רש"י על ויקרא כ״ב:כ״ח

« רש"י על ויקרא כ״ב:כ״ז רש"י על ויקרא כ״ב:כ״ט »

28 שפתי חכמים פתח ↗

האם והבן או הבת. דילפינן משלוח הקן כדלקמן ומה התם אף הנקבות בכלל דהא כתיב על האפרוחים שכולל בין זכרים בין נקבות ה"ה ה"נ ל"ש זכרים ול"ש נקבות:

28 ברטנורא על התורה פתח ↗

אותו ואת בנו נוהג בנקיבה קשה מנא ליה י"ל מדכתי' בנו ולא כתי' הבן דמשמע מי שבנו כרוך אחריו דהיינו האם. מהר"ר:

28 משכיל לדוד פתח ↗

אתו ואת בנו נוהג בנקבה וכו׳. פיר׳ דק״ל אמאי אצטריך למיהדר למכתב אתו הול״ל ושור או שה ואת בנו ומשני דה״ק אתו ואת בנו כלום מי שבנו כרוך אחריו דוקא יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו כמ״ש בגמרא ומאי דכתב קרא בלשון זכר משום דאצטריך למכתב שור למאי דדרשינן בגמרא ר״פ אותו ואת בנו משו״ה הוצרך לכתוב אתו לשון הנופל על שור. ומיהו עכ״ז אכתי לימא קרא אותו ובנו מאי ואת בנו כאילו הדר וכתב את בנו ואותו וזה שאמר רש״י אף בנו ואותו במשמע:

29 מזרחי פתח ↗

ומהו הרצון ביום ההוא יאכל. כאילו אמר כשתזבחוהו תזבחו אותו על מנת שביו' ההוא יאכל שלא תותירו ממנו עד בקר ואז יעלה לכם לרצון:

29 משכיל לדוד פתח ↗

לרצנכם וכו׳ ומהו הרצון ביום וכו׳. אצטריך דאילו לפי׳ קמא ק׳ דלא הול״ל לרצונכם אלא לרצוני א״נ לרצון לכם ולפי׳ בתרא נמי ק׳ דהול״ל ברצונכם:

28 אתו ואת בנו. נוֹהֵג בַּנְּקֵבָה — שֶׁאָסוּר לִשְׁחֹט הָאֵם וְהַבֵּן אוֹ הַבַּת, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בַּזְּכָרִים, וּמֻתָּר לִשְׁחֹט הָאָב וְהַבֵּן שם ע"ח:

29 אתו ואת בנו. אַף בְּנוֹ וְאוֹתוֹ בְּמַשְׁמָע שם פ"ב:

28 מזרחי פתח ↗

אותו ואת בנו נוהג בנקב' שאסור לשחוט האם והבן או הבת ואינו נוהג בזכרי' ומות' לשחוט האב והבן. בתורת כהנים ומייתי לה בפרק אותו ואת בנו אליבא דרבנן דאמרי חייב כאן וחייב באם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים בשלוח הקן בנקבות ולא בזכרים דכתיב והאם רובצ' ולא האב רובץ אף כשחייב כאן בנקבות ולא בזכרים וא"ת מה לאם על הבנים שכן לא עשה בה מזומן כשאין מזומן דתניא יקרא פרט למזומן תאמר באותו ואת בנו שעשה בו מזומן כשאינו מזומן והואיל וחמור הוא ינהוג בשניהם כבר תרצו בברייתא ת"ל אותו אחד ולא שנים פי' בא' מהם נוהג ולא בשניהם ומעתה שאי אפשר לומר בשניהם הוא אלא או בזכרים או בנקבות תו ליכא למפרך תאמר באותו ואת בנו שעש' בו מזומן כשאינו מזומן לפיכ' ינהוג בזכרים ולא בנקבות דמאי חומרא היא זו לומר כן מה לי זכרים מה לי נקבות הלכך שפיר מצינן למילף מאם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכרים אף כשחייב באותו ואת בנו בנקבות ולא בזכרים ועוד מדכתיב בנו משמע שנראה לו כבן שכרוך ודבוק לו תמיד לילך אחריו ודרך הולד להיות כרוך אחרי האם יצא זכר באין בנו כרו' אחריו והאי דכתיב בלשון זכר אשור או שה דלעיל מיניה קאי שגם הנקבה נקראת שור או שה וכן תרגם אנקלוס ותורתא או שיתא ואלו גבי ושור ושה שרוע וקלוט תרגם ותור או אימר והא דקאמר אסור לשחוט את האם והבן או הבת והכתוב לא אמר אלא בנו כתב הסמ"ג בנו לאו דוקא דה"ה בתו וכן פרש"י ז"ל בפרק אותו ואת בנו גבי תיש הבא על הצביה וילדה בת ובת ילדה בן האי בן לאו דוקא דה"ה לבת ועל כרחנו לומר כן דהא תנן שחטה ואת בתה ואת בת בתה סופג שמונים אלמא בנו לאו דוקא דה"ה בתו אבל לא ידעתי מהיכן למדו לומר כן ושמא י"ל דמההיא ילפותא דילפי רבנן משלוח הקן לענין שלא חייב כאן אלא על הנקבות מינה גופה ילפי לענין בנו לאו דוקא אלא הה"נ בתו דמה להלן ואת הבנים תקח לך לאו דוקא הבנים אלא ה"ה הבנות דהא לא גרעי מבצים אי נמי מדכתיב על האפרוחים או על הבצים ואפרוחים כולל זכרי' ונקבות אף כאן לאו דוקא בנו אלא ה"ה בתו:

28 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ נוֹהֵג בַּנְּקֵבָה שֶׁאָסוּר לִשְׁחֹט הָאֵם וְהַבֵּן אוֹ הָאֵם וְהַבַּת, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בַּזְּכָרִים וּמֻתָּר לִשְׁחֹט הָאָב וְהַבֵּן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא כ"ב:כ"ח. פּוֹסֵק הָרַב הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין חוֹשְׁשִׁין לְזֶרַע הָאָב חולין עט, וְכֵן דַּעַת אוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על ויקרא כ"ב:כ"ח, וְהוּא הַנָּכוֹן בַּגְּמָרָא בְּדִין אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. אֲבָל דֶּרֶךְ הַכָּתוּב כְּשֶׁמַּזְכִּיר הַנְּקֵבָה בְּיִחוּד לִקְרוֹת אוֹתָהּ פָּרָה, וְאִם כֵּן הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב, וּפָרָה אוֹ כִּשְׂבָּה אוֹתָהּ וְאֶת בְּנָהּ, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר "שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד" וְהִזְכִּיר הָאֵם וְהַבֵּן "וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ", אָמַר כִּי בַּמִּינִין הַנִּזְכָּרִים הָאֵלּוּ שֶׁהֵם שׁוֹר וָשֶׂה עוֹד מִצְוָה אַחֶרֶת בָּהֶן, כִּי אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ הַנִּזְכָּרִים לֹא יִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד:

28 לבוש האורה פתח ↗

רש"י אותו ואת בנו נוהג בנקבה שאסור לשחוט האם והבן או הבת כו' וכתב הרא"ם ז"ל אלמא בנו לאו דוקא וה"ה בתו אבל לא ידעתי מהיכן למדו לומר כן עכ"ל ותרצו הרא"ם ואמר דילפינן לה משילוח הקן מה להלן כתיב הבנים תקח לך ואותו הבנים לאו דוקא דה"ה הבנות דהא לא גרעי מבצים כו' אף כאן בנו לאו דוקא אלא ה"ה בתו עכ"ד הרא"ם ז"ל אבל אני כבר כתבתי בספר לבוש עטרת זהב שאין אנו צריכין לילפות' דא דמיניה וביה דקרא גופיא הכא מוכח כן ועיין בלבוש עטרת זהב סימן י"ב סעיף א':

29 ברטנורא על התורה פתח ↗

לרצונכם תזבחו תחלת זביחתכם וכו' ד"א לדעתכם מכאן למתעסק וכו' קשה מאי ד"א י"ל שלפי פי' ראשון קשה מעט שכתב תחלה וכי תזבחו דמשמע אחר שתתחילו לשחוט לרצונכם תזבחו וזה אינו במתכוין לשחוט בשחיטה לאכלן לאחר זמן לכך פי' מכאן למתעסק דמיירי שפיר במתחיל לשחוט וכך משמעו כאשר תתחילו לשחוט הוו זריזים לזבוח לרצונכם כלומ' לדעתכם:

« רש"י על ויקרא כ״ב:כ״ז רש"י על ויקרא כ״ב:כ״ט »