רש"י על ויקרא כ״ז:ל׳

« רש"י על ויקרא כ״ז:כ״ט רש"י על ויקרא כ״ז:ל״א »

30 שפתי חכמים פתח ↗

במעשר שני. מדכתיב כאן קדש לה' ובמעשר שני כתיב בערתי הקודש מן הבית וילפינן קדש קדש מהדדי. לאפוקי מעשר ראשון חולין גמורין הן דכתיב ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן:

30 גור אריה פתח ↗

במעשר שני הכתוב מדבר. אבל לא במעשר ראשון, דהא מעשר ראשון חולין גמורים הם, כדכתיב בפרשת קרח במדבר יח, כז "ונחשב לכם תרומתכם כתבואת גורן וכתבואת יקב", וכאן כתיב "קדש לה'", אלמא דהוא קודש, אלא במעשר שני מדבר הכתוב, שנקרא "קודש" בכל מקום:

30 משכיל לדוד פתח ↗

מזרע הארץ דגן וכו׳. רבינו אזיל לשיטתיה דכתב בכמה דוכתי ומנייהו בר״פ כיצד מברכין דליכא חיובא דמעשר מן התורה אלא דגן ותירוש ויצהר וכל השאר מדרבנן אבל דעת הרמב״ם בפ״ב מה׳ תרומות דלאו דוקא דגן ותירוש ויצהר אלא ה״ה כל דדמי להו שהוא מאכל אדם ויש לו בעלים וגידולו מן הארץ עיין שם. ותמיהא לי על הגאון הרא״ם ז״ל דפי׳ בפשיטות דברי רש״י דהכא דלאו דוקא וכו׳ וכשיטת הרמב״ם ואיך לא השגיח הרב שאין זו שיטת רש״י ז״ל:

31 גור אריה פתח ↗

ממעשרו מוסף חומש ולא ממעשר חברו. כבר נתבאר למעלה אות ז הטעם הפודה דבר משלו צריך להוסיף חומש, והפודה דבר שאינו שלו אין צריך להוסיף עליו חומש:ברוך ה' לעולם אמן ואמן תהלים פט, נג:יהי שם ה' מבורך לעולם אמן ואמן ר' תהלים קיג, ב:סליק ספר ויקרא:

32 שפתי חכמים פתח ↗

ועגלים. לפי שאין מצוה זו נוהגת אלא בבקר וצאן בלבד שנאמר ובקר וצאן:

32 משכיל לדוד פתח ↗

תחת השבט וכו׳ מוציאן וכו׳ לאו דוקא מוציאן כדאמרינן בגמרא פ׳ בתרא דבכורות ויליף לה מדכתיב כל אשר יעבור מעצמו לא שיוציאנו בידיו אלא אמותיהן מעמיד בחוץ והן גועות והטלאים שומעין קולן ויוצאים. וכ״פ הרמב״ם פ״ז מה״ב. וק״ק על רש״י ז״ל דכתב ל׳ מוציאן דמשמע ביד ולא ביאר דבר שהוא ברור ומוסכם בגמרא ופשטא דקרא נמי הכי מוכח:

33 בכורות פתח ↗

אֵימָא: אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְקָדָשִׁים — תְּנֵהוּ עִנְיָן לִבְכוֹר, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְקָדוֹשׁ כְּשֶׁהוּא בַּעַל מוּם — לִיקְרַב נָמֵי כְּשֶׁהוּא בַּעַל מוּם, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא!

30 וכל מעשר הארץ. בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר:

31 מזרע הארץ. דָּגָן:

32 מפרי העץ. תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר:

33 לה' הוא. קְנָאוֹ הַשֵּׁם. וּמִשֻּׁלְחָנוֹ צִוָּה לְךָ לַעֲלוֹת וְלֶאֱכֹל בִּירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר דברים י"ד, וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְגוֹ' עי' קידושין נ"ד:

30 מזרחי פתח ↗

וכל מעשר הארץ במעשר שני הכתוב מדבר. דכתיב ביה קדש ליי' וכל מקום שנאמר במעשרות קדש אינו אלא מעשר שני כמו שנאמר להלן בערתי הקדש מן הבית ואלו מעשר ראשון חולין גמור הוא שנאמר ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מה גורן ויקב חולין לכל דבר אף מעשר ראשון שנטלה תרומתו חולין לכל דבר וכתיב ביה נמי ואם גאלו יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו ואלו מעשר ראשון לאו בר פדיון הוא:

30 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1287 הנה נקט שלש פעמים שנתינת מעשר היא נתינת ממונו אל ה'. והדבר צריך ביאור, דבשלמא אם היה מדובר במעשר עני, ניחא, שזהו בגדר "מתנות עניים", ו"מתנות עניים" הן נתינה לה', וכפי שכתב בגו"א ויקרא פכ"ג תחילת אות כד: "כי הקרבת הקרבן הוא שנותן ממונו לה', וכן הנותן לקט שכחה ופאה לעניים נותן ממון שלו לעניים, שזהו כמו קרבן לה', שגם מתנת העניים לה' נחשב, שהרי כתיב משלי יט, יז 'מלוה ה' חונן דל'... הרי נתינתו לעני נתינה להשם יתברך, וזהו כאילו הקריב קרבן... כלל הדבר, מאחר שהשם יתברך חייב אותו לתת המתנות אלו לעני, הרי זה רצון השם יתברך לגמרי, ולפיכך כאילו הקריב קרבן לו יתברך". אך הרי הפסוק דברים יד, כב "עשר תעשר" נאמר בעיקרו על מעשר שני, שלשון הפסוקים שם כב, כג הוא "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים", וכמו שביארו רש"י ורמב"ן שם, וכן הוא ברש"י שבועות טז. ד"ה אלא. ומדוע יש במעשר שני, הנאכל לבעליו בירושלים, משום נתינה אל ה'. ושמעתי מרבותי שליט"א לתרץ, כי שיטת רבי מאיר היא שמעשר שני הוא ממון גבוה קידושין נב:, ולמד כן שם נג. מהפסוק ויקרא כז, ל "וכל מעשר הארץ מזרע פרי הארץ וגו' לה' הוא", ופסוק זה עוסק במעשר שני רש"י שם, וראה גו"א שם אות כב, וכך קיי"ל להלכה רמב"ם הלכות מעשר שני פ"ג הי"ז, לכך זהו נתינה לה', שהרי על כך נאמר "לה' הוא".

30 רמב"ן על דברים פתח ↗

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, גַּם זוֹ מִצְוָה שֶׁיְּבָאֵר, כִּי אָמַר ויקרא כז ל וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַה' הוּא קֹדֶשׁ לַה', וְאָמַר שם פסוק לא וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו, וְאֵין זֶה מַעְשַׂר הַלְוִיִּם, כִּי בּוֹ נֶאֱמַר במדבר יח לא וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם, וְהוּא חֻלִּין, וּמָה טַעַם לְפִדְיוֹנוֹ. וְעַתָּה בֵּאֵר כִּי הוּא יְחַיֵּב לְעַשֵּׂר כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, שֶׁיֹּאכַל אוֹתוֹ הוּא עַצְמוֹ וּבָנָיו לִפְנֵי הַשֵּׁם, לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם, כִּי הַכֹּהֲנִים וְהַשּׁוֹפְטִים הָעוֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי הַשֵּׁם מוֹרֵי הַתּוֹרָה יְלַמְּדוּהוּ יִרְאָתוֹ וְיוֹרוּהוּ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת. וּפֵרֵשׁ בְּטַעַם הַפִּדְיוֹן אֲשֶׁר הִזְכִּיר שָׁם, בַּעֲבוּר כִּי לִפְעָמִים יִהְיֶה הַמַּעֲשֵׂר הַרְבֵּה, כִּי יְבָרֶכְךָ הַשֵּׁם, וְהַדֶּרֶךְ יִהְיֶה רַב מִמֶּנּוּ, וְטוֹב לִפְדּוֹתוֹ בְּכֶסֶף וּלְהַעֲלוֹת שָׁם כֶּסֶף הַפִּדְיוֹן. וְלֹא הִזְכִּיר הַחֹמֶשׁ, שֶׁכְּבָר הֻזְכַּר. וְטַעַם הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, וְכָל הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, כַּאֲשֶׁר אָמַר מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ, וְטַעְמוֹ הַיֹּצֵא מִן הַשָּׂדֶה. וְאֵין הַכַּוָּנָה בְּכָל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, שֶׁיְּעַשֵּׂר כָּל הַתְּבוּאָה מִכָּל אֲשֶׁר זָרַע וְלֹא כָּל הַיּוֹצֵא מִן הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. אֲבָל טַעַם הַכָּתוּב שֶׁיְּעַשֵּׂר בַּמִּינִים הַמְחֻיָּבִים בְּמַעֲשֵׂר כָּל תְּבוּאָתוֹ וְכָל הַיֹּצֵא בָּהֶן מִן הַשָּׂדֶה, יַזְהִיר שֶׁלֹּא יְעַשֵּׂר מִן הַבָּא בְּיָדוֹ מֵהֶם הַמִּקְצָת וְיִפְטֹר לוֹ הַמִּקְצָת, אֲבָל יְעַשֵּׂר בֵּין הַמִּדּוֹת שֶׁזָּרַע בֵּין הַנִּתְוַסֵּף עֲלֵיהֶם הַכֹּל בֶּאֱמוּנָה. וְאַחַר כָּךְ דברים י"ד:כ"ג הִזְכִּיר הַמִּינִים הַמְחֻיָּבִים לְהִתְעַשֵּׂר, מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וְכֵן יַזְכִּיר בְּכָל מָקוֹם דברים י"ב:י"ז לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְגוֹ', וְכֵן אָמַר בְּפָרָשַׁת מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה במדבר יח יב כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַה', כִּי אֵלּוּ בִּלְבַד הֵם הַחַיָּבִים בִּתְרוּמָה וּבְמַעַשְׂרוֹת מִן הַתּוֹרָה. וְכֵן מָה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ויקרא כז ל וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ מִפְּרִי הָעֵץ לַה' הוּא, לֹא יְצַוֶּה שֶׁיְּעַשֵּׂר כָּל זֶרַע הָאָרֶץ וְכָל פְּרִי הָעֵץ, אֲבָל טַעְמוֹ כָּל אֲשֶׁר תְּעַשֵּׂר מִזֶּרַע הָאָרֶץ, שֶׁהוּא דָּגָן, וּמִפְּרִי הָעֵץ, שֶׁהוּא תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר, יִהְיֶה לַה'. וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה כָּתַב רַשִׁ"י שם, מִזֶּרַע הָאָרֶץ, דָּגָן, וּפְרִי הָעֵץ, תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר. וִיקַצֵּר הַכָּתוּב שָׁם, כִּי אֵינֶנּוּ מְקוֹם הַמִּצְוָה לְחַיֵּב שֶׁיְּעַשֵּׂר, אֲבָל הוּא מִצְוָה שֶׁיִּהְיֶה הַמַּעֲשֵׂר קֹדֶשׁ לַה' עַד שֶׁיִּפָּדֶה בְּתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ. אֲבָל הַמִּצְוָה בַּתְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת בְּכָל מָקוֹם הֵן דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר. וּפֵרוּשׁ דָּגָן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין הַיְּדוּעִין בַּתְּבוּאָה. וּפֵרוּשׁ תִּירוֹשׁ הַיַּיִן הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר יָשִׁיקוּ הַיְקָבִים. וְיִצְהָר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר בָּהֶן. וְאֵין מִין אַחֵר בְּכָל הַזְּרָעִין וּבְכָל פֵּרוֹת הָאִילָן חַיָּבִין מִן הַתּוֹרָה כְּלָל, לֹא בִּתְרוּמוֹת וְלֹא בְּמַעַשְׂרוֹת. וְיֵשׁ בָּרָיְתוֹת שְׁנוּיוֹת בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים בחקותי פרק יב ט וּבְסִפְרֵי ראה קה לְאַסְמַכְתּוֹת, וְהֵן מֻטְעוֹת, אֲבָל הַדָּבָר הַמִּתְבָּאֵר בַּגְּמָרָא מִן הַתַּלְמוּד הַבַּבְלִי ברכות לו וְהַיְּרוּשַׁלְמִי חלה פ"ד ה"ד וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא כָּךְ הוּא, שֶׁאֲפִלּוּ זֵיתִים וַעֲנָבִים מַעֲשֵׂר שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ מִן הַתּוֹרָה עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר. וְתִהְיֶה בָּזֶה נִזְהָר, שֶׁכְּבָר טָעוּ בּוֹ מִגְּדוֹלֵי הַמְּחַבְּרִים עי' רמב"ם הלכות תרומות פ"ב ה"א. וְטַעַם שָׁנָה שָׁנָה, שֶׁיְּעַשֵּׂר אוֹתוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים זוֹ אַחַר זוֹ, כֵּן קַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ ר"ה יב. וְאַחַר כָּךְ דברים י"ד:כ"ח פֵּרֵשׁ כִּי מִקְצֵה הַשָּׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא מַעֲשֵׂר תְּבוּאָתְךָ שֶׁל הַשָּׁנָה הַהִיא וְתַאֲכִילֵהוּ לָעֲנִיִּים, לוֹמַר כִּי הַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל מַעְשַׂר עָנִי הוּא. וְאָמַר תּוֹצִיא וְגוֹ' וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ, לְלַמֵּד עַל הַבִּעוּר, וְשׁוּב יְבָאֵר אוֹתוֹ בְּפָרָשַׁת כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר דברים כ"ו:י"ב. וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים בתנחומא ראה יח בִּלְשׁוֹן עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר, עַשֵּׂר שֶׁלֹּא תִּתְחַסֵּר, רֶמֶז לִמְפָרְשֵׁי יַמִּים לְהוֹצִיא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לַעֲמֵלֵי תּוֹרָה:

31 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ממעשרו, ...ומה היא גאולתו? יפדנו כדי להתירו באכילה בכל מקום כו'. ההשלמה שבסוגריים ראה אצל ר' אברהם ברלינר, אך אין הוא מציין מקורו. ובדפו"ר אינו. אך כך, בסוגריים, בחומש רש"ר הירש וב"לפשוטו של רש"י". פ' בחקתי תשנ"א הערת הגר"א נבנצל שליט"א: לעניות דעתי ניחא טפי בלי מה שבסוגריים, והשאלה נמשכת עד אחרי "בכל מקום" כלומר יש להציב את סימן השאלה לאחר המילים "בכל מקום".

32 מזרחי פתח ↗

כן עושה לטלאים ועגלים של כל שנה ושנה. שאין מצוה זו נוהגת אלא בבקר וצאן בלבד שנאמר וכל מעשר בקר וצאן וגו':

« רש"י על ויקרא כ״ז:כ״ט רש"י על ויקרא כ״ז:ל״א »