רש"י על ויקרא כ״ג:מ׳

« רש"י על ויקרא כ״ג:ל״ט רש"י על ויקרא כ״ג:מ״ב »

40 שפתי חכמים פתח ↗

הדר באילנו. וא"ת פלפל ארוך הוא שדר ג"כ באילנו משנה לשנה וטעם עצו ופריו שוה נמי וי"ל דמ"מ אין יוצאין בו דאי שקלת חדא לא הוי כשיעורו ולא ניכר לקיחתו ואי שקלת ב' או ג' ולקחתם פרי כתיב פרי אחד במשמע ולא שנים:

40 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה פרי עץ הדר, עץ שטעם עצו ופריו שוה סוכה לה ע"א. ע"כ. אף פעם לא הבינותי זאת, וצריך סוף סוף לעיין בגמרא שם. ידידי ר' יהודה פליקס שי' נותח השבוע וכיון שהתקשרתי ושאלתי לשלומו - שאלתי גם שאלה זו במשיבון. פ' אמור תשנ"ט

40 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

פְּרִי עֵץ הָדָר שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה, "הָדָר" הַדָּר בְּאִילָנוֹ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, וְזֶה אֶתְרוֹג, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא כ"ג:מ'. וְהֵן אַסְמַכְתּוֹת שֶׁעָשׂוּ רַבּוֹתֵינוּ ת"כ כאן סוכה לה לְקַבָּלָתָם. וְר"א כָּתַב, וְהָאֱמֶת אָמְרוּ כִּי אֵין פְּרִי עֵץ יוֹתֵר הָדָר מִמֶּנּוּ, וְדָרְשׁוּ בּוֹ "הַדָּר בְּאִילָנוֹ" אַסְמַכְתָּא. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי, כִּי הָאִילָן הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּית "אֶתְרוֹג" נִקְרָא שְׁמוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ "הָדָר", כִּי פֵּרוּשׁ אֶתְרוֹג - חֶמְדָּה, כְּדִמְתַרְגְּמִינַן "נֶחְמָד לְמַרְאֶה" בראשית ב ט - "דִּמְרַגַּג לְמִחְזֵי", "לֹא תַחְמֹד" דברים ה יח - "לֹא תִרֹג", וְאָמְרִינַן, מִכָּל שְׁפַר אֲרַג נִכְסִין. וּלְשׁוֹן חֶמְדָּה וְהָדָר שָׁוִים בַּטַּעַם. וְנִקְרָא הָעֵץ וְהַפְּרִי בְּשֵׁם אֶחָד, כִּי כֵן הַמִּנְהָג בְּרוֹב הַפֵּרוֹת: תְּאֵנָה אֱגוֹז רִמּוֹן זַיִת וְזוּלָתָם. וְכֵן זֶה שֵׁם הָעֵץ וְהַפְּרִי, שְׁנֵיהֶם בַּאֲרָמִית אֶתְרוֹג וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָדָר. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא יֹאמַר שֶׁנִּקַּח לָנוּ פְּרִי עֵץ הָדָר וְנִקַּח כַּפּוֹת תְּמָרִים וְעָנָף אֶחָד מֵעֵץ עָבוֹת וְעָנָף אֶחָד מֵעַרְבֵי נַחַל, וְהִנֵּה הֵם אֶחָד מִכָּל מִין, כִּי כַּפּוֹת תְּמָרִים מְחֻבָּר אֶל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם" שֶׁהֵם הָרַבִּים, כִּי הֲלָכָה הִיא כְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁאוֹמֵר סוכה לד, כְּשֵׁם שֶׁלּוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד כָּךְ הֲדַס אֶחָד וַעֲרָבָה אַחַת. וּלְכָךְ תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על ויקרא כ"ג:מ' בְּכֻלָּן בִּלְשׁוֹן רַבִּים, מְחֻבָּר אֶל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם" שֶׁהֵם הָרַבִּים. וּבְטַעַם הַמִּצְוָה הַזֹּאת אָמְרוּ תענית ב עַל דֶּרֶךְ הָאַגָּדוֹת, שֶׁהַמִּינִין הַלָּלוּ בָּאִין לְרַצּוֹת עַל הַמַּיִם. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת "פְּרִי עֵץ הָדָר" הוּא הַפְּרִי שֶׁבּוֹ רֹב הַתַּאֲוָה וּבוֹ חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית ג ו "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל", וְהִנֵּה הַחֵטְא בּוֹ לְבַדּוֹ, וַאֲנַחְנוּ נְרַצֶּה לְפָנָיו עִם שְׁאָר הַמִּינִים. וְ"כַפּוֹת תְּמָרִים" הוּא הָרֹאשׁ הַקַּו אֶמְצָעִי כָּפוּל וְגָבוֹהַּ עַל כֻּלָּם. "וַעֲנַף עֵץ עָבֹת" רֶמֶז לְשָׁלֹשׁ סְפִירוֹת בְּבַד אֶחָד, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב" שם מט כד. "וְעַרְבֵי נָחַל" כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת" תהלים סח ה, כִּי יִתְעָרְבוּ מִדַּת הַדִּין בְּמִדַּת הָרַחֲמִים. מִכָּאן תָּבִין וְתֵדַע שֶׁאֵין הָאֶתְרוֹג עִמָּהֶם בַּאֲגֻדָּה, וְהוּא מְעַכֵּב בָּהֶם, כִּי הוּא כְּנֶגֶד הָעֲצֶרֶת שֶׁהוּא רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְתַשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן, וְהִנֵּה הֵם אֶחָד בְּכֹחַ וְלֹא בְּפֹעַל, וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּי רמב"ן על ויקרא כ"ג:ל"ו טַעַם זֶה. וְהִנֵּה טַעַם כָּל הַפָּרָשָׁה, תָּחֹגּוּ אֶת חַג הַשֵּׁם הַגָּדוֹל שִׁבְעַת יָמִים שֶׁבְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית וְתִסְמְכוּ לָהֶם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית" תהלים ו א, וְגַם בְּאוֹתָן הַשִּׁבְעָה תִּקְחוּ בָּהֶם פְּרִי עֵץ הָדָר וְהַלּוּלָב בַּאֲגֻדָּה, וּלְכָךְ הִקְדִּים הָאֶתְרוֹג, אֲבָל בַּשְּׁמִינִי אֵינוֹ צָרִיךְ כִּי הוּא עַצְמוֹ הָדָר. וְזֶה טַעַם "וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה", שֶׁתָּחֹגּוּ שִׁבְעַת הַיָּמִים עִם הַשָּׁנָה, עִנְיַן סִבּוּב וְהַקָּפָה, מִלְּשׁוֹן "וְחוּג שָׁמַיִם" איוב כב יד, "וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ" ישעיהו מד יג, וְכֵן "הָמוֹן חוֹגֵג" תהלים מב ה. וּכְבָר רָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ הַסּוֹד הַזֶּה, אָמְרוּ בְּוַיִּקְרָא רַבָּה ל ט, "פְּרִי עֵץ הָדָר" זֶה הקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו" תהלים צו ו, "כַּפּוֹת תְּמָרִים" זֶה הקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" שם צב יג, "וַעֲנַף עֵץ עָבֹת" זֶה הקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה" זכריה א ח, "וְעַרְבֵי נָחַל" זֶה הקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת" תהלים סח ה. וּבְמִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָה בֶּן הַקָּנָה, מַאי "פְּרִי עֵץ הָדָר", כְּדִמְתַרְגְּמִינַן "פֵּירֵי אִילָנָא אֶתְרוֹגִין וְלוּלַבִּין", וּמַאי "הָדָר", הַיְנוּ הֲדַר הַכֹּל, וְהַיְנוּ הֲדַר שִׁיר הַשִּׁירִים דִּכְתִיב בְּהוּ "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר" וְגוֹ' ו י, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ "הָדָר", אַל תִּקְרֵי הָדָר אֶלָּא הַדָּר, זֶה אֶתְרוֹג שֶׁהוּא נִפְרָד מֵאֶגֶד הַלּוּלָב וְאֵין מִצְוַת לוּלָב קַיֶּמֶת אֶלָּא בּוֹ, וְהוּא אָגוּד עִם הַכֹּל, שֶׁעִם כָּל אֶחָד הוּא וְעִם כֻּלָּם יַחַד הוּא. וּמַאי לוּלָב, כְּנֶגֶד חוּט הַשִּׁדְרָה. וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, שֶׁעֲנָפָיו חוֹפִין אֶת רֻבּוֹ, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁבִּזְרוֹעוֹתָיו יָגֵן עַל רֹאשׁוֹ, עָנָף לִשְׂמֹאל עָבוֹת לְיָמִין, נִמְצָא עֵץ בָּאֶמְצַע, וְלָמָּה נֶאֱמַר בּוֹ "עֵץ", שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הָאִילָן. וּמַאי "עַרְבֵי נָחַל", עַל שֵׁם הַמָּקוֹם שֶׁהֵם קְבוּעִים בּוֹ שֶׁשְּׁמוֹ נַחַל, דִּכְתִיב "כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם" וְגוֹ' קהלת א ז, וּמַאי נִיהוּ יָם, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה אֶתְרוֹג. וּמְנָא לָן דְּכָל מִדָּה וּמִדָּה מִכָּל אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה אִקְּרִי נַחַל, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל" במדבר כא יט, אַל תִּקְרֵי נַחֲלִיאֵל אֶלָּא נַחֲלֵי אֵל וְכוּ'. וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה עַל דַּעַת שְׁלֹשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד, וְהִיא הֲלָכָה לְדִבְרֵי הַגְּאוֹנִים וְהָרִאשׁוֹנִים כֻּלָּם:

42 שפתי חכמים פתח ↗

זה אזרח. ר"ל ישראל מדכתיב האזרח בה"א הידיעה לומר המיומן שבאזרחים דהיינו ישראל וא"כ ל"ל בישראל אלא לרבות את הגרים כישראל:

42 גור אריה פתח ↗

לרבות הגרים. ד"בישראל" משמע כל מי שהוא בישראל, אף הגר – "בישראל" הוא:

42 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

אֶזְרָח זֶה אֶזְרָח, "הָאֶזְרָח" - לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים, שֶׁלֹּא תִּלְמֹד מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁל חַג הַמַּצּוֹת לְחַיְּבָן בְּסֻכָּה כְּמַצָּה. "בְּיִשְׂרָאֵל" - לְרַבּוֹת הַגֵּרִים, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא כ"ג:מ"ב. וּבְת"כ פרק יז ט "אֶזְרָח" זֶה אֶזְרָח, "הָאֶזְרָח" לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים, "כָּל הָאֶזְרָח" לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים וַעֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה, מִפְּנֵי שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "תורה חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ" במדבר ט יד, וְאָמַר שם טו טו "כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'", לֹא יִצְטָרֵךְ לְהָשִׁיב וּלְהַזְכִּיר בְּכָל מָקוֹם כָּל הָאֶזְרָח וְהַגֵּר, וְאָמַר "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל", כְּלוֹמַר כָּל אֲשֶׁר הוּא מִיִּשְׂרָאֵל, מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה דַּי בְּאֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת לָדוּר בַּסֻּכָּה וְהַשְּׁאָר יֵשְׁבוּ בַּבָּתִּים, אֲבָל כֻּלָּם יֵשְׁבוּ בַּסֻּכּוֹת. וְיִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר כָּל אֲשֶׁר כְּאֶזְרָח רַעֲנָן בְּבֵיתוֹ, לְהוֹצִיא מְפָרְשֵׁי יַמִּים וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ:

43 גור אריה פתח ↗

ענני כבוד. בפרק קמא דסוכה סוף יא ע"ב, כרבי עקיבא:

43 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַנְנֵי כָבוֹד, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא כ"ג:מ"ג, וְהוּא הַנָּכוֹן בְּעֵינַי עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, כִּי צִוָּה שֶׁיֵּדְעוּ הַדּוֹרוֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂי ה' הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּהֶם לְהַפְלִיא, שֶׁשִּׁכֵּן אוֹתָם בְּעַנְנֵי כְּבוֹדוֹ כְּסֻכָּה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב" וְגוֹ' ישעיה ד ה ו. וּמִפְּנֵי שֶׁכְּבָר פֵּרֵשׁ שֶׁעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ בַּלַּיְלָה, אָמַר סְתָם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי, שֶׁעָשִׂיתִי לָהֶם עַנְנֵי כְּבוֹדִי סֻכּוֹת לְהָגֵן עֲלֵיהֶם. וְהִנֵּה צִוָּה בִּתְחִלַּת יְמוֹת הַחַמָּה בְּזִכְרוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּחָדְשׁוֹ וּבְמוֹעֲדוֹ, וְצִוָּה בְּזִכְרוֹן הַנֵּס הַקַּיָּם הַנַּעֲשֶׂה לָהֶם כָּל יְמֵי עֲמִידָתָם בַּמִּדְבָּר בִּתְחִלַּת יְמוֹת הַגְּשָׁמִים. וְעַל דַּעַת הָאוֹמֵר סֻכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם סוכה יא, הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹתָן בִּתְחִלַּת הַחֹרֶף מִפְּנֵי הַקֹּר כְּמִנְהַג הַמַּחֲנוֹת, וְלָכֵן צִוָּה בָּהֶן בַּזְּמַן הַזֶּה. וְהַזִּכָּרוֹן שֶׁיֵּדְעוּ וְיִזְכְּרוּ שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר, לֹא בָּאוּ בְּבַיִת וְעִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהַשֵּׁם הָיָה עִמָּהֶם לֹא חָסְרוּ דָּבָר:

43 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כי בסכות הושבתי, ענני כבוד. ע"כ. ותמוה בעיני, מדוע אין רש"י מביא גם את הדעה שהכוונה לסוכות ממש, והרי מחלוקת תנאים בזה סוכה יא ע"ב, כלומר למה לו לפסוק בדבר שלא שייך בו לפסוק, שהרי מחלוקת בדברי אגדה היא זו. כששאלתי את ידידי ר' יעקב פולק שי', כשהיינו בסוכות במלון בחוף קטיף, הפנני לרא"ם על אתר, המבאר כי רש"י מפרש לפי דעת רבי עקיבא מפני שמילת "הושבתי" מורה על פועל אלהי שהן ענני כבוד, ולא על פועל אנושי. וכך גם בתרגום אונקלוס: במטלת ענני. פ' אמור תשמ"ח הערת הרב איתן שנדורפי שי': על שאלה זו כתב רמב"ן על אתר: כי בסכות הושבתי את בני ישראל - ענני כבוד, לשון רש"י. והוא הנכון בעיני על דרך הפשט, כי ציוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא, ששיכן אותם בענני כבודו כסוכה. ע"כ. כלומר, אם הכוונה לענני כבוד מובן מה הענין הגדול שלזכרו נצטווינו לעשות סוכה בכל שנה, אך אם לא כן מה הענין הגדול שלזכרו נצטווינו לעשות סוכות לדורות.

40 פרי עץ הדר. עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה סכה ל"ה:

41 הדר. הַדָּר בְּאִילָנוֹ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה, וְזֶהוּ אֶתְרוֹג שם:

42 כפת תמרים. חָסֵר וי"ו, לִמֵּד שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא אַחַת:

43 וענף עץ עבת. שֶׁעֲנָפָיו קְלוּעִים כַּעֲבוֹתוֹת וְכַחֲבָלִים, וְזֶהוּ הֲדַס, הֶעָשׂוּי כְּמִין קְלִיעָה שם ל"ב:

40 מזרחי פתח ↗

פרי עץ שטעם עצו ופריו שוה. בת"כ ומייתי לה בפרק לולב הגזול ונראה לי דמייתורא דעץ הוא דקדרשי ליה דאס"ד פרי של עץ לשתוק מעץ ולכתוב ולקחת' לכם פרי הדר ועוד הוי דבר הלמד מעניינו דכיון דכפות תמרים ועץ עבות וערבי נחל כולהו מין עץ הוו פרי הדר נמי מין עץ הוא ועוד אם פירש פרי עץ הוא פרי של עץ עדיין לא הודיענו בזה איזה עץ הוא ואם תאמר אפי' אם פירוש פרי עץ שטע' עצו ופריו שוים לא הודיענו בזה אי זה פרי הוא דאימא פלפל הוא שגם הוא מעם עצו ופריו שוה כבר תרצו בגמרא היכי נעביד ננקוט חדא לא מנכרא לקיחתה ננקוט תרתי ותלת פרי אחד אמר רחמנא ולא שתים ושלשה פירות:

40 גור אריה פתח ↗

פרי עץ שטעמו ועצו שוה וכו'. נראה לי שדקדקו רז"ל סוכה ריש לה. כך, דהוי למכתב 'פרי העץ', דלא מצאנו רק בלשון הזה "ומפרי העץ" בראשית ג, ג, מאי "פרי עץ", אלא פרי ועץ דבר אחד הוא, שטעם העץ כטעם הפרי:

40 משכיל לדוד פתח ↗

הדר באילנו וכו׳. פי׳ לפי שהאתרוגים נשארים באילן ב׳ או ג׳ שנים עד שיתבשלו נמצא דכשחונטין האתרוגים של שנה זו עדיין יש עליו אתרוגים של אשתקד:

42 יריעות שלמה פתח ↗

אזרח זה אזרח האזרח להוציא את הנשים שלא תלמד מט"ו כו' בישראל לרבות את הגרים כך פרש"י במדויק' וכן הביאו הרמב"ן ז"ל והא דקאמ' אזרח שלא היה צריך דזיל קרי ביה רב הוא י"ל דאגב סיפא נקט ליה לומר דכיון דהאזרח זה אזרח א"כ עכ"ל בישראל בא לרבות הגרים דלגופיה לא איצטריך כיון דאזרח זה אזרח עכ"ל מהר"ן שפיר' בספר אמרי שפר ואני תמה עליו דהא אות באו' כמו שהביא רש"י בכאן הוא ברייתא בפ' הישן ושם לא הזכיר מידי מגרים וא"כ ע"כ ליכא לפרש הכי כמו שהוא מפר' דברי רש"י דהכא דז"ל הברייתא לשם ת"ר אזרח זה אזרח האזרח להוציא את הנשים כו' אלא עכ"ל דה"פ אזרח זה אזרח אי הוי כתיב אזרח הוי משמ' כל תולדות ישראל אנשים ונשים כתב האזרח מיומן שבאזרחי' להוציא את הנשים וכן פירש"י בפ' הישן וא"כ בודאי דעת רש"י דהכא ג"כ הכי דלא כדברי הרב ז"ל ודע שדברי רש"י ז"ל הם ממש לשון הספרי וקשה היאך שביק תלמודא דידן וכתב דברי הספרי דבתלמודא דידן בפ' הישן מסיק תלמוד' דלהוציא את הנשי' מהלכתא הוא דנפקא והי"א יתירא דהאזרח קאתי לרבות את הגרים ובריית' דקתני להוציא את הנשים מהאזר' אסמכת' בעלמא הוא והיותר תימה דבגמ' פ"ק דקידושין דף ל"ד פריך תלמוד' ל"ל האזרח להוציא את הנשים תפ"ל דמ"ע שהזמ"ג היא ונשים פטורו' קשה והא בסוכה אית' המסקנה דהלכתא היא וקרא אסמכתא בעלמ' וצ"ל דבקידושין פריך ל"ל ההלכתא ודוק כנ"ל:

42 מזרחי פתח ↗

מישראל לרבות הגרים. בת"כ דמבישרא משמע כל שהן בתוך ישראל אפי' גרים ועבדים משוחררים:

42 משכיל לדוד פתח ↗

האזרח זה אזרח בישראל וכו׳. ז״ל הברייתא בת״כ אזרח זו אזרח האזרח להוציא את הנשים כל האזרח לרבות את הקטנים בישראל לרבות גרים ועבדים משוחררים ע״כ. ואמנם רש״י ז״ל לא הביא ממנה אלא הראשונה והאחרונה שהן דרשות מוכרחות במשמעות המקרא והשמיט האחרות שאינם מוכרחות לפי הפשט. ולמדנו גם כן דמ״ש רש״י בישראל לרבות הגרים חד מתרתי נקט וה״ה לעבדים משוחררים דהנך תרתי דינם שוה לעולם אמנם בסוכה פ׳ הישן ד׳ כ״ט מייתי הש״ס לברייתא זו ופריך דהיכי קתני הכא דה״א דהאזרח למעט נשים והא תני׳ גבי יוה״כ האזרח לרבות הנשים. ומשנינן דאה״נ דה״א דהאזרח ריבויי׳ משמע כדקתני גבי יוה״כ והכי גבי סוכה הלכתא היא למעט את הנשים דאילו מה״א דהאזרח אדרבא ריבויי׳ הוה משמע אלא הלכתא גמירי לה למעוטינהו וקרא אסמכתא בעלמא. והדר פריך והשתא דאמרת סוכה הלכתא קרא למה לי לרבות את הגרים ומכח סוגייא זו כתב הרב ק״א דט״ס נפל בספרים ול״ג בישראל לרבות את הגרים וכו׳ אלא לרבות העבדים משוחררים דאילו גרים מה״א דהאזרח אתרבו כדאמרינן בגמרא ע״ש. ועמו הס״ד א״א לו׳ כן דבכל דוכתא מחד ריבויי׳ מרבי׳ גרים ועבדים משוחררים כדאשכחן בפ׳ כל המנחות בפ׳ תנופה אין לי אלא ישראל גרים ועבדים משוחררים מנין ת״ל המקריב ובספ״ק דכריתות אין לי אלא בני ישראל גיורת ושפחה משוחררת מנין ת״ל אשה וכן בכמה מקומות ודין הוא שהרי עבדים משוחררים היינו גרים גמורים והיכי מצינן למימר הכא דמה״א דהאזרח מרבינן גרים לחוד ומבישראל מרבינן עבדים משוחררים. ותו לישניה דרש״י הכא הוי תיובתיה דבהדיא כתב בישראל לרבות את הגרים ולעד״נ דה״ט משום דהתם בגמרא לא מייתי לכולה ברייתא אלא אזרח זה אזרח האזרח להוציא את הנשים כל לרבות הקטנים ותו לא והילכך מצאו כל אנשי חיל ידיהם התם בסוגיא לתרוצי מתנייתא אהדדי ולומר דחדא מקרא וחדא מהלכתא וקרא אסמכתא דקרא לרבויי גרים דאע״ג דכל זה דוחק עצום ומה גם דבברייתא לא תני לה הכי דה״א דהאזרח לרבוי׳ גרים אפ״ה ניחא ליה לש״ס לדחוקי נפשיה כי היכי דלתרצו הברייתות אהדדי דדחקינן ומוקמינן אפילו בתרי טעמי ולא בתרי תנאי. ומיהו כל זה דחייה בעלמא. אבל אחר האמת דאשכחן דברייתא מסיים בה להדיא בישראל לרבות גרים וכו׳ תו לא מצינן למדחק ולתרוצי כדאמרן. אלא על כרחין צריכינן למימר דתנאי נינהו דההיא דיומא דדריש ה״א לריבויי׳ ר״מ כדחזי בפ״ב דסוטה דף טו״ב גבי וכתב את האלות האלה דדריש ה״א דגבי ריבוייא לריבויי׳ ולדידיה אה״נ דגם גבי סוכה דריש ה״א דהאזרח לריבויי׳ לרבות גרים ועבדים ובישראל לשום דרשה אחריתי אתי. אבל ברייתא דהכא רבי יהודה היא דשמעינן ליה התם דאפילו ה״א דגבי ריבויי׳ דריש ליה למיעוטא ומה שק׳ ממקום אחר ע״ש בתוס׳ והילכך ה״נ דריש האזרח להוציא את הנשים ובישראל לרבות גרים ועבדים משוחררים וכפשטא דברייתא וה״א דהאזרח דגבי יוה״כ נמי לדידיה מיעוטא הוא ולפום דרשה אצטריך. ואולי למעט קטנים אפילו הגיעו לחינוך דמדאורייתא פטורי. ודוק:

43 מזרחי פתח ↗

כי בסכות הושבתי ענני כבוד. בת"כ אליבא דרבי עקיבא ולא כרבי אליעזר דאמר סכות ממש היו ורש"י ז"ל הניח דברי רבי אלעזר אע"פ שדבריו יותר נראין מפני שמלת הושבתי מורה על פועל אלהי שהן ענני הכבוד לא על פועל אנושי דאם כן כי בסכות ישבו אבותיכם בהוציאי אותם מארץ מצרים מבעי ליה:

43 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרשת שבת הגדול פתח ↗

2278 בגמרא סוכה יא: נחלקו התנאים האם הקב"ה הושיב את ישראל בענני כבוד, או בסוכות ממש. ונקט כדעה שהקב"ה הושיבם בענני כבוד, וכן כתב רש"י ויקרא כג, מג, וסוכה ב. ד"ה למען ידעו. וכן בגבורות ה' פמ"ז תסג: כתב: "חג הסוכות, שהושיב אותם בענני כבוד בשמירתו".

43 גור אריה על במדבר פתח ↗

שבעה עננים כתובים. כדתניא בספרי; "וענן ה' עליהם יומם", "ועננך עומד עליהם" להלן יד, יד, "ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם" שם, "ובהאריך הענן על המשכן" לעיל ט, יט, "ובהעלות הענן" שמות מ, לו, "ואם לא יעלה הענן" שם שם לז, "כי ענן ה' על המשכן" שם שם לח:‎והקשה הרא"ם, לא ידעתי למה בחר באלו, שהרי הרבה עננים כתובים; "כל ימי אשר ישכן הענן" לעיל ט, יח, "ויש אשר יהיה הענן" שם שם כ, ועוד "ויש אשר יהיה הענן ונעלה הענן" שם שם כא . ויש לפרש, שלא היו רק שבעה, כי כל הכתובים בפרשה הזאת אינם לדרשה, שלא באו לדרשה רק אותם שלמדנו ממנו חדוש, אבל אותם שלא למדנו ממנו דבר, לא באו לדרשה כלל. ולפיכך לא בא לדרשה רק "ובהאריך הענן וגו'" ר' לעיל ט, יט, כי מה שכתוב לעיל ט, יז "ולפי העלות הענן וגו'", הוא עצמו מה שכתוב בפרשת פקודי שמות מ, לו "ובהעלות וגו'", כי שתיהן רצה לומר כאשר נסתלק הענן נסעו. ומה שכתוב לעיל ט, יח "כל ימי אשר ישכן הענן וגו'", הוא בעצמו מה שכתוב "ואם לא יעלה הענן" שמות מ, לז, כי בשתיהן רצה לומר כל זמן אשר היה הענן היו חונים. רק "ובהאריך הענן יומם" לעיל ט, יט הוא ענין בפני עצמו, לומר כשהיה מאריך הענן – שלא נסעו, שלא תאמר דווקא כשלא היה מאריך כל כך, אבל אם היה מאריך הרבה – היו נוסעים, ולכך כתב "ובהאריך וגו'". וכן "ויש אשר יהיה הענן" לעיל ט, כ, וכל הנך דכתיבי בתר הכי, לא הוי לדרשה, כי לא בא להגיד רק כי לפעמים היה כך שהיה הענן חודש, ולפעמים היה כך, כמו שמפרש, ואין זה שום ענין חדש, והכל הוא ענין אחד. דאם כן יקשה, מה שכתוב לעיל ט, יז "במקום אשר ישכון שם הענן וגו'", דזה לא נכתב בפרשת פקודי, והוי לו למדרש אותו, ויהיו שמונה עננים:‎לפיכך נראה לפרש, כי 'שבעה עננים כתובים' פירוש כי שבעה עננים בא להגיד שהענן היה במסעיהם, כי מה שכתוב "וענן ה' עליהם", וכן "בעמוד ענן" להלן יד, יד, וכל הנך דמייתי בתורת כהנים בסיפרי, הכתוב בא להגיד שהענן היה עמהם, ולכך באו לדרשה. אבל הכתובים בפרשת בהעלותך, אין הכתוב מדבר רק איך היו נוסעים על פי הענן, ולא בא הכתוב להגיד שהיה הענן עמהם, ולא בא הכתוב לדבר מן הענן, לכך לא באו לדרשה כולם. ואף שהכתוב שאמר לעיל ט, יט "ובהאריך הענן וגו'" מדבר הכתוב גם כן בנסיעתן, מכל מקום כיון דלמדנו מזה שהיה ענן ה' עמהם, יש למנות מהם אחד. אף על גב דעיקר הפרשה לא אתא רק לספר איך היה מסעיהם, מכל מקום סוף סוף למדנו מזה שהיה ענן ה' במסעיהם, ויש למנות אחד מהם. ומביא "ובהאריך הענן יומם על המשכן ושמרו משמרת ה' ולא יסעו" שם, מפני שהכתוב אין מדבר כל כך בנסיעתם ולא בחנייתם, כמו שאר הכתובים, שכתוב שם שם יח "כל ימי אשר ישכון הענן יחנו", "ויש שיהיה הענן מערב עד בוקר ונעלה הענן ונסעו" שם שם כא, וכן כולם, נזכר החניה שהיו חונים על ידי הענן, וכל אלו הפסוקים בכלל הזה, שהכתוב מספר נסיעתן וחנייתן. אבל הכתוב הזה שם שם יט "ובהאריך הענן על המשכן ושמרו משמרת ה' ולא יסעו", שהכתוב לא בא רק לספר שהיה אסור להם ליסע כל זמן אשר ישכון הענן, ואם כן מקרא זה אינו בכלל סדר נסיעתן וסדר חנייתן, ולכך מייתי הכתוב הזה. ושאר הכתובים118 שנזכר שם הענן, אין זה רק לספר איך היה החניה והנסיעה:‎ועוד, דבהך קרא שם העיקר נזכר, שהיו אסורים ליסע, כדכתיב בקרא "ושמרו משמרת ה' ולא יסעו", וזהו איסור, שלא תאמר שמקום שהיה שם עמוד הענן היה רשות להם לחנות, ומכל מקום אם היה רוצים ליסע – רשאים, לכך מייתי מקרא הזה, דבו נזכר עיקר מה שהיה על ידי הענן, שאסר להם ליסע. ושאר הכתובים118 אינם רק לספר יש שהיה הענן יומם, ויש יומים, ויש עשרה ימים, ואין זה דבר חדש. ומכל מקום העיקר נזכר בזה שאמר "ובהאריך הענן ושמרו משמרת ה' ולא יסעו" שם, שאסורים ליסע. אבל הנזכרים בפרשת פקודי שמות מ, לו-לח, ובפרשת שלח להלן יד, יד, כיון שכולם באו לומר שהיה הענן עמהם, יש למנות כל אחד ואחד בפני עצמו. ופירושו פשוט ואמת וברור הוא:‎הקשה הרא"ם, אחר כי שבעה עננים היו, וסוכות שציוה הקב"ה הוא בשביל שהושיבם בסוכות ויקרא כג, מג, והם היו ענני כבוד רש"י שם, אם כן היה לעשות מצות סוכה בענין זה, אחד למעלה ולמטה ואחד לפניהם. וקושיא זאת אינה קושיא למבין, כי הענן שהיה מן השמים, בין שהיה למעלה בין שהיה מן הצד, הכל הוא נחשב למעלה, כמו השמים אשר הם על האדם. ואף על גב שהשמים הם תחת האדם, הם על האדם, שאין האדם על השמים. וכן בענן עצמו, שהוא בא מלמעלה מששה פאות העולם, נחשב הכל עליהם. תדע, דהא כתיב להלן יד, יד "ועננך עומד עליהם", הרי כי כולם "עליהם" נקרא, מפני כי הדברים אשר הם למעלה אין ראוי שיקראו תחת האדם, רק על האדם. לכך אין מצות סוכה רק למעלה, ולא למטה. כי אם היה עושה למטה או מן הצד, לא היה זה דומה לעננים, שהיו למעלה ולא למטה:

« רש"י על ויקרא כ״ג:ל״ט רש"י על ויקרא כ״ג:מ״ב »