רש"י על ויקרא כ״ב:ב׳

« רש"י על ויקרא כ״א:כ״ד רש"י על ויקרא כ״ב:ג׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

סרס המקרא. ר"ל וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי אבל לא כמו שכתוב בקרא. ואי לא מסרס המקרא ואשר הם מקדישים לי כתוב אחר ולא יחללו ומאשר הם מקדישים לי מרבה אני אפילו קדשי כהנים עצמן כדפירש"י בסמוך, א"כ לפסוק אין הכרע דמצינו לפרש דלאו דולא יחללו קאי ג"כ על אשר הם מקדישים לי, או אם אשר הם מקדישים לי קאי אאני ה' ויהיה פירושו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אבל אותם אשר הם מקדישים לי אני ה' להפרע מהם אבל אינם בחילול וכו' הרא"ם. ואני מצאתי בספר מוגה דהאי ד"א שגרס רש"י לעיל ט"ס וצריך להגיה האי ד"א למטה, וכך היא הגירסא יפרשו מן הקדשים בימי טומאתן וינזרו מקדשי כו' ולא יחללו את שם קדשי סרס המקרא ודרשהו ד"א אשר וכו', ושמעתי לפרש דה"פ דללישנא קמא פירש"י וינזרו מקדשי בנ"י בימי טומאתם ולפי הד"א שפירש"י וינזרו וכו' פירוש דקאי אבהמה שהקדישה לקרבן הוזהרו הכהנים שלא יאכלו אותם אלא יקריבו אותן ע"ג מזבח דל"ת מאחר דקדשים מותרים לכהנים אחר הקרבת מתיריו א"כ בהמה משהקדיש אותה תהא נמי מותרתת לכן הזהיר על זה ולכך מסרס רש"י הקרא ודורשו כאלו כתיב וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי דקאי על קריאת שם של הקדש:

1 מזרחי פתח ↗

יפרשו מן הקדשים בימי טומאתן. והוא מקרא קצר כאילו אמר וינזרו מקדשי בני ישראל בטומאתן דומיא דכל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליי' וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא ואולי סמך על וטומאתו דהכא וקצר בפסוק הראשון מלכתוב בימי טומאתן:

1 לבוש האורה פתח ↗

רש"י וינזרו ד"א וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי כו' שתי המלות שלד"א טעות הם וצריך למוחקן שהרי אין כאן פשט אחר ממה שפי' כבר אלא שיישב רש"י לשון הפסוק על ידי שסרסו והכל דיבור אחד הוא עד סרס המקרא ודרשהו:

2 מזרחי פתח ↗

וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ולא יחללו את שם קדשי סרס המקרא ודרשהו אשר הם מקדישים לי לרבות קדשי כהנים עצמן. והרמב"ן ז"ל טען ואמר אם נפרש אשר הם מקדישים לי בכהנים עצמן אין צורך לסרוס הזה אבל יאמר הכתוב וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו בהם את שם קדשי ואשר הם מקדישים שלא יחללו את אשר אהרן ובניו עצמן מקדישים לי ובת"כ כך הוא נדרש וינזרו מקדשי בני ישראל על קדשי בנ"י חייבין משום פגול נותר וטמא ואין חייבים על קדשי' כותים משום פגול נותר וטמא קדשי בני ישראל אין לי אלא קדשי בני ישראל קדשי עצמן מניין ת"ל אשר הם מקדישים לי אני יי' לרבות את כלם ולא הוזכר שם שנסרס המקרא כלל עכ"ד. ודבריו תמוהים כי לולא הסרוס לא ידענו אם הוא דבק עם ולא יחללו או עם יי' הבא אחריו ויהיה פרושו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אבל אותם שהם עצמם מקדישים לי אני יי' להפרע מהם אבל לא בחלול ואע"פ שלא הוזכ' סרוס בזה בדברי רז"ל אין בכך כלום והנה הסמ"ג כתב פה כרש"י ז"ל וסרס המקרא ודרשהו:

2 לבוש האורה פתח ↗

3 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי סָרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ, וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי, לְרַבּוֹת קָדְשֵׁי כֹהֲנִים עַצְמָן, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא כ"ב:ב'. וְאִם נְפָרֵשׁ "אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי" בַּכֹּהֲנִים עַצְמָן, אֵין צֹרֶךְ לַסֵּרוּס הַזֶּה, אֲבָל יֹאמַר הַכָּתוּב, וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ בָּהֶם אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, וַאֲשֶׁר הֵם מַקְדִּישִׁים לִי, שֶׁלֹּא יְחַלְּלוּ אֶת אֲשֶׁר אַהֲרֹן וּבָנָיו עַצְמָם מַקְדִּישִׁים לִי. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים פרשה ד א כָּךְ הוּא נִדְרָשׁ, "וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל", עַל קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חַיָּבִים מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא וְאֵין חַיָּבִים עַל קָדְשֵׁי גּוֹיִם מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא. "קָדְשֵׁי יִשְׂרָאֵל", אֵין לִי אֶלָּא קָדְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, קָדְשֵׁי עַצְמָן מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי ה'" לְרַבּוֹת אֶת כֻּלָּם. וְלֹא הֻזְכַּר שָׁם סֵרוּס הַמִּקְרָא כְּלָל. וְעַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת, אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי ה', שֶׁלֹּא יְחַלְּלוּ הַשֵּׁם הַמְקֻדָּשׁ לוֹ, כִּי שְׁמוֹ בְּמִקְדַּשׁ ה'. וּכְבָר רָמַזְתִּי זֶה בְּפָרָשַׁת וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה:

1 וינזרו. אֵין נְזִירָה אֶלָּא פְרִישָׁה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיִּנָּזֵר מֵאַחֲרַי" יחזקאל י"ד, "נָזֹרוּ אָחוֹר" ישעיהו א' — יִפְרְשׁוּ מִן הַקֳּדָשִׁים בִּימֵי טֻמְאָתָן ספרא:

2 וינזרו מקדשי בני ישראל, אשר הם מקדשים לי ולא יחללו את שם קדשי. סָרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ:

3 אשר הם מקדשים לי. לְרַבּוֹת קָדְשֵׁי כֹהֲנִים עַצְמָן:

1 רש"י על במדבר פתח ↗

נדר נזיר. אֵין נְזִירָה בְכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישָׁה, אַף כָּאן שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַיַּיִן:

1 משכיל לדוד פתח ↗

וינזרו וכו׳ יפרשו מן הקדשים בימי טומאתן. בת״כ נפ״ל דמיירי בימי טומאתן מג״ש דחילול חילול נאמר כאן ולא יחללו. ונאמר להלן למטה ומתו בו כי יחללוהו מה להלן בזמן טומאה אף כאן בזמן טומאה. והרא״ם ז״ל אגב חורפיה לא עיין בת״כ לכך כתב מה שכתב עיין שם: ודע דבספרים כתוב כאן ד״א וינזרו וכו׳ ובעל ש״ח ז״ל כתב שמצא בספר מוגה דהאי ד״א צ״ל למטה על מ״ש אשר הם מקדישים לי לרבות קדשי כהנים וכו׳ ואני אומר שהעיקר שיש למחקו לגמרי להאי ד״א כנראה ממה שטען עליו הרמב״ן ז״ל שאם נפרש אשר הם מקדישים בקדשי כהנים א״צ לסירוס. והרא״ם ז״ל הכריח יפה דברי רבינו שאם אין סירוס לא ידעינן דקדשי כהנים נמי בכלל חילול. אלא י״ל אשר הם מקדישים לי אני ה׳ נאמן ליפרע אבל לעולם ליכא חילול ע״ש ואם איתא לא הוה משתמיט מעיני הרבנים ז״ל הך נוסחא: ואעיקרא דמלתא אמאי אצטריך רבוייא לרבות קדשי כהנים ולא נילף משל ישראל ראיתי להר״ב ק״א שכתב דהוה אמינא דכיון דאינו דבר דבתדיר אין חילול קמ״ל ע״כ וקשיא לי עלה דהא איכא מנחת חביתי כ״ג שהיא תדירה בכל יום בבקר ובערב ואי בנדבת כהנים נמי אי בעו מתנדבין כמו ישראל. ולעד״נ דה״ט דתרווייהו צריכי דלא הוה גמרינן זה מזה דאי לא כתיב אלא קדשי ישראל ה״א דוקא הנהו אבל דכהנים הואיל ואשכחן קולא גבייהו דאשתרו כהנים שאינה בכל משמר דכתיב בפרשת שופטים ובא בכל אות נפשו וכו׳ ושרת וכו׳ דמיניה ילפינן שכהן מקריב קרבנותיו אפילו במשמר שאינו שלו כדפירש״י שם אימא ה״נ מקילין שאם עבד ב״מ קרבנותיו אינו מחלל. ואי כתב דכהנים ה״א דוקא הנהו דחמירי שכן ריבה הכתוב בהן מצות יתירות. ועוד דמנחתם כלה כליל אבל דישראל לא מחלל הילכך צריכי תרווייהו. ומה שמכריח לרז״ל לפרש לרבות קדשי כהנים היינו דאשר הם מקדישים לי יתירא הוא אחר שכבר כתיב מקדשי בני ישראל א״נ לכתוב אשר מקדישים לי מאי הם אלא אכהנים קאי:

1 דברי דוד פתח ↗

וינזרו כו', ד"א וינזרו כו'. אין פירוש להאי ד"א, ורבים אומרים שלשון זה ד"א הוא. ט"ס וביש ספרים כתוב האי ד"א אחר סרס המקרא ודרשהו והוא נכון, כי הרמב"ן הקשה על רש"י וז"ל ואם נפרש האי אשר מקדישים לי בקדשי כהנים עצמם א"צ לסירוס אבל יאמר הכתוב וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו בהם שם קדשי ואשר הם מקדישים שלא יחללו את אשר אהרן ובניו מקדישים ע"כ. הנה לפניך דאם נפרש אשר הם מקדישים על קדשי, בני ישראל לא על הכהנים צ"ל סרס המקרא דהיינו כיון ששתי הקדושות הם ענין אחד תקשה לך למה הפסיק בולא יחללו את שם קדשי בינתיים, אלא ע"כ דיש סירוס במקרא וכאילו כתובים זה אצל זה, אבל אם נפרש הם מקדישים על קדשי בני אהרן אין כאן סירוס ואמרינן דמתחילה דבר הכתוב מקדשי ישראל שיש בהם חילול ואח"כ אומר אפילו מקדשי כהנים עצמם דגם בהם יש חילול אם יהיה בימי טומאתם וא"כ שייך שפיר ד"א דהיינו שא"צ סירוס, כנ"ל נכון:

2 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

« רש"י על ויקרא כ״א:כ״ד רש"י על ויקרא כ״ב:ג׳ »