רש"י על ויקרא י״ט:ל״א

« רש"י על ויקרא י״ט:ל׳ רש"י על ויקרא י״ט:ל״ב »

31 שפתי חכמים פתח ↗

אזהרה לבעל אוב. לפי שנאמר בפרשת שופטים לא ימצא בך וגו', והתם ג"כ אזהרה על זה ולא נאמר שם כרת והכא כתיב כרת שנא' והכרתי אותו מקרב עמו, אם כן ודאי כאן מדבר בבעל אוב עצמו והתם מדבר בשואל בבעל אוב:

31 מזרחי פתח ↗

אל תפנו אל האובות אזהרה לבעל אוב וידעוני. לא שהיה אזהרה שלא לפנות מחשבתו לעשותם אע"פ שלא עשאם דומיא דאל תפנו אל האלילים לפיכך אמר שזה אינו כן אלא היא אזהרה לבעל אוב עצמו העושה האוב כגון בעלת אוב דשאול וכן פירוש בידעוני הוא האדם עצמו העושה מעשה ידעוני וכן כתב גם הרמב"ם ז"ל שהוא אזהרה לעושה האוב או הידעוני ואמר העושה האוב או ידעוני ברצונו בזדון כו' שנאמר אל תפנו אל האובות:

32 שפתי חכמים פתח ↗

יכול זקן אשמאי. רש"י מפרש לשון אשם, כלומר רשע שחייב הרבה אשמות. ור"ת מפרש שהוא בור, לשון לא תשם מתרגמינן לא תבור, ר"ל בור: ג"א קשה, פשיטא דמהיכי תיסוק אדעתין לכבד הרשע, והרי כתיב ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך, וי"ל דה"א דיש לעמוד מפני רשע דכיון שמאריך ימים, אם כן בודאי מצות עשה ומש"ה מאריך ימים וה"א דיש לכבדו, ולכך בעי קרא:

32 מזרחי פתח ↗

מפני שיבה תקום יכול זקן אשמאי תלמוד לומר זקן אין זקן אלא שקנה חכמה. בתורת כהנים ומייתי לה בפרק קמא דקדושין ופרש"י זקן אשמאי רשע ועם הארץ כי אשמאי מגזרת אשם ואם תאמר היכי תיסק אדעתין לומר שנקום מזקן אשמאי ואיסי בן יהודה נמי שאמר מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע שפירושו אפילו זקן אשמאי איך אפשר להיות כן והלא הרשע מצוה להכותו ולבזותו ולזלזלו כבר הקשו התוספות על רש"י ז"ל על זה והוכרח ר"ת לפרש אשמאי לשון שממה כמו פרסאי שמאי דמנחו' כלומר בור ועם הארץ כדמתרגמינן והאדמה לא תשם לא תיבור ומה שאמר אין זקן אלא שקנה חכמה אינו רוצה לומר מנוטריקון של זקן כדדריש רבי יוסי הגלילי אנא לישנ' בעלמא נקט כאילו אמר אין זקן אלא חכם שהרי רש"י לא הביא אלא דברי ת"ק ות"ק מג"ש דזקן זקני הוא דמפיק לה כדתני' בת"כ ומייתי לה בפרק קמא דקדושין מפני שיבה תקום יכול מפני אשמאי ת"ל זקן ואין זקן אלא חכם שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ופרש"י גמר זקן מזקני ג"ש מה להלן גדולים וחכמים אף כאן חכם אבל נוטריקון דזקן זה קנה חכמה רבי יוסי הגלילי הוא דקאמר לה כדפרש"י לשון נוטריקון דבר הכתוב ומה שהקשו בגמרא רבי יוסי הגלילי היינו ת"ק אינו אלא על המכוון היוצא משניהם ששניהם סוברים דזקן בחכם קמיירי אלא דת"ק סבר דזקן אשיבה קאי ותרתי בעינן שיבה וחכמה ור' יוסי הגלילי סבר דתרתי מילי נינהו כאילו אמר מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן דאס"ד כדקאמר ת"ק דחד הוא דאיירי ביה קרא שיבה והוא חכם נכתוב מפני שיבה זקן תקום והדרת ונגמר ג"ש מאי שנא דפלגינהו שמע מינה תרתי מילי נינהו ואפילו יניק וחכים דמדקפיד אחכמה אמרינן נמי שיבה לאו זקן אשמאי קאמר דליכא למימר דרבי יוסי אזקן אשמאי נמי פליג דאם כן היינו איסי בן יהודה וזהו שאמרו בגמרא יניק וחכים איכא בין ת"ק ורבי יוסי הגלילי ולא קאמר זקן ולא חכים איכא בינייהו ואע"פ שההלכה היא כאיסי בן יהודה שאמר כל שיבה במשמע לא כת"ק שאמר שיבה וחכמה בעינן אפילו הכי רש"י ז"ל הביא את דברי ת"ק מפני שהם יותר קרובים לפשועו של מקרא דאי כאיסי בן יהודה הוה ליה למכתב מפני שיבה תקום והדרת ומפני זקן השתא דכתיב פני זקן עכ"ל לפרושי שיבה דרישא הוא דאתא אימתי מפני שיבה תקום והדרת כשהוא פני זקן ומה שאמרו בגמרא מאי טעמיה דר' יוסי הגלילי אמר לך אס"ד כדקאמר ת"ק אם כן נכתוב רחמנא מפני שיבה זקן תקום והדרת איכא למימר היינו הך אלא משום דבעי למסמך זקן לויראת מאלהיך ללמד שלא יטריח הזקן את הצבור לעמוד מפניו אם יכול לעבור בדרך אחרת כדתניא מניין לזקן שלא יטריח תלמוד לומר זקן ויראת לפיכך כתב אותו באחרונה:

32 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם יָכוֹל מִפְּנֵי זָקֵן אַשְׁמַאי, תַּלְמוּד לוֹמַר "זָקֵן", אֵין זָקֵן אֶלָּא שֶׁקָּנָה חָכְמָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא י"ט:ל"ב. וּלְשׁוֹן תּוֹרַת כֹּהֲנִים פרק ז יא, וְהוּא הַשָּׁנוּי בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין לב, תַּלְמוּד לוֹמַר "זָקֵן", אֵין זָקֵן אֶלָּא חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יא טז "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל". וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין זָקֵן אֶלָּא שֶׁקָּנָה חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר משלי ח כב "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ". וְהִנֵּה לְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם אֵין הַמִּצְוָה אֶלָּא בְּחָכָם. וְאוּנְקְלוֹס תרגום אונקלוס על ויקרא י"ט:ל"ב אָמַר, "מִן קֳדָם דְּסָבַר בְּאוֹרָיְתָא תָּקוּם וְתֶהְדַּר אַפֵּי סָבָא", וּמַשְׁמָעוּת דְּבָרָיו שֶׁגַּם הוּא סוֹבֵר כֵּן. וְעִם כָּל זֶה, הָעוֹלֶה מִן הַגְּמָרָא לְפִי פְּסַק הַהֲלָכָה אֵינוֹ כֵן, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ קידושין לב, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל שֵׂיבָה בַּמַּשְׁמָע, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שם לג הֲלָכָה כְּאִיסִי בֶּן יְהוּדָה. וְהִנֵּה יְצַוֶּה בְּכָל שֵׂיבָה, אֲפִלּוּ עַל אַשְׁמַאי שֶׁהוּא הַבּוּר, וְיַחֲזֹר וִיצַוֶּה עַל הַזָּקֵן שֶׁהוּא הַקּוֹנֶה חָכְמָה, וַאֲפִילּוּ יָנִיק וַחֲכִים. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן דַּעַת אוּנְקְלוֹס, אֲבָל יְתַרְגֵּם יָנִיק וַחֲכִים בְּשֵׂיבָה, דַּאֲתָא זָקֵן וְגַלִּי בַּשֵּׂיבָה שֶׁבִּכְלָלָהּ כָּל הַשֵּׂיבוֹת, בֵּין שֵׂיבַת הַתּוֹרָה בֵּין שֵׂיבַת הַיָּמִים:

33 שפתי חכמים פתח ↗

אונאת דברים. דהא בפרשת בהר כתיב לא תונו, שמדבר באונאת ממון, דשם מדבר במקח וממכר, וא"כ ע"כ לא תונו דכתיב כאן מדבר באונאת דברים:

33 רש"י על שמות פתח ↗

וגר לא תונה. אוֹנָאַת דְּבָרִים, קונטרארי"ר בְּלַעַז, כְּמוֹ וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם ישעיהו מ"ט:

31 אל תפנו. אַזְהָרָה לְבַעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי; בַּעַל אוֹב זֶה פִּיתוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ, וְיִדְּעוֹנִי הַמַּכְנִיס עֶצֶם חַיָּה שֶׁשְּׁמָה יַדּוּעַ לְתוֹךְ פִּיו וְהָעֶצֶם מְדַבֵּר סנהדרין ס"ה:

32 אל תבקשו. לִהְיוֹת עֲסוּקִים בָּם, שֶׁאִם תַּעַסְקוּ בָם, אַתֶּם מִטַּמְּאִין לְפָנַי וַאֲנִי מְתַעֵב אֶתְכֶם:

33 אני ה' אלהיכם. דְּעוּ אֶת מִי אַתֶּם מַחֲלִיפִין בְּמִי ספרא:

31 גור אריה פתח ↗

אזהרה לבעל אוב. פירוש, שהוא אזהרה לבעל אוב עצמו, ואינו אזהרה לשואל אוב וידעוני כמשמעו "אל תפנו אל האובות", דמשמע שהוא פונה אחריהם לשאול בהם, דזה לא יתכן, דהא כתיב ר' להלן כ, ו "והנפש אשר תפנה אל האובות והכרתי", ובשואל ליכא כרת, רק בלאו "לא ימצא בך" דברים יח, י :

31 רש"י על דברים פתח ↗

וידעני. מַכְנִיס עֶצֶם חַיָּה שֶׁשְּׁמָהּ יַדּוּעַ לְתוֹךְ פִּיו וּמְדַבֵּר הָעֶצֶם עַל יְדֵי מְכַשְּׁפוּת שם:

32 רש"י על ויקרא פתח ↗

לא תרדה בו בפרך. מְלָאכָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, כְּדֵי לְעַנּוֹתוֹ, אַל תֹּאמַר לוֹ, הָחֵם לִי אֶת הַכּוֹס הַזֶּה וְהוּא אֵינוֹ צָרִיךְ, עֲדֹר תַּחַת הַגֶּפֶן עַד שֶׁאָבֹא; שֶׁמָּא תֹאמַר אֵין מַכִּיר בַּדָּבָר אִם לְצֹרֶךְ אִם לָאו, וְאוֹמֵר אֲנִי לוֹ שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ, הֲרֵי הַדָּבָר הַזֶּה מָסוּר לְלִבּוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר "וְיָרֵאתָ" שם:

32 ברטנורא על התורה פתח ↗

מפני שיבה תקום יכול זקן אשמאי ת"ל והדרת פני זקן אין זקן אלא מי שקנה חכמה. פי' רש"י תפש שטתו כתנא קמא בפ"ק דקדושין דמצריך שיבה וחכמה אבל איסי בן יהודה חולק עליו ואומר כל שיבה במשמע וגם ר' יוסי הגלילי חולק ואומר יניק וחכים או שיבה וחכים:

33 משכיל לדוד פתח ↗

לא תונו אונאת דברים וכו׳. מדכתיב בתר הכי כי גרים הייתם בארץ מצרים ומשמע ליה דאכלה פרשתא קאי למיהב טעמ׳ ואי באונאת דברים ניחא וכמ״ש רש״י מום שבך וכו׳ אבל אי באונאת ממון לא שייך למיהב טעם זה:

« רש"י על ויקרא י״ט:ל׳ רש"י על ויקרא י״ט:ל״ב »