רש"י על ויקרא כ״ב:י״ח

« רש"י על ויקרא כ״ב:ט״ז רש"י על ויקרא כ״ב:י״ט »

18 שפתי חכמים פתח ↗

הרי עלי. ר"ל ואם הפריש ונאבד קודם הקרבה חייב באחריותו:

18 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם נִדְרֵיהֶם - הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי, נִדְבוֹתָם - הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא כ"ב:י"ח. וְהַנִּרְאֶה בְּעֵינַי בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ויקרא כ"ב:כ"א "לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה", וְכֵן יֹאמַר בְּכָל מָקוֹם, בְּפָרָשַׁת נְסָכִים במדבר טו ג ח, וְכֵן "כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת" ויקרא כ"ז:ב', וְכֵן בְּפָרָשַׁת נָזִיר במדבר ו ב, כִּי הַנֶּדֶר הוּא הַבָּא עַל דָּבָר שֶׁיִּפָּלֵא מִמֶּנּוּ, שֶׁיִּדֹּר לַה' בַּצַּר לוֹ, אִם תַּעֲשֶׂה עִמִּי לְהַפְלִיא לְהַצִּילֵנִי מִן הַצָּרָה הַזֹּאת אָבִיא עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים, כְּעִנְיַן "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי" בראשית כח כ, "וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתוֹן תִּתֵּן" במדבר כא ב, "וַיִּדְּרוּ נְדָרִים" יונה א טז, וְכֵן כֻּלָּם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ קנים פ"א מ"א, אֵי זֶהוּ נֶדֶר, הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה, נְדָבָה - הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה, וּמָה בֵּין נֶדֶר לִנְדָבָה, נֶדֶר - מֵת אוֹ נִגְנַב חַיָּב בְּאַחְרָיוּתוֹ וְכוּ', לְהַגִּיד הַחִלּוּק שֶׁבֵּינֵיהֶם, כִּי דֶּרֶךְ הַנּוֹדְרִים בְּצָרָתָם לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי בָּזֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת עוֹלָה אוֹ זֶבַח, וְזֶה לֹא יִקָּרֵא נְדָבָה סְתָם, וַאֲשֶׁר יַפְרִישׁוּ וְיִתֵּן מִיָּד הוּא נְדָבָה, כִּי בְּעֵת הַמַּתָּן נָדְבָה רוּחוֹ אוֹתוֹ. וְהִנֵּה אָמַר הַכָּתוּב כִּי בֵּין שֶׁיַּקְרִיב עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים אֲשֶׁר נָדַר עַל צָרָתוֹ אוֹ שֶׁיַּקְרִיב אוֹתָם בְּנִדְבַת רוּחוֹ, יִהְיֶה תָּמִים. אוּלַי נַחְשֹׁב כִּי הַנֶּדֶר רָאוּי לִהְיוֹתוֹ תָּמִים יוֹתֵר מִן הַנְּדָבָה. וְזֶה טַעַם הַכָּתוּב:

18 גור אריה על ויקרא פתח ↗

נדבה תעשה אותו לבדק הבית ולנדר למזבח. ואם תאמר, כיון דלעיל רש"י פסוק יח אמרינן דנדבה הוא האומר 'הרי זו', ונדר הוא האומר 'הרי עלי', ושניהם שייכים בין בבדק הבית ובין למזבח, ולמה אמר כי ה"נדבה" הוא לבדק הבית, ו"נדר" הוא למזבח, ויש לומר, דלא קשיא מידי, דהמקדישים על שני פנים; האחד שלבו נודב להקדיש ממון ליתן לגבוה, ומיד כשהפריש הנדבה מתקיים מחשבתו. וזה שייך בבדק הבית ליתן לגבוה. אבל למזבח, עיקר הדבר אינו נעשה עד שיהיה קרב הקרבן. ואף על גב דאפשר להיות נודר גם כן לבדק הבית, כגון שיאמר 'הרי עלי סלע לבדק הבית', מכל מקום סתם לבדק הבית הוא נדבה, מפני שלבדק הבית דרך להתנדב, שהרי אין כוונתו לשום מעשה, רק להפרשת ממון, ואם הוא אומר לבדק הבית 'הרי עלי' הוא דבר יתור, שאין צריך, שהרי לבדק הבית סגי בנדבה להפריש ממון לבדק הבית. ולפיכך שפיר אמר "נדבה תעשה", שפירושו דבר שאין צריך רק נדבת לבו להפריש ממון – תעשה אותו. וכן "נדר" הוא למזבח, כי מפני שלמזבח אין דרך להפריש בלבד, שהרי הוא רוצה לעשות הקרבה על המזבח, ודבר זה נקרא "נדר", דלא סגי בהפרשה, דהרי היה כוונתו על הקרבה. ואף על גב דאפשר לומר גבי מזבח 'הרי זו', ולא יהיה חייב באחריות קנים פ"א מ"א, דבר חסר הוא למזבח, שהרי כיון שרצה להקריב על המזבח, היה להתחייב עצמו בו עד שיהיה נעשה ההקרבה, ולפיכך מה שאמר "נדבה תעשה" – דבר שדרך להיות נעשה בנדבה, וזהו בדק הבית. "ולנדר לא ירצה" – דבר שדרך להיות נעשה בנדר, וזהו למזבח:והא דדרשינן בפק קמא דתמורה ריש ז ע"ב "נדבה תעשה אותו" לבדק הבית, מניין אף לנדר, תלמוד לומר "ולנדר" לא ירצה. "ולנדר לא ירצה" למזבח, אין לי אלא נדר, נדבה מניין, תלמוד לומר "נדבה ולנדר", משמע דאין חילוק בין נדבה ובין נדר, הכי פירושו, דודאי הכתוב פירושו כמו שאמרנו, "נדבה תעשה אותו" מה שדרך להיות בנדבה, "ולנדר לא ירצה" מה שדרך להיות בנדר, אבל מנא לן לפרש כך, שמא קרא כמשמעו "נדבה תעשה ולנדר לא ירצה", ואין חילוק בין קדשי בדק הבית וקדשי מזבח, ולפיכך דריש ליה דקרא כך אמר "נדבה תעשה אותו ולנדר", דשניהם מותרים לבדק הבית, ודרשינן "נדבה ולנדר לא ירצה" למזבח, דשניהם אסורים. ועוד דריש התם בתו"כ כאן "לא ירצה", איזה הקדש בא לרצות, הוי אומר זה קדשי מזבח, כמו שהביא רש"י. אבל מכל מקום מה שאמר הכתוב "נדבה תעשה אותו" רצונו לומר לבדק הבית, דסגי ליה בנדבה, "ולנדר לא ירצה" דבר שצריך נדר כדלעיל, וזהו הנכון. ועיין בדברי הרמב"ן, ואשר אמרנו הם עיקרי הדברים כאשר תעיין בזה:

19 מזרחי פתח ↗

לרצונכם הביאו דבר הראוי לרצו' אתכם לפני שיהא לכם לרצון ואי זהו הראוי לרצון תמים זכר. והוא מקרא קצר כאילו אמר איש איש אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם וגו' אשר יקריבו ליי' לעולה להיות לרצונכם יהיה תמים זכר וגו':

18 נדריהם. הֲרֵי עָלַי:

19 נדבותם. הֲרֵי זוֹ:

18 מזרחי פתח ↗

נדריהם הרי עלי נדבותם הרי זו. בריש מסכת חולין ופרש"י ז"ל דהיכא דאמר הרי זו אם מתה או נגנבה אינו חייב באחריות' אבל כשאמר הרי עלי אם מתה או נגנבה חייב באחריות':

18 גור אריה פתח ↗

נדבתם הרי עלי זו נדריהם הרי זו עלי. בריש חולין ב.. והחילוק שיש ביניהם, ד'הרי זו' לא מתחייב באחריות, שהרי 'הרי זו' אמר, אבל 'הרי עלי' חייב באחריותו, דלשון 'הרי עלי' משמע שיהיה עליו מוטל להתחייב באחריותו. ואם תאמר, ולמה אמר שנדבה רצונו לומר 'הרי זו', ונדר 'הרי עלי', דילמא איפכא; נדבה 'הרי עלי', ונדר 'הרי זו', ואין זה קשיא, דנדבה משמע שעושה דבר מפני נדיבות לב שבו, ונדיבות לב שבו גורם שהוא מתנדב דבר, לכך האומר 'הרי זו' נקרא נדבה, שהרי מראה שהוא נדיב ומפרישו. אבל האומר 'הרי עלי' אין מראה נדיב לב, שהרי אינו מפריש דבר שאמר שהוא מתנדב, אלא שהוא מקבל עליו להביא קרבן, ואין נדיב לב אלא בהפרשה, לכך יקרא "נדר" ולא "נדבה". ועוד יתבאר בסמוך אות ל:

19 גור אריה פתח ↗

הביאו דבר הראוי לרצות אתכם. אבל אין פירושו לרצון שלכם, אלא דבר שהוא ראוי לרצות האדם אל בוראו:

« רש"י על ויקרא כ״ב:ט״ז רש"י על ויקרא כ״ב:י״ט »