רש"י על ויקרא כ״ו:ד׳

רש"י על ויקרא כ״ו:ג׳ » « רש"י על ויקרא כ״ו:ה׳

1 שפתי חכמים פתח ↗

בעתם בשעה שאין דרך ב"א לצאת. וא"ת מנ"ל לרש"י דלמא בעתם פירושו בעת שצריכים אותם לגשמים. וי"ל מדכתיב גשמיכם ולא כתיב גשם אלא גשמיכם משמע גשם שלכם רצה לומר בעת שצריכין לו וא"כ בעתם ל"ל אלא בא ללמדך בשעה שאין כו':

1 מזרחי פתח ↗

בעתם בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון לילי שבתות. כדתניא בת"כ וכן בפרשת עקב גבי ונתתי מטר ארצכם בעתו כתב רש"י ז"ל בעתו בלילי שבתות ונתן הטעם בזה מפני שהכל מצויין בבתיהן ונראה שהוא סובר שבלילי שבתו' אין שום אדם יוצא מביתו מפני שאסור בכל מיני מלאכה ואפי' בדבור של חול אבל בפ' סדר תעניות אמרו בלילי שבתות ובלילי רביעיות וא"כ צריכין בהכרח לתת טעם משותף לשתי הלילות ואמרו שבשתי הלילות הללו שולטים שני כוכבים רעים ומזיקים והם שבתי בלילי רביעית ומאדים בלילי שבתות ואין האנשים יוצאין מבתיהן מפני ההזק המגיע מהם ליוצאים מבתיהם מאותן הלילות וההזק ההוא נקרא בל' רז"ל אגרת בת מחלת כדתניא בפרק ערבי פסחים אל יצא אדם יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות מפני שאגרת בת מחלת יוצאה היא וי"א רבוא של מלאכי חבלה וכל אחת ואחת יש לה רשות לחבל בפני עצמה כו' ואמרו דוקא בלילות שכל מיני מזיקים שולטין בלילה אבל בימים אע"פ שמאדים שולט בכל יום ג' ושבתי בכל יום שבת עם כל זה אין האנשים נמנעין מלצאת מבתיהן וכן לפי טעמו של רש"י ז"ל דדוקא בלילי שבתות אבל בימי שבתות אע"פ שהן באיסור המלאכה והדבור של חול כמו בלילות אין האנשים נמנעין מלצאת מבתיהן בבתי כנסיות שלהם להתפלל בהם ולבתי מדרשות ללמוד בהם וא"ת מנ"ל לרז"ל לומר זה דילמא בעתם בעת שהגשמים יפים לצמחים שהגשמים שלא בעתם מזיקים יש לומר מייתורא דקרא קא דרשי הכי דאי בעתם בעת שהגשמים יפים לזרעים הוא דקאמר ההוא מגשמיכם נפקא דמדלא קאמר ונתתי הגשמים אלא ונתתי גשמיכם משמע הגשמים הצריכים לכם הוא דקאמר וא"כ מת"ל בעתם ש"מ לדרשא הוא דאתא כדדרשו רז"ל וכן גבי ונתתי מטר ארצכם בעתו ממטר ארצכם משמע מטר הצריך לארצכם מת"ל בעתו שמע מינה לדרשא הוא דאתא כדלעיל:

1 משכיל לדוד פתח ↗

בעתם בשעה וכו׳. דק״ל דמדכתיב גשמיכם ביו״ד לשון רבים ר״ל גשמים טובא דהיינו יורה ומלקוש וא״כ הול״ל בעתותם נמי בלשון רבים דבעתם היינו שם יחיד בכינוי הרבים כלומר בעת שלהם והיכי אפשר לומר ב׳ גשמים בעת א׳ ולכך מפרש דה״ק לעולם יהיה בעת א׳ כל זמן שיבא גשם יהיה באותו עת דהיינו בלילי שבתות. ועפ״י דרכנו למדנו מ״ט לא נקט רש״י בלילי רביעיות ובלילי שבתות כדאמור רבנן בפ״ג דתענית. דא״כ הרי הן שתי עתות. והדרא קושייא דליכתוב בעתותם. לכך נקט בלילי שבתות לבד כדאמור בת״כ דפשטא דקרא הכי משמע. וטעמא דברייתא דת״כ לאו משום הסכנה הוא דלא נפקי אלא משום דכ״ע שכיחי בבתיהם לענג את השבת וליכא שום צורך לצאת. וא״ת א״כ תוקשי לדרשא דגמ׳ כדלעיל דהול״ל בעתותם. לק״מ דהא כי דייקינן על כרחין ליכא למימר דקרא קא נסיב בלילי רביעיות ובלילי שבת משום דלא שכיחי דנפקי משום סכנת אגרת בת מחלת דהא בפרק ערבי פסחים אמרינן דמעיקרא הוה שכיחא בכל ליליא פעם אחת פגע בה ר״ח בן דוסא וא״ל גוזרני עליך שלא תעברי בישוב לעולם. א״ל במטותא מינך שבוק לי רווחא פורתא שבק לה לילי רביעיות ולילי שבתות ע״כ א״כ לא שייך כלל לומר דכתב קרא על מה שיהיה אחר גזרת ר״ח בן דוסא דאילו מקמי הכי ליכא שום הפרש בין לילי רביעיות לשאר לילות א״כ ע״כ עת דקרא ליכא לפרושי אלא בלילי שבת ולאו מטעם סכנה אלא כדאמרן משום דלא שכיחי דנפקי בכדי אלא כ״ע נכנסים לאכול פתן בלילי שבתות ויושבים בבתיהם לבטח. ומיהו אמור רבנן דהשתא מיהא אחר גזרת ר״ח בן דוסא דרגיל עלמא למנועי מלמיפק בלילי רביעיות אה״נ דמצי למיתי מטרא נמי בלילי רביעיות מההיא טעמא דהוה אתי מקמי הכי בליל שבת דהשתא מיהא בלילי רביעיות נמי לא שכיחי דנפקי. וקושטא דמלתא הוא דאמור רבנן ומיהו לאו לפרושי לקרא על לילי רביעיות דע״כ קרא לאו להכי מתוקם כדאמרן. ואף על גב דהתם בפ׳ ע״פ איתא תו דאביי גזר עלה שלא תעבור ביישוב לעולם. מ״מ הא דאמור בעתם בלילי רביעיות וכו׳ ברייתא היא דקדמה לזמן אביי טובא ומיירי אחר גזרת ר״ח בן דוסא:

2 שפתי חכמים פתח ↗

הן אילני סרק. מדכתיב ועץ השדה דהוא מיותר אלא השדה משמע אילנות שגדילין בשדה שאין דרכן לעשות פרי דהיינו אילן סרק: נח"י משום דהוקשה לו דהא לא מצינו שנתקיים זה שהאילן סרק נתן פריו ודבר אלהינו יקום לעולם ולא יצא לבטלה וע"ז תירץ אע"פ שבעה"ז לא זכו ישראל לברכה זו יתקיים לעתיד ב"ב:

2 מזרחי פתח ↗

ועץ השדה הן אילני סרק ועתידין לעשות פירות. בתורת כהנים ונ"ל דמיתורא דהשדה הוא דקא דייקי לה דהוה ליה למכתב והעץ יתן פריו כמו היש בה עץ אם אין והשענו תחת העץ כל עצך ופרי אדמתך לא תשחית את עצה מה ת"ל ועץ השדה לומר לך אפי' העצים שבשדות שאינן אלא אילני סרק שנוטעין אותן שם לצל בעלמא דאלו לפירות לא היו נוטעין אותן אלא בפרדסים ובכרמים ובגנות אפילו אלו עתידין לעשות פירות וכ"ש שאר אילנות העושין פירות והראיה ע"ז הפי' שהרי גבי קללות כתוב ועץ הארץ במקום ועץ השדה לומר שאפילו עץ הארץ שמדרכו לעשות פירות לא יתן פריו וכ"ש עץ השדה שאין זה מדרכו:

1 בעתם. בְּשָׁעָה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לָצֵאת, כְּגוֹן בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת ספרא; תענית כ"ג:

2 ועץ השדה. הֵן אִילָנֵי סְרָק, וַעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת ספרא:

1 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה בעתו כו' דרשי הכי נ"ב ולי נראה דאל"כ פשיט' דהא גשמים שלא בזמנם סימן קללה הם ואמאי קחשיב ליה בברכות מהרש"ל:

1 ברטנורא על התורה פתח ↗

בעתם בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון לילי שבתות. פי' מפני שאגרת בת מחלת שהיא מלכת המזיקין מהלכת בעולם בלילי רבעיות ובלילי שבתות ובני אדם נזהרין מלצאת ולא קא חשיב אלא לילי שבתות מפני שלמחרתו שבת ואין בטול מלאכה בכך כשהקרקע רטוב אין דרך לעשות בו מלאכה:

1 רש"י על דברים פתח ↗

בעתו. בַּלֵּילוֹת שֶׁלֹּא יַטְרִיחוּ אֶתְכֶם; דָּ"אַ – בְּעִתּוֹ בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת שֶׁהַכֹּל מְצוּיִין בְּבָתֵּיהֶם:

2 גור אריה פתח ↗

זה אילני סרק. פירוש, דלא הוי למכתב רק 'והעץ יתן פריו', דעץ פרי לא נקרא על שם השדה, שאינו בטל אצל השדה, אבל באילן סרק איירי, שהוא בטל אצל השדה, וכשדה דמיא. והרא"ם פירש דדייק מדכתיב כאן "ועץ השדה", ולקמן בקללה כתיב פסוק כ "ועץ הארץ לא יתן פריו", אלא כאן איירי באילני סרק שאינם עצי גן, נקראים "עץ השדה", שאפילו זה יתן פריו. ולקמן כתיב "ועץ הארץ לא יתן פריו", שאפילו עצי גן לא יתן פריו. ואין זה כן, דהא רש"י לקמן שם דריש דרשה אחרת ממלת "הארץ":

רש"י על ויקרא כ״ו:ג׳ » « רש"י על ויקרא כ״ו:ה׳