רש"י על ויקרא כ״א:ג׳

« רש"י על ויקרא כ״א:ב׳ רש"י על ויקרא כ״א:ד׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

הארוסה. יש מקשין ואימא איפכא למעט הארוסה שלא יטמא לה. ויש לומר דאם כן לישתוק קרא ולא יכתוב הקרובה ואנו ידענו דארוסה ממועט מדכתיב אשר לא היתה דסתם הויה הוא קידושין ואם כן ממילא אנו יודעין דארוסה אסורה מלטמא לה, אלא על כרחך הקרובה לרבות בא שיטמא לה, ואשר לא היתה, פירוש למשכב הוא כדפירש רש"י בסמוך. וא"ת מנא ליה לרבות ארוסה, דלמא הא דכתיב הקרובה לרבות מוכת עץ הוא דאתא שלא תמעט מוכת עץ מדכתיב הבתולה ולא בעולה ואשר לא היתה בא למעט הארוסה. ויש לומר דאם כן לא לכתוב קרא לא הבתולה ולא הקרובה ואנא ידענא דמוכת עץ מותר לטמא, אלא על כרחך צריך לומר דהקרובה לרבות ארוסה הוא בא, ואשר לא היתה לאיש פירוש למשכב וממילא איתרבי מוכת עץ כיון דבלא משכב נעשית בעולה. ואין להקשות לישתוק קרא מבתולה ולא לכתוב נמי אשר לא היתה לאיש, אם כן הוה אמינא הקרובה למעט ארוסה הוא בא משום הכי הוצרך לכתוב אשר לא היתה לאיש כדפירש רש"י לעיל וממילא ילפינן נמי למוכת עץ: ג"א וד"ד וא"ת מ"ש גבי הקרובה אליו דאחותו דרשו לרבות הארוסה ואלו גבי שארו הקרוב אליו ממעטין הארוסה. בירושלמי נותן טעם דגבי ארוסתו דכל שלא ניסת היא בבית אביה ואחיה לכן ממעטין, אבל גבי אחותו הוה קרובה אליו עד הנשואין היא בבית אחיה דרשו לרבות:

1 משכיל לדוד פתח ↗

הקרובה לרבות וכו׳ הכי תניא בת״כ וקי״ל סתם ספרא ר״י ולשטתיה אזיל כדתניא בפרק הבא על יבמתו אחותו ארוסה ר״מ ור״י אומרים מיטמא לה רבי יוסי ור״ש אומרים אינו מטמא לה ואמרינן דטעמא דר״מ ור״י הקרובה לרבות את הארוסה דאכתי קרובה בבית אצל אחיה כל זמן שלא נשאת ור״י ור״ש סברי אשר לא היתה לאיש פרט לארוסה הקרובה לרבות ארוסה שנתגרשה ופסקו הפוסקים כר׳ יוסי ור״ש ע׳ בהרמב״ם פ״ב מה׳ אבל וכן בדין דרבי יוסי נימוקו עמו. ומ״מ רש״י ז״ל נסיב לה אליבא דר״מ ור״י משום דמשמעות ל׳ המקרא באמרו הקרובה משמע כוותייהו דלדרשת ר״י ור״ש הול״ל שנתקרבה דהיינו אחר שנתרחקה ע״י אירוסין חזרה ונתקרבה ע״י הגירושין ודע דבין למר ובין למר אליו דכתיב בקרא מדרש לרבות את הבוגרת וה״ט דלא נקט רש״י הכא אלא הקרובה לרבות הארוסה ולא קאמר הקרובה אליו משום דאליו מיבעי לן לדרשה אחריתי ואלא מיהא מאחר שאינו מוכרח בפשט המקרא שתיק רב ורמוזה רמוזי במה שלא הזכיר תיבת אליו:

1 גור אריה פתח ↗

לרבות הארוסה. בפרק הבא על יבמתו יבמות ס.. דלא תימא "אשר לא היתה לאיש" כתיב, דמשמע לשון הויה, שלא היה לה הויה לאיש, ומשמע אפילו קדושין, לכך כתיב "הקרובה" לרבות הארוסה. ואם תאמר, ולא לכתוב "אשר לא היתה לאיש", דהשתא לא צריך למכתב "הקרובה", דמהיכי תיתי למעט ארוסה, דהא בתולה היא, דזה לא קשיא, דאי לאו "אשר לא היתה לאיש" הוה אמינא אפילו מוכת עץ נמי לא יטמא לה, דהא לאו בתולה היא, וכתיב "כי אם לאחותו הבתולה", לכך כתיב "אשר לא היתה לאיש" דהווייתה על ידי איש, לאפוקי מוכת עץ שאין הווייתה על ידי איש. ואי כתב 'כי אם לאחותו הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש', הוה אמינא "אשר לא היתה לאיש" על ידי קדושין, אבל אנוסה ומפותה לא, שהרי לא היתה גם כן לאיש, דמשמע שלא נתקדשה, לכך כתיב "הבתולה" למעט אנוסה ומפותה יבמות ס.:ואם תאמר, תינח ד"קרובה" דגבי אחותו בא לרבות ארוסה, אבל "הקרוב אליו" אצל שארו פסוק ב למה, כבר למדנו מזה תו"כ שם "הקרוב אליו" למעט הארוסה, שלא יטמא לאשתו ארוסה. ואם תאמר, ומאי שנא דגבי אשתו אתא "הקרוב אליו" למעט את ארוסה, ואילו גבי אחותו אתא "הקרובה אליו" לרבות את הארוסה, ואין זה קשיא, ד"שארו" היא אשתו – משמע אפילו ארוסה, ולכך אי לאו "קרובה" הוה אמינא כל שהיא אשתו נקרא "שארו", דמנא לן לומר דנעשה אשתו על ידי נשואין, לכך אתא "הקרובה" לומר לך שקרובה אליו לגמרי. אבל גבי אחותו, מהיכי תיתי ארוסה, דהא "לא היתה לאיש" כתיב, וארוסה נמי היתה לאיש, ולמה לי למכתב "הקרובה אליו", אלא לכך קרא אתא לומר אם היא קרובה בלבד, אף על גב שנתקדשה לאיש אחר, כיון דקרובה היא – יטמא לה:

2 גור אריה פתח ↗

אשר לא היתה לאיש למשכב. כלומר, השתא דאמרינן 'לרבות הארוסה', אם כן הא דכתיב "אשר לא היתה לאיש" צריך לומר שלא היתה לאיש למשכב, ולא לקדושין כמשמעות לשון "אשר לא היתה לאיש" כ"ה ברא"ם:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה אשר לא היתה לאיש, למשכב. ע"כ. כלומר היא התארסה אירוסין של תורה הם קידושין של ימינו, שמקדש האשה בשווה פרוטה אך טרם נישאה. לאמור: כהן נטמא לאחותו שמתה כל עוד לא נישאה נישואים שלמים. פ' אמור תשמ"ט

3 שפתי חכמים פתח ↗

מצוה. מדכתיב לפניו לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו' ולאחותו הבתולה וגו' משמע דכל הני דקחשיב רשאי לטמא להן ל"ל למכתב עוד לה יטמא, אלא למצוה:

3 ברטנורא על התורה פתח ↗

לה יטמא בעל כרחו. פי' שמקרא זה יתר הוא שהרי די לו לכתוב לנפש לא יטמא כי אם לאביו ולאמו וכו'. וכתי' אח"כ לה יטמא כלומ' מצוה לו שיטמא ד"א לה יטמא ולא לאחר עמה. קשה מאי ד"א י"ל דבא לישב לפי דעת ר' ישמעאל דסבירא ליה שאינו חייב ליטמא דפליגי בזה ר' ישמעאל ור' עקיבא בפרק טבול יום ופי' ולא לאחר עמה שלא יאמר הואיל ונטמאתי לקרובי זה אלך ואטמא לאחר ומכאן יש לקבור מיתי כהנים בסוף בית הקברות כדי שלא יטמאו הקרובים בקבורת מתים אחרים. מהר"ר:

3 דברי דוד פתח ↗

לה יטמא מצוה. דאל"כ לה יטמא מיותר הוא דלא כתיב כי אם לשארו ולאו דוקא אצל אשתו אלא בכל המותרים ליטמא יש מצוה בזה ובזה מתורץ מה שק"ל דל"ל כי אם לשארו כיון דכתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו דהיינו לאשתו פסולה ממילא לאשתו כשרה יטמא, אלא די"ל דמצוה קמ"ל, כנ"ל:

1 הקרובה. לְרַבּוֹת אֶת הָאֲרוּסָה ספרא; יבמות ס':

2 אשר לא היתה לאיש. לְמִשְׁכָּב:

3 לה יטמא. מִצְוָה ספרא; זבחים ק':

1 מזרחי פתח ↗

הקרובה לרבות את הארוסה. בת"כ ומייתי לה בפרק הבא על יבמתו ופרש"י לרבות את הארוסה אצטריך לרבויי דלא תימא אשר לא היתה לאיש פרט לארוסה שהיתה לאיש דהויה לשון קדושין משמע לפיכך כתב הקרובה לרבות את הארוסה והשתא ע"כ לפרש קרא דאשר לא היתה לאיש למשכב ולא להוית קדושין והיינו דמסיים בה אשר לא היתה לאיש למשכב למעט נשואה אבל מוכת עץ אף על גב דמקרא דהבתולה משמע למעוטי כל שאינה בתולה אפילו מוכת עץ מכל מקום מקרא דאשר לא היתה לאיש שפירושו למשכב לא אימעיט אלא מי שהוייתה ע"י איש אבל מוכת עץ לא וקרא דהבתולה למעוטי אנוסה ומפותה הוא דאתא וזהו ששנינו בת"כ ובפרק הבא על יבמתו הבתולה פרט לאנוסה ומפותה יכול שאני מוציא אף מוכת עץ ת"ל אשר לא היתה לאיש שהוייתה ע"י איש יצא זו שאין הוייתה ע"י איש ומסיים בה הקרובה לרבות את הארוסה ורש"י ז"ל פירש מקודם הקרובה לרבות את הארוסה כדי לפרש אחר זה אשר לא היתה לאיש למשכב ולא להוייות קדושין ותנא דריש ברישא קרא דאשר לא היתה לאיש משום דמקרא דהבתולה דכתיב ברישא משמע למעוטי מוכת עץ ולפיכך הוצרך לפרש דמתרבייא מאשר לא היתה לאיש כדכתבו התוספות וא"ת מאי שנא גבי הקרובה אליו דרשו לרבות את הארוסה ולגבי שארו הקרוב אליו דרשו ולא הארוסה י"ל משום דלגבי בעל אין האשה קרובה לו אלא הנשואה שכל זמן שהיא ארוסה היא אצל אביה ואחיה דרשו הקרוב אליו ולא הארוסה שאינה קרובה לו ולגבי אח שאין אחותו קרובה לו אלא בהיותה פנויה או ארוסה דרשו הקרובה אליו לרבות את הארוסה והכי איתא בירושלמי מחלפא שיטתייהו דרבנן תמן אינון אמרין הקרוב לא ארוסה והכא אינון אמרין לרבות את הארוסה ומשני אחותו לעולם בפנים עד שתצא בחוץ ארוס לעולם בחוץ עד שתנשא לו:

1 דברי דוד פתח ↗

הקרובה, לרבות את הארוסה פירש"י ביבמות דף ס' דהו"א אשר לא היתה לאיש פרט לארוסה שהווייתה ע"י איש דהוייה לשון קידושין הוא קמ"ל דאשר לא היתה לאיש פירושו למשכב, וא"ל לא לכתוב אשר לא היתה לאיש ולא תצטרך הקרובה לרבות ארוסה דאמרינן בגמרא שם דאיצטריך למילף דמוכת עץ לא איתמעט מבתולה ויטמא לה. והא דאמרינן גבי שארו למעט ארוסה וגבי אחותו לרבות ארוסה, נראה דלק"מ דגבי אשתו כבר הוכחנו לעיל דדוקא נשואה דדומיא דלאמו כמו שזכרנו משא"כ באחותו דלא מפקינן מן לאחותו שיוכל לטמא לה אלא היותר מסתבר דהיינו נשואה כנ"ל ובירושלמי נותן טעם דגבי ארוסתו דכל שלא ניסת הוא בבית אביה ואחיה אבל גבי אחותו הוה קרובה אליו עד נישואין היא בבית אחיה:

2 ברטנורא על התורה פתח ↗

אשר לא היתה לאיש למשכב קשה מנא ליה האי לישנא י"ל מדכתי' בפרשת מטות וכל אשה יודעת איש למשכב זכר אף כאן כן:

3 מזרחי פתח ↗

לה יטמא מצוה. דאי רשות מכי אם לשארו כו' נפקא לה יטמא למה לי אלא לחובה ואם לא רצה להטמא לה מטמאין אותו בעל כרחו ולא באחותו בלבד אמרו אלא אף כל האמורים בפרשה וחד מנייהו נקט וה"ה השאר כדתניא בת"כ לא רצה להטמא לה מטמאין אותו בעל כרחו מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חכמים וטמאוהו בעל כרחו אלמא לא באחותו בלבד אמרו דאם כן באשתו אמאי טמאוהו בעל כרחו:

3 משכיל לדוד פתח ↗

לה יטמא מצוה. וא״ת א״כ לא הול״ל אלא יטמא בלבד ולא לכתוב לה ואין לומר דבאחותו לבד הוא דאיכא מצוה דממעשה דיוסף הכהן שמתה אשתו בע״פ וטמאוהו על כרחו מוכח דבכלהו קאמר וכן הדין מבואר. וא״כ לה דכתב רחמנא למה לי. וי״ל דאה״נ דמיטמא בלחוד נפקא לן הך דרשה ותיבת לה מיבעי לן לאידך דבת״כ לה יטמא אינו מיטמא לאחרים עמה וכו׳ ע״ש. ורש״י השמיטו לפי שאינו מוכרח ע״פ פשוטו:

3 גור אריה פתח ↗

לה יטמא מצוה ליטמא. בתורת כהנים. דאם לא כן, "לה יטמא" למה לי, דהא כבר כתיב פסוק ב "כי אם לשארו הקרובה אליו לאמו ולאביו":

« רש"י על ויקרא כ״א:ב׳ רש"י על ויקרא כ״א:ד׳ »