רש"י על ויקרא כ״ו:ד׳

« רש"י על ויקרא כ״ו:ג׳ רש"י על ויקרא כ״ו:ה׳ »

4 שפתי חכמים פתח ↗

בעתם בשעה שאין דרך ב"א לצאת. וא"ת מנ"ל לרש"י דלמא בעתם פירושו בעת שצריכים אותם לגשמים. וי"ל מדכתיב גשמיכם ולא כתיב גשם אלא גשמיכם משמע גשם שלכם רצה לומר בעת שצריכין לו וא"כ בעתם ל"ל אלא בא ללמדך בשעה שאין כו':

4 מזרחי פתח ↗

בעתם בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון לילי שבתות. כדתניא בת"כ וכן בפרשת עקב גבי ונתתי מטר ארצכם בעתו כתב רש"י ז"ל בעתו בלילי שבתות ונתן הטעם בזה מפני שהכל מצויין בבתיהן ונראה שהוא סובר שבלילי שבתו' אין שום אדם יוצא מביתו מפני שאסור בכל מיני מלאכה ואפי' בדבור של חול אבל בפ' סדר תעניות אמרו בלילי שבתות ובלילי רביעיות וא"כ צריכין בהכרח לתת טעם משותף לשתי הלילות ואמרו שבשתי הלילות הללו שולטים שני כוכבים רעים ומזיקים והם שבתי בלילי רביעית ומאדים בלילי שבתות ואין האנשים יוצאין מבתיהן מפני ההזק המגיע מהם ליוצאים מבתיהם מאותן הלילות וההזק ההוא נקרא בל' רז"ל אגרת בת מחלת כדתניא בפרק ערבי פסחים אל יצא אדם יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות מפני שאגרת בת מחלת יוצאה היא וי"א רבוא של מלאכי חבלה וכל אחת ואחת יש לה רשות לחבל בפני עצמה כו' ואמרו דוקא בלילות שכל מיני מזיקים שולטין בלילה אבל בימים אע"פ שמאדים שולט בכל יום ג' ושבתי בכל יום שבת עם כל זה אין האנשים נמנעין מלצאת מבתיהן וכן לפי טעמו של רש"י ז"ל דדוקא בלילי שבתות אבל בימי שבתות אע"פ שהן באיסור המלאכה והדבור של חול כמו בלילות אין האנשים נמנעין מלצאת מבתיהן בבתי כנסיות שלהם להתפלל בהם ולבתי מדרשות ללמוד בהם וא"ת מנ"ל לרז"ל לומר זה דילמא בעתם בעת שהגשמים יפים לצמחים שהגשמים שלא בעתם מזיקים יש לומר מייתורא דקרא קא דרשי הכי דאי בעתם בעת שהגשמים יפים לזרעים הוא דקאמר ההוא מגשמיכם נפקא דמדלא קאמר ונתתי הגשמים אלא ונתתי גשמיכם משמע הגשמים הצריכים לכם הוא דקאמר וא"כ מת"ל בעתם ש"מ לדרשא הוא דאתא כדדרשו רז"ל וכן גבי ונתתי מטר ארצכם בעתו ממטר ארצכם משמע מטר הצריך לארצכם מת"ל בעתו שמע מינה לדרשא הוא דאתא כדלעיל:

4 משכיל לדוד פתח ↗

בעתם בשעה וכו׳. דק״ל דמדכתיב גשמיכם ביו״ד לשון רבים ר״ל גשמים טובא דהיינו יורה ומלקוש וא״כ הול״ל בעתותם נמי בלשון רבים דבעתם היינו שם יחיד בכינוי הרבים כלומר בעת שלהם והיכי אפשר לומר ב׳ גשמים בעת א׳ ולכך מפרש דה״ק לעולם יהיה בעת א׳ כל זמן שיבא גשם יהיה באותו עת דהיינו בלילי שבתות. ועפ״י דרכנו למדנו מ״ט לא נקט רש״י בלילי רביעיות ובלילי שבתות כדאמור רבנן בפ״ג דתענית. דא״כ הרי הן שתי עתות. והדרא קושייא דליכתוב בעתותם. לכך נקט בלילי שבתות לבד כדאמור בת״כ דפשטא דקרא הכי משמע. וטעמא דברייתא דת״כ לאו משום הסכנה הוא דלא נפקי אלא משום דכ״ע שכיחי בבתיהם לענג את השבת וליכא שום צורך לצאת. וא״ת א״כ תוקשי לדרשא דגמ׳ כדלעיל דהול״ל בעתותם. לק״מ דהא כי דייקינן על כרחין ליכא למימר דקרא קא נסיב בלילי רביעיות ובלילי שבת משום דלא שכיחי דנפקי משום סכנת אגרת בת מחלת דהא בפרק ערבי פסחים אמרינן דמעיקרא הוה שכיחא בכל ליליא פעם אחת פגע בה ר״ח בן דוסא וא״ל גוזרני עליך שלא תעברי בישוב לעולם. א״ל במטותא מינך שבוק לי רווחא פורתא שבק לה לילי רביעיות ולילי שבתות ע״כ א״כ לא שייך כלל לומר דכתב קרא על מה שיהיה אחר גזרת ר״ח בן דוסא דאילו מקמי הכי ליכא שום הפרש בין לילי רביעיות לשאר לילות א״כ ע״כ עת דקרא ליכא לפרושי אלא בלילי שבת ולאו מטעם סכנה אלא כדאמרן משום דלא שכיחי דנפקי בכדי אלא כ״ע נכנסים לאכול פתן בלילי שבתות ויושבים בבתיהם לבטח. ומיהו אמור רבנן דהשתא מיהא אחר גזרת ר״ח בן דוסא דרגיל עלמא למנועי מלמיפק בלילי רביעיות אה״נ דמצי למיתי מטרא נמי בלילי רביעיות מההיא טעמא דהוה אתי מקמי הכי בליל שבת דהשתא מיהא בלילי רביעיות נמי לא שכיחי דנפקי. וקושטא דמלתא הוא דאמור רבנן ומיהו לאו לפרושי לקרא על לילי רביעיות דע״כ קרא לאו להכי מתוקם כדאמרן. ואף על גב דהתם בפ׳ ע״פ איתא תו דאביי גזר עלה שלא תעבור ביישוב לעולם. מ״מ הא דאמור בעתם בלילי רביעיות וכו׳ ברייתא היא דקדמה לזמן אביי טובא ומיירי אחר גזרת ר״ח בן דוסא:

5 שפתי חכמים פתח ↗

ובבציר תעסקו עד. פירוש דק"ל דאין זה מכלל ברכה אם יתעכב הדיש עד סמוך לבציר וע"ז פירש וכו':

5 גור אריה פתח ↗

שיהא הדיש מרובה. לא שיהא התבואה אינה מבושלת ויתאחר הדיש עד הדיש הבציר, שזו קללה ולא ברכה:

5 רבנו בחיי פתח ↗

אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר. כתב רש"י חמשה כרכים היו, י' לכל כרך וכרך. התשחית בחמשה ט' לכל כרך ואתה צדיקו של עולם הצטרף עמהם. כן אולי ימצאון שם מ' וימלטו ד', וכן שלשים יצילו ג', וכן כ' שנים, וי' אחד. ועל פחות מעשרה לא בקש לפי שאין הדור מתקיים בפחות מעשרה צדיקים, ולפיכך נאבדו דור המבול לפי שלא היו שם עשרה, שהרי באי התיבה לא היו רק ח', נח ואשתו, שלשת בניו ושלשת נשי בניו. ועוד שחשב אברהם שהיו בסדום י', והם לוט ואשתו, ד' בנותיו וד' חתניו. וכשלא היו שם י' נאבדו כשם שנאבדו דור המבול כשלא היו שם עשרה להגין על הדור. זהו שכתוב וילך ה', תכף שהזכיר העשרה, כי לפי שידע הקב"ה שלא היו שם עשרה וא"א לו לאברהם להסיר מהן לכך נסתלקה שכינה. ורבוי התפלה לאברהם בכל פעם ופעם אחר שהודה לו הקב"ה שישא לכל המקום אם ימצא שם מ"ה ומ' יצילו ד' כרכים, דבר ידוע היה כי השלשים יצילו ג', והעשרים שנים והעשרה כרך אחד, הכל לפי החשבון ההוא, ולמה יטרח אברהם בדבריו להרבות בתפלה על חנם. אבל חשב אברהם כי חפץ הש"י לרחם על המרובין יותר מן המעוטין, לפי שאין למועטין זכות כל כך, כמו שאמרו רז"ל אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובין העושין את התורה, והנה הקב"ה הודה לו בכל פעם ופעם שירחם אפילו במועטים, וזהו שהזכיר מדת רחמים בתחלת הענין. וטעם שנוי הלשון, פעם לא אשחית פעם לא אעשה. תחלה אמר לא אשחית פעם שנית לא אעשה, תחלה אמר לא אשחית אם אמצא שם מ"ה, כלומר ראוים הם להשחת כיון שאין עשרה לכל כרך, אבל אני לא אשחית אלא אלקה אותם ביסורין. אח"כ אמר לא אעשה בעבור מ', כלומר לא אעשה לא השחתה ולא יסורין, כיון שהם עשרה לכל כרך. וכן אמר בשלשים לא אעשה, לפי ששלשה כרכים הם הרוב, אבל בעשרים וכן בעשרה אמר לא אשחית, כלומר אבל ילקו ביסורין, כיון שהג' שהם הרוב הם הרשעים, וכיון שלא היו שם עשרה נשחת הכל. ומתוך פרשה זאת יש התעוררות גדול לחשבון עשרה שהוא קיום העולם, ממה שנתבאר כאן הפסד העולם בעבור חסרון העשרה.

4 בעתם. בְּשָׁעָה שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לָצֵאת, כְּגוֹן בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת ספרא; תענית כ"ג:

5 ועץ השדה. הֵן אִילָנֵי סְרָק, וַעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת ספרא:

4 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה בעתו כו' דרשי הכי נ"ב ולי נראה דאל"כ פשיט' דהא גשמים שלא בזמנם סימן קללה הם ואמאי קחשיב ליה בברכות מהרש"ל:

4 ברטנורא על התורה פתח ↗

בעתם בשעה שאין דרך בני אדם לצאת כגון לילי שבתות. פי' מפני שאגרת בת מחלת שהיא מלכת המזיקין מהלכת בעולם בלילי רבעיות ובלילי שבתות ובני אדם נזהרין מלצאת ולא קא חשיב אלא לילי שבתות מפני שלמחרתו שבת ואין בטול מלאכה בכך כשהקרקע רטוב אין דרך לעשות בו מלאכה:

4 רש"י על דברים פתח ↗

בעתו. בַּלֵּילוֹת שֶׁלֹּא יַטְרִיחוּ אֶתְכֶם; דָּ"אַ – בְּעִתּוֹ בְּלֵילֵי שַׁבָּתוֹת שֶׁהַכֹּל מְצוּיִין בְּבָתֵּיהֶם:

5 מזרחי פתח ↗

והשיג לכם דיש את בציר שיהא הדיש מרובה ואתם עסוקים בו עד הבציר כו'. בתורת כהנים לא שתהיו טרודים בשאר עסקים ולא תוכלו לדוש אותו עד הבציר שזו קללה היא ולא ברכה:

5 רש"י על ויקרא פתח ↗

ואכלתם לשבע. אַף בְּתוֹךְ הַמֵּעַיִם תְּהֵא בוֹ בְּרָכָה עי' ספרא:

« רש"י על ויקרא כ״ו:ג׳ רש"י על ויקרא כ״ו:ה׳ »