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הִכְנַסְתִּיךָ בִּבְרִית וְהִשְׁבַּעְתִּיךָ שֶׁלֹּא תַּקְרִיב תָּפֵל וְלֹא יֵאָכֵל, כִּי הוּא דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן. וּבַעֲבוּר שֶׁהוּא בְּרִית בַּקָּרְבָּנוֹת יַעֲשֶׂה הַכָּתוּב זֹאת הַבְּרִית אָב לְכָל הַבְּרִיתוֹת, וְיֹאמַר בְּמַתְּנוֹת כְּהֻנָּה במדבר יח יט וּבְמַלְכוּת דָּוִד דהי"ב יג ה "בְּרִית מֶלַח" כִּי הוּא קַיָּם כִּבְרִית הַמֶּלַח בַּקָּרְבָּנוֹת. אֲבָל ר' אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ שָׁם בְּרִית כְּרוּתָה, מִגִּזְרַת "אֶרֶץ מְלֵחָה" ירמיהו יז ו, וּמְקוֹם הַמֶּלַח נִכְרָת. וְאֵין טַעַם לִדְבָרָיו. וּמִפְּנֵי שֶׁאָמַר בְּכָאן "בְּרִית אֱלֹהֶיךָ" וְלֹא אָמַר "בְּרִית ה'" כִּלְשׁוֹן הַפָּרָשָׁה וּכְדֶרֶךְ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת, אוֹ שֶׁיֹּאמַר "בְּרִית ה' אֱלֹהֶיךָ", אֲנִי סוֹבֵר בּוֹ עִנְיָן שֶׁהַמֶּלַח - מַיִם וּבְכֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ הַבָּא בָּהֶם יֵעָשׂוּ מֶלַח, וְהַמַּיִם בְּתוֹלְדֹתָם יְרַוּוּ הָאָרֶץ וְיוֹלִידוּ וְיַצְמִיחוּ, וְאַחֲרֵי הֱיוֹתָם מֶלַח יַכְרִיתוּ כָּל מָקוֹם וְיִשְׂרְפוּ, לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ. וְהִנֵּה הַבְּרִית כְּלוּלָה מִכָּל הַמִּדּוֹת, וְהַמַּיִם וְהָאֵשׁ בָּאִים בָּהּ, וְעָדֶיהָ תֵּאתֶה וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה מַמְלֶכֶת הַשֵּׁם כַּמֶּלַח שֶׁיִּתֵּן טַעַם בְּכָל הַמַּאֲכָלִים, וּתְקַיֵּם וְתַכְרִית בִּמְלִיחוּתָהּ, וְהִנֵּה הַמֶּלַח כַּבְּרִית. וְלָכֵן אָמַר הַכָּתוּב דהי"ב יג ה "הֲלֹא לָכֶם לָדַעַת כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נָתַן מַמְלָכָה לְדָוִד עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם לוֹ וּלְבָנָיו בְּרִית מֶלַח עוֹלָם", כִּי הוּא גַּם כֵּן מִדָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, וְלָכֵן אָמַר בַּקָּרְבָּנוֹת במדבר שם "בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִיא", כִּי הַבְּרִית מֶלַח הָעוֹלָם בּוֹ יִתְקַיֵּם וְיִכָּרֵת. וּכְבָר הוֹרֵיתִיךָ שמות לא יג לְהִתְבּוֹנֵן מִדְּבָרֵינוּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים פֵּרוּשׁ שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת הַלָּלוּ "בְּרִית עוֹלָם הִיא":

14 מזרחי פתח ↗

ואם תקריב הרי אם משמש בלשון כי שהרי אין זה רשו' כו' וכן אם יהיה היובל. פי' הרי אם משמש בלשון כאשר שכן פי' שם בפסוק ואם מזבח אבנים ואם משמש בלשון כאשר וכן ואם תקריב מנחת בכורים ומה שכתב פה הרי אם משמש בלשון כי שהיא מלה משמשת בד' לשונות אי דילמא אלא דהא ולא ידענו אי זה מד' לשונו' הוא משמש פה הוא מפני שמלת אם אינה משמש בלשון כאשר אלא באמצעות מלת כי מאחר שמלת כי במקום אם שהוא א' מהד' לשונות הנה גם מלת אם משמשת בלשון כי ואחר שמלת כי משמשת בלשון אשר כמו כי יבא אלי העם וכן כי זה משה האיש שכלן נדרשין במקום אשר כדפרש"י בשלהי גיטין הנה גם מלת אם משמשת בלשון כאשר ורש"י ז"ל לא כיון פה רק להעתיק מלת אם למלת כי להשיב הפרטי כללי שאז יוכל לפרשו לחובה וזהו שאמר אחר זה שהרי אין זה רשות ומה שאמר וכן אם יהיה היובל ובמכילתא לא אמר ר' ישמעאל שהם חובה ולא רשות אלא ג' בלבד אם מזבח אבני' אם כסף תלוה ואם תקריב מנחת בכורי' והביאו רש"י ז"ל בפסוק ואם מזבח אבני' הוא מפני שסובר שפירוש אם יהיה היובל הוא כרבי יהודה שאמר מכאן שעתיד היובל להפסק והביאו גם רש"י בפרשת מסעי על פי מדרשו של ר' יהודה ופה פי' אותו לחובה ואמר שהוא במקום כאשר מפני שהוא עומד פה במלת ואם תקריב שהיא במקום כאשר ופיר' גם אותו כמוהו כדי שלא יצטרך למדרשו של ר' יהודה שהוא רחוק מדרך הפשט שירמוז על הפסקו בזמן החרבן או שמא הוא סובר כר"ש כמו שחלק על דברי ר' יהודה בת"כ על מלת ואם תקריב שר' יהודה אומר עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור וכן הוא אומר ואם יהיה היובל עתיד היובל לפסוק ולחזור רבי שמעון אומר ואם תקריב זו מנחה באה חובה אי יכול נדבה כשהוא אומר והבאתם את עומר כו' למד שאינה באה אלא חובה אם כן למה נאמר ואם לומר אם מביאים אתם אותה לרצון מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה כך הוא חולק ג"כ על פסוק ואם יהיה היובל ולפיכך פי' רש"י הפסוק של ואם יהיה היובל פה כדברי רש"י ובפרשת אלה מסעי כדברי רבי יהודה כמנהגו בכמה מקומות ואף על פי שיש לטעון על שפירש מלת ואם תקריב בלשון כאשר שאינו לא כרבי יהודה ולא כר"ש לא כרבי יהודה דהא אמר עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור ומלת ואם תלוה כשאר כל אם שבמקרא ולא כרב שמעון דהא אמר אם כן למה נאמר ואם לומר אם מביאים אתם אותה לרצון כו' אלמא לדידיה נמי תלויה היא שמא י"ל שרש"י ז"ל פי' המלה לפי פשוטו של מקרא והדרש כדברי רבי שמעון כי כן דרכו תמיד בפי' החומש שימשיך דברי רבותינו על פי פשוטו של מקרא כדי ליישב דבר דבור על אופניו:

14 רש"י על שמות פתח ↗

ואם מזבח אבנים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת חוּץ מִג', וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, הֲרֵי אִם זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר – וְכַאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִי מִזְבַּח אֲבָנִים לא תבנה אתהן גזית, שֶׁהֲרֵי חוֹבָה עָלֶיךָ לִבְנוֹת מִזְבַּח אֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה דברים כ"ז – וְכֵן אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה שמות כ"ב, חוֹבָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דברים ט"ו – וְאַף זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר – וְכֵן וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים ויקרא ב', זוֹ מִנְחַת הָעֹמֶר שֶׁהִיא חוֹבָה, וְעַל כָּרְחֲךָ אֵין אִם הַלָּלוּ תְּלוּיִין אֶלָּא וַדָּאִין, וּבִלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר הֵם מְשַׁמְּשִׁים: גזית. לְשׁוֹן גְּזִיזָה, שֶׁפּוֹסְלָן וּמְכַתְּתָן בְּבַרְזֶל: כי חרבך הנפת עליה. הֲרֵי כִּי זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן פֶּן, שֶׁהוּא דִּילְמָא – פֶּן תָּנִיף חַרְבְּךָ עָלֶיהָ: ותחללה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ בַּרְזֶל חִלַּלְתָּ, שֶׁהַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם וְהַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם, אֵין זֶה בַּדִּין שֶׁיּוּנַף הַמְקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ מכילתא. וְעוֹד שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מֵטִיל שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לְפִיכָךְ לֹא יָבֹא עָלָיו כּוֹרֵת וּמְחַבֵּל; וַהֲרֵי דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אֲבָנִים שֶׁאֵינָן רוֹאוֹת וְלֹא שׁוֹמְעוֹת וְלֹא מְדַבְּרוֹת, עַל יְדֵי שֶׁמְּטִילוֹת שָׁלוֹם אָמְרָה תּוֹרָה וְלֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל, הַמֵּטִיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא תְבוֹאֵהוּ פֻּרְעָנוּת שם:

14 גור אריה פתח ↗

משמש בלשון כי. ולעיל בפרשת יתרו שמות כ, כב פירש "אם מזבח אבנים תעשה לי" 'כאשר מזבח אבנים', דמה שפירש כאן בלשון 'כי' – רוצה לומר גם כן דהוא משמש בלשון 'כאשר', רק דלמעלה בפרשת יתרו כתב הפירוש, ובודאי פירושו 'כאשר', אבל כאן רצה לפרש מה ענין "אם" ללשון 'כאשר', ומפרש דמשמש בלשון 'כי', שהרי 'כי' משמש בארבע לשונות גיטין צ., והאחד מהם 'אי' שם, והוא 'אם', ואם כן כמו שלשון 'כי' משמש בלשון 'אם', הכי נמי 'אם' משמש בלשון 'כי', ומאחר שלשון 'אם' משמש בלשון 'כי', ומצינו 'כי' משמש בלשון 'כאשר' – "כי יבוא אלי העם לדרוש" שמות יח, טו, דאין לשון 'כאשר' רק כמו 'דהא', והוא שמוש אחד גם כן מלשונות 'כי', שהם; אי, אלא, דילמא, דהא גיטין צ., הכי נמי משמש לשון 'אם' בלשון 'כאשר' כ"ה ברא"ם:

« רש"י על ויקרא ב׳:י״ב רש"י על ויקרא ב׳:י״ד »